אסתר 6:1-14
-
המלך מעניק למרדכי כבוד והוקרה (1–14)
ו בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. עַל כֵּן הוּא אָמַר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר רְשׁוּמוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וְהוּא הֻקְרָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
2 וְשָׁם נִמְצָא כָּתוּב מָה שֶׁדִּוֵּחַ מָרְדְּכַי עַל בִּגְתָנָא וְתֶרֶשׁ, שְׁנַיִם מִשָּׂרֵי חֲצֵרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר זָמְמוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
3 שָׁאַל הַמֶּלֶךְ: ”אֵיזֶה כָּבוֹד וְאֵיזוֹ הוֹקָרָה הֻעַנְקוּ לְמָרְדְּכַי עַל כָּךְ?” הֵשִׁיבוּ מְשָׁרְתָיו הָאִישִׁיִּים שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ: ”לֹא נַעֲשָׂה לְמַעֲנוֹ דָּבָר”.
4 מְאֻחָר יוֹתֵר אָמַר הַמֶּלֶךְ: ”מִי בֶּחָצֵר?” וְהָמָן נִכְנַס לֶחָצֵר הַחִיצוֹנִית שֶׁל בֵּית* הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ בְּנוֹגֵעַ לִתְלִיַּת מָרְדְּכַי עַל עַמּוּד הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין עֲבוּרוֹ.
5 מְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ לוֹ: ”הִנֵּה הָמָן עוֹמֵד בֶּחָצֵר”. וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: ”הַכְנִיסוּהוּ”.
6 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס הָמָן, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: ”מָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?”* אָמַר הָמָן בְּלִבּוֹ: ”אֶת מִי חָפֵץ הַמֶּלֶךְ לְכַבֵּד יוֹתֵר מִמֶּנִּי?”
7 אָמַר הָמָן לַמֶּלֶךְ: ”לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ,
8 יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לוֹבֵשׁ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רוֹכֵב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת הַמַּלְכוּת.
9 אָז יִנָּתְנוּ הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס לִידֵי אֶחָד מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַנִּכְבָּדִים, וְיַלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְיַרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל הַסּוּס בְּכִכַּר הָעִיר, וְיִקְרְאוּ לְפָנָיו: ’כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!’”
10 מִיָּד אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן: ”מַהֵר! קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, וַעֲשֵׂה כֵּן לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. אַל תַּחְסִיר דָּבָר מִכָּל מָה שֶׁאָמַרְתָּ”.
11 לָכֵן הָמָן לָקַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס, וְהִלְבִּישׁ אֶת מָרְדְּכַי וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ בְּכִכַּר הָעִיר, וְקָרָא לְפָנָיו: ”כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!”
12 אַחֲרֵי כֵן חָזַר מָרְדְּכַי לְשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, אַךְ הָמָן מִהֵר לְבֵיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.*
13 כַּאֲשֶׁר סִפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל יְדִידָיו אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה לוֹ, אָמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ: ”אִם מָרְדְּכַי, אֲשֶׁר הִתְחַלְתָּ לִפֹּל לְפָנָיו, הוּא מִצֶּאֱצָאֵי הַיְּהוּדִים,* לֹא תּוּכַל לוֹ; אֵין סָפֵק שֶׁתִּפֹּל לְפָנָיו”.
14 בְּעוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, הִגִּיעוּ שָׂרֵי חֲצֵרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְלָקְחוּ בִּמְהֵרָה אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.
