אסתר 4:1-17
ד כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לְמָרְדְּכַי כָּל מָה שֶׁנַּעֲשָׂה, קָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וְשָׂם אֵפֶר עַל עַצְמוֹ. אָז יָצָא אֶל אֶמְצַע הָעִיר וְזָעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה.
2 הוּא בָּא רַק עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אָסוּר הָיָה לְהִכָּנֵס אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שַׂק.
3 וּבְכָל מָחוֹז וּמָחוֹז אֲשֶׁר אֵלָיו הִגִּיעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְצַוּוֹ הָיָה אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְגַם צוֹם וּבְכִי וְקִינָה, וְרַבִּים שָׁכְבוּ בְּשַׂק וָאֵפֶר.
4 כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ מְשָׁרְתוֹתֶיהָ שֶׁל אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וְסִפְּרוּ לָהּ עַל כָּךְ, הִתְחַלְחֲלָה הַמַּלְכָּה מְאוֹד. אָז שָׁלְחָה לְמָרְדְּכַי בְּגָדִים לִלְבֹּשׁ בִּמְקוֹם לְבוּשׁ הַשַּׂק שֶׁלּוֹ, אַךְ הוּא סֵרֵב לְקַבְּלָם.
5 בְּעִקְבוֹת זֹאת קָרְאָה אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר אוֹתוֹ מִנָּה לְשָׁרְתָהּ, וְצִוְּתָה עָלָיו לִשְׁאֹל אֶת מָרְדְּכַי מָה פֵּשֶׁר הַדָּבָר וּמָה קָרָה.
6 לָכֵן הֲתָךְ יָצָא אֶל מָרְדְּכַי בְּכִכַּר הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
7 מָרְדְּכַי סִפֵּר לוֹ עַל כָּל מָה שֶׁקָּרָה לוֹ וְעַל סְכוּם הַכֶּסֶף הַמְּדֻיָּק אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָמָן לְשַׁלֵּם לְבֵית אוֹצַר הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהָבִיא לְאָבְדַן הַיְּהוּדִים.
8 הוּא גַּם נָתַן לוֹ הֶעְתֵּק שֶׁל הַצַּו הַכָּתוּב אֲשֶׁר הִתְפַּרְסֵם בְּשׁוּשָׁן* בִּדְבַר הַשְׁמָדָתָם. הָיָה עָלָיו לְהַרְאוֹתוֹ לְאֶסְתֵּר וּלְהַסְבִּירוֹ לָהּ וּלְהוֹרוֹת לָהּ לְהִכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו וְלַעֲתֹר יְשִׁירוֹת אֵלָיו לְמַעַן עַמָּהּ.
9 וַהֲתָךְ חָזַר וְסִפֵּר לְאֶסְתֵּר אֶת דִּבְרֵי מָרְדְּכַי.
10 וְאֶסְתֵּר הֵשִׁיבָה לַהֲתָךְ וְהוֹרְתָה לוֹ לוֹמַר לְמָרְדְּכַי:
11 ”כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְהָעָם בִּמְחוֹזוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים שֶׁכָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יִכָּנְסוּ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הַמֶּלֶךְ מִבְּלִי שֶׁנִּקְרְאוּ, אֶחָד דִּינָם: לָמוּת; הֵם יִחְיוּ רַק אִם יוֹשִׁיט לָהֶם הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב. וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם”.
12 כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לְמָרְדְּכַי אֶת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר,
13 הוּא הֵשִׁיב לְאֶסְתֵּר: ”אַל תְּדַמִּי בְּנַפְשֵׁךְ שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁאַתְּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, סִכּוּיַיִךְ לְהִמָּלֵט גְּדוֹלִים מִשֶּׁל כָּל שְׁאַר הַיְּהוּדִים.
14 כִּי אִם תַּחְרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, הֲקָלָה וְהַצָּלָה יָבוֹאוּ לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹר אַחֵר, אַךְ אַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבְדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעְתְּ לַמַּלְכוּת?”
15 הֵשִׁיבָה אֶסְתֵּר לְמָרְדְּכַי וְאָמְרָה:
16 ”לֵךְ, כַּנֵּס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצָאִים בְּשׁוּשָׁן* וְצוּמוּ עָלַי. אַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים, לַיְלָה וָיוֹם. גַּם אֲנִי וּמְשָׁרְתוֹתַי נָצוּם. אֶכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ, בְּנִגּוּד לַחֹק, וְאִם עָלַי לָמוּת, אָמוּת”.*
17 לְפִיכָךְ מָרְדְּכַי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְעָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר הוֹרְתָה לוֹ אֶסְתֵּר.
