איוב 3‏:1‏-26

  • איוב מתחרט על יום היוולדו ‏(‏1–26‏)‏

    • שואל למה הוא סובל ‏(‏20,‏ 21‏)‏

ג  אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיו וְהֵחֵל לְקַלֵּל אֶת יוֹם הִוָּלְדוֹ.‏*  אִיּוֹב אָמַר:‏   ‏”‏יֹאבַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ נוֹלַדְתִּי,‏וְהַלַּיְלָה אֲשֶׁר בּוֹ נֶאֱמַר:‏ ’‏נוֹצַר* גֶּבֶר!‏’‏   יְהִי הַיּוֹם הַהוּא חֹשֶׁךְ.‏ אַל יַחְשִׁיבֵהוּ אֱלֹהַּ מִמַּעַל;‏אַל יִזְרַח עָלָיו אוֹר.‏   יִקָּחוּהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת.‏* יִשְׁכֹּן עָלָיו עֲנַן גֶּשֶׁם.‏ יַבְעִיתוּהוּ כָּל אֲשֶׁר מַחְשִׁיכִים אֶת הַיּוֹם.‏   הַלַּיְלָה הַהוּא — יֹאחַז בּוֹ הָאֹפֶל;‏אַל יִשְׂמַח בֵּין יְמוֹת הַשָּׁנָה,‏וּבְתוֹךְ מִסְפַּר הַיְּרָחִים* אַל יִכָּנֵס.‏   אָכֵן,‏ יְהִי הַלַּיְלָה הַהוּא עָקָר!‏ אַל יִשָּׁמַע בּוֹ קוֹל שִׂמְחָה.‏   יְקַלְּלוּהוּ מְקַלְּלֵי הַיּוֹם,‏הַיְּכוֹלִים לְעוֹרֵר לִוְיָתָן.‏*   יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי דִּמְדּוּמָיו;‏יְצַפֶּה הוּא לַשָּׁוְא לְאוֹר הַיּוֹם,‏וְאַל יִרְאֶה אֶת קַרְנֵי הַשַּׁחַר.‏ 10  כִּי לֹא סָגַר הוּא אֶת דַּלְתוֹת רֶחֶם אִמִּי,‏וְלֹא הִסְתִּיר צָרוֹת מֵעֵינַי.‏ 11  לָמָּה לֹא מַתִּי בְּלֵדָתִי?‏ לָמָּה לֹא גָּוַעְתִּי בְּצֵאתִי מִן הָרֶחֶם?‏ 12  מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִּרְכַּיִםוֶהֱנִיקוּנִי שָׁדַיִם?‏ 13  כִּי עַתָּה הָיִיתִי שׁוֹכֵב וְשׁוֹקֵט;‏הָיִיתִי יָשֵׁן וְנָח 14  עִם מַלְכֵי הָאָרֶץ וְיוֹעֲצֵיהֶם,‏אֲשֶׁר בָּנוּ לָהֶם מְקוֹמוֹת שֶׁכָּעֵת חֲרֵבִים,‏* 15  אוֹ עִם שָׂרִים אֲשֶׁר זָהָב הָיָה לָהֶם,‏אֲשֶׁר מִלְּאוּ בָּתֵּיהֶם כֶּסֶף.‏ 16  אוֹ לָמָּה לֹא הָיִיתִי כְּנֵפֶל* נִסְתָּר,‏כְּעוֹלָלִים אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אוֹר?‏ 17  שָׁם אֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים חָדְלוּ לִרְגֹּז;‏שָׁם נָחִים הַיְּגֵעִים.‏ 18  שָׁם הָאֲסִירִים שַׁאֲנַנִּים יַחְדָּו;‏אֵינָם שׁוֹמְעִים קוֹל נוֹגֵשׂ.‏ 19  קָטֹן וְגָדוֹל שָׁוִים שָׁם,‏וְהָעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנוֹ.‏ 20  לָמָּה נוֹתֵן הוּא אוֹר לַסּוֹבֵלוְחַיִּים לְמָרֵי הַנֶּפֶשׁ?‏* 21  לָמָּה מְיַחֲלִים הֵם לַמָּוֶת,‏ וְאֵין הוּא בָּא?‏ הֵם חוֹפְרִים וּמְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּטְמוֹנִים,‏ 22  שְׂמֵחִים הֵם עַד מְאוֹד,‏וְשָׂשִׂים בְּמָצְאָם קֶבֶר.‏ 23  לָמָּה נוֹתֵן הוּא אוֹר לְגֶבֶר אֲשֶׁר אָבְדָה דַּרְכּוֹ,‏אֲשֶׁר אֱלֹהִים סָגַר בַּעֲדוֹ בִּמְשׂוּכָה?‏* 24  כִּי בִּמְקוֹם מְזוֹנִי בָּאָה אַנְחָתִי,‏וְנַאֲקָתִי נִתֶּכֶת* כַּמַּיִם.‏ 25  כִּי מָה שֶׁפָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ קָרָה לִי,‏וּמָה שֶׁיָּגֹרְתִּי מִפָּנָיו בָּא עָלַי.‏ 26  לֹא שַׁלְוָה הָיְתָה לִי,‏ לֹא שֶׁקֶט וְלֹא מְנוּחָה,‏וּבְכָל זֹאת מוֹסִיפוֹת צָרוֹת לָבוֹא”‏.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏את יומו”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏הורה”‏,‏ נוצר ברחם.‏
או ”‏תיקחהו עלטה כבדה”‏.‏
או ”‏החודשים”‏.‏
ככל הנראה הכוונה היא לתנין או לבעל חיים גדול ועוצמתי אחר החי במים.‏
או אולי ”‏אשר בנו להם מקומות שוממים”‏.‏
עובר שנולד מת.‏
או ”‏הסובלים מצוקה מרה”‏.‏
או ”‏גדר חיה”‏.‏
או ”‏נשפכת”‏.‏