איוב 21:1-34
כא הֵשִׁיב אִיּוֹב וְאָמַר:
2 ”הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב לִדְבָרַי;יִהְיוּ אֵלֶּה נִחוּמֵיכֶם אֵלַי.
3 הֱיוּ סַבְלָנִיִּים עִמִּי בְּעוֹדִי מְדַבֵּר;וְאַחֲרֵי שֶׁאֲדַבֵּר, תּוּכְלוּ לִלְעֹג לִי.
4 הַאִם תְּלוּנָתִי נֶגֶד אָדָם הִיא?
וְאִם כֵּן, הַאִם לֹא הָיִיתִי מְאַבֵּד אֶת סַבְלָנוּתִי?*
5 הִסְתַּכְּלוּ בִּי וְהַבִּיטוּ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת;שִׂימוּ יַדְכֶם עַל פִּיכֶם.
6 בְּחָשְׁבִי עַל כָּךְ, אֲנִי נִבְהָל,וְכָל גּוּפִי מִתְחַלְחֵל.*
7 מַדּוּעַ הָרְשָׁעִים מוֹסִיפִים לִחְיוֹת,מִזְדַּקְּנִים וּמִתְעַשְּׁרִים?*
8 יַלְדֵיהֶם תָּמִיד עִמָּם,וְזוֹכִים הֵם לִרְאוֹת אֶת צֶאֱצָאֵיהֶם.
9 בָּתֵּיהֶם בְּטוּחִים, אֵין לָהֶם פַּחַד,וֶאֱלֹהִים אֵינוֹ מַעֲנִישָׁם בְּשִׁבְטוֹ.
10 שׁוֹרֵיהֶם מִתְרַבִּים לְלֹא קֹשִׁי;פָּרוֹתֵיהֶם מַמְלִיטוֹת וְאֵינָן מַפִּילוֹת אֶת וַלְדוֹתֵיהֶן.
11 נַעֲרֵיהֶם רָצִים בַּחוּץ כַּצֹּאן,וְיַלְדֵיהֶם מְדַלְּגִים לָהֶם.
12 שָׁרִים הֵם בְּלִוּוּי תֹּף וְנֵבֶלוּשְׂמֵחִים לְקוֹל הֶחָלִיל.
13 מְבַלִּים אֶת יְמֵיהֶם בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹןוְיוֹרְדִים בְּרֹגַע* אֶל הַשְּׁאוֹל.*
14 אַךְ הֵם אוֹמְרִים לָאֵל,* ’הָנַח לָנוּ!
אֵינֶנּוּ רוֹצִים לְהַכִּיר אֶת דְּרָכֶיךָ.
15 מִיהוּ הַכֹּל יָכוֹל כִּי נַעַבְדֵהוּ?
מָה נַרְוִיחַ אִם נִתְוַדֵּעַ אֵלָיו?’
16 אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַצְלָחָתָם אֵינָהּ בִּשְׁלִיטָתָם.
חֲשִׁיבַת* הָרְשָׁעִים רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.
17 כַּמָּה פְּעָמִים דּוֹעֶכֶת מְנוֹרַת הָרְשָׁעִים?
כַּמָּה פְּעָמִים בָּא עֲלֵיהֶם אָסוֹן?
כַּמָּה פְּעָמִים חוֹלֵק לָהֶם אֱלֹהִים הַשְׁמָדָה בְּכַעֲסוֹ?
18 הַאִם הֵם נַעֲשִׂים כְּתֶבֶן לִפְנֵי הָרוּחַוּכְמוֹץ הַנִּשָּׂא בַּסּוּפָה?
19 אֱלֹהִים יִצְפֹּן אֶת עָנְשׁוֹ שֶׁל אִישׁ לְבָנָיו שֶׁלּוֹ.
אַךְ מִי יִתֵּן וֶאֱלֹהִים יְשַׁלֵּם לוֹ לְמַעַן יֵדַע זֹאת.
20 יִרְאֶה נָא בְּמוֹ עֵינָיו אֶת חֻרְבָּנוֹ,וְיִשְׁתֶּה מֵחֲמָתוֹ שֶׁל הַכֹּל יָכוֹל.
21 כִּי אֵיזֶה עִנְיָן יֵשׁ לוֹ בְּמָה שֶׁיִּקְרֶה לְבֵיתוֹ אַחֲרָיואִם מִסְפַּר חֳדָשָׁיו קֻצַּר?*
22 הֲיוּכַל אִישׁ לְלַמֵּד אֶת אֱלֹהִים דַּעַת?*
הֵן הוּא שׁוֹפֵט אֲפִלּוּ אֶת הַמְּרוֹמָמִים מִכֹּל!
23 אֶחָד מֵת בִּמְלוֹא מִרְצוֹ,כֻּלּוֹ שַׁאֲנָן וְשָׁלֵו,
24 כַּאֲשֶׁר יְרֵכָיו מְלֵאוֹת שֻׁמָּןוְעַצְמוֹתָיו חֲזָקוֹת.*
25 אַךְ אַחֵר מֵת מַר נֶפֶשׁ,מִבְּלִי שֶׁטָּעַם מֵעוֹדוֹ דְּבָרִים טוֹבִים.
26 יַחַד יִשְׁכְּבוּ בֶּעָפָר,וְרִמּוֹת יְכַסּוּ אֶת שְׁנֵיהֶם.
27 הֵן יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיטֵב אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶםוְאֶת הַמְּזִמּוֹת שֶׁרוֹקְמִים אַתֶּם לְהָרַע לִי.*
28 כִּי אַתֶּם אוֹמְרִים, ’אַיֵּה בֵּיתוֹ שֶׁל הַנִּכְבָּד,וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל הָרָשָׁע?’
29 הַאִם לֹא שְׁאַלְתֶּם עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ?
הַאִם אֵינְכֶם בּוֹחֲנִים הֵיטֵב אֶת תַּצְפִּיּוֹתֵיהֶם,*
30 שֶׁאָדָם רַע נִצָּל בְּיוֹם אָסוֹןוְנֶחְלָץ בְּיוֹם חֵמָה?
31 מִי יִתְיַצֵּב נֶגְדּוֹ בַּאֲשֶׁר לְדַרְכּוֹ,וּמִי יְשַׁלֵּם לוֹ עַל מַעֲשָׂיו?
32 כַּאֲשֶׁר יִנָּשֵׂא אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת,יַצִּיבוּ שְׁמִירָה עַל קִבְרוֹ.
33 רִגְבֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בַּנַּחַל* יִמְתְּקוּ לְחִכּוֹ,וְכָל בְּנֵי הָאָדָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו*כְּאֵין־סְפֹר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.
34 אִם כֵּן, לָמָּה תְּנַחֲמוּנִי בְּתַנְחוּמֵי הֶבֶל?
אֵין אֶלָּא מִרְמָה בִּתְשׁוּבוֹתֵיכֶם!”
הערות שוליים
^ נה״מ, ”תקצר רוחי”.
^ נה״מ, ”אחז בשרי פלצות”.
^ או ”נעשים חזקים”.
^ או ”בְּרֶגַע”, כלומר, מוות מהיר וחסר כאבים.
^ או ”לאל האמיתי”.
^ או ”עצת; מזימת”.
^ או ”נחצה לשניים”.
^ או ”ללמד את אלוהים דבר מה”.
^ נה״מ, ”ומוח עצמותיו ישוקה [לח; רטוב]”.
^ או אולי ”לנהוג כלפיי באלימות”.
^ נה״מ, ”אותותם”.
^ או ”בעמק”.
^ נה״מ, ”ואחריו כל אדם ימשוך”, כלומר, הוא יגרור אחריו את כל בני האדם.
