אסתר 3‏:1‏-15

  • המלך מרומם את המן ‏(‏1–4‏)‏

  • המן זומם להשמיד את היהודים ‏(‏5–15‏)‏

ג  אַחֲרֵי כֵן קִדֵּם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וְרוֹמֵם אוֹתוֹ בְּשִׂימוֹ אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל שְׁאַר הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.‏  וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כָּרְעוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהָמָן,‏ כִּי כָּךְ צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְגַבָּיו.‏ אַךְ מָרְדְּכַי סֵרֵב לִכְרֹעַ אוֹ לְהִשְׁתַּחֲווֹת.‏  לְפִיכָךְ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ לְמָרְדְּכַי:‏ ”‏מַדּוּעַ אַתָּה מִתְעַלֵּם מִמִּצְוַת הַמֶּלֶךְ?‏”‏  הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ יוֹם אַחַר יוֹם,‏ אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם.‏ אָז סִפְּרוּ לְהָמָן כְּדֵי לִרְאוֹת אִם יַשְׁלִים עִם הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי;‏ כִּי הוּא סִפֵּר לָהֶם שֶׁהוּא יְהוּדִי.‏  וְכַאֲשֶׁר רָאָה הָמָן שֶׁמָּרְדְּכַי מְסָרֵב לִכְרֹעַ וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ,‏ הִתְמַלֵּא הָמָן חֵמָה.‏  אַךְ הָיָה זֶה בָּזוּי בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדְּכַי לְבַדּוֹ,‏ כִּי סִפְּרוּ לוֹ עַל עַמּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי.‏ לָכֵן הֵחֵל הָמָן לְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,‏ אֶת כָּל עַמּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי.‏  בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן,‏ הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן,‏* בַּשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,‏ הֻפַּל פּוּר (‏כְּלוֹמַר הַגּוֹרָל)‏ לִפְנֵי הָמָן לִקְבִיעַת הַיּוֹם וְהַחֹדֶשׁ,‏ וְהוּא נָפַל עַל הַחֹדֶשׁ הַשְּׁנֵים עָשָׂר,‏ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר.‏*  וְהָמָן אָמַר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:‏ ”‏יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכָל מְחוֹזוֹת מַלְכוּתְךָ,‏ אֲשֶׁר חֻקָּיו שׁוֹנִים מֵחֻקֵּי כָּל שְׁאַר הָעַמִּים;‏ וְהֵם אֵינָם מְצַיְּתִים לְחֻקֵּי הַמֶּלֶךְ,‏ וְאֵין זֶה לְתוֹעַלְתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְהָנִיחַ לָהֶם.‏  אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ,‏ יִכָּתֵב צַו לְהַשְׁמִידָם.‏ אֲנִי אֲשַׁלֵּם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרֵי* כֶּסֶף לַפְּקִידִים,‏ וְהֵם יָשִׂימוּ אוֹתָן בְּבֵית הָאוֹצָר הַמַּלְכוּתִי”‏.‏* 10  בִּתְגוּבָה הֵסִיר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעַת חוֹתָמוֹ מֵעַל יָדוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי,‏ צוֹרֵר הַיְּהוּדִים.‏ 11  אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן:‏ ”‏הַכֶּסֶף וְהָעָם נְתוּנִים לְךָ,‏ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”‏.‏ 12  אָז זֻמְּנוּ סוֹפְרֵי* הַמֶּלֶךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלוֹשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.‏ הֵם הֶעֱלוּ עַל הַכְּתָב אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן עַל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ,‏ עַל הַמּוֹשְׁלִים הָאַחְרָאִים עַל הַמְּחוֹזוֹת וְעַל שָׂרֵי הָעַמִּים הַשּׁוֹנִים,‏ לְכָל מָחוֹז וּמָחוֹז בִּכְתָבוֹ* וּלְכָל עַם וָעַם בִּלְשׁוֹנוֹ.‏ הַדָּבָר נִכְתַּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת חוֹתָמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.‏ 13  הָאִגְּרוֹת נִשְׁלְחוּ בְּיַד שְׁלִיחִים אֶל כָּל מְחוֹזוֹת הַמֶּלֶךְ וְהוֹרוּ לְהַשְׁמִיד,‏ לַהֲרֹג וּלְכַלּוֹת אֶת כָּל הַיְּהוּדִים,‏ מִנַּעַר וְעַד זָקֵן,‏ טַף וְנָשִׁים,‏ בְּיוֹם אֶחָד,‏ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁנֵים עָשָׂר,‏ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר,‏ וּלְהִשְׁתַּלֵּט עַל נִכְסֵיהֶם.‏ 14  הֶעְתֵּק הַמִּסְמָךְ נוֹעַד לְהִתְפַּרְסֵם כְּחֹק בְּכָל מָחוֹז וּמָחוֹז וְלִהְיוֹת מֻכְרָז לְכָל הָעַמִּים,‏ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַיּוֹם הַזֶּה.‏ 15  הַשְּׁלִיחִים יָצְאוּ בִּמְהִירוּת בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ;‏ הַחֹק פֻּרְסַם בְּשׁוּשָׁן* הַמְּצוּדָה,‏* וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת,‏ אַךְ הָעִיר שׁוּשָׁן* הָיְתָה בִּמְבוּכָה.‏*

הערות שוליים

ראה מונחון‏.‏
ראה מונחון‏.‏
כיכר הייתה שווה ל־2.‏34 קילוגרם.‏
או אולי ”‏אני אשלם עשרת אלפים כיכרים לבית האוצר המלכותי לעושי מלאכה זו”‏.‏
או ”‏מזכירי”‏.‏
או ”‏סגנון הכתיבה שלו”‏.‏
או ”‏סוסה”‏.‏
או ”‏הארמון;‏ המבצר”‏.‏
או ”‏סוסה”‏.‏
או ”‏בלבול”‏.‏