אסתר 7:1-10
ז וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִכְנְסוּ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שֶׁל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.
2 שׁוּב אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמַהֲלַךְ מִשְׁתֵּה הַיַּיִן: ”מָה מִשְׁאַלְתֵּךְ, אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה? הִיא תִּנָּתֵן לָךְ. וּמָה בַּקָּשָׁתֵךְ? אֲפִלּוּ עַד חֲצִי מַלְכוּתִי הִיא תֵּעָשֶׂה!”
3 הֵשִׁיבָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה: ”אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, וְאִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, יִנָּתְנוּ לִי חַיַּי* כְּמִשְׁאַלְתִּי, וְעַמִּי כְּבַקָּשָׁתִי.
4 כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמָדָה, לְהֶרֶג וְלַאֲבַדּוֹן. אִלּוּ נִמְכַּרְנוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, הָיִיתִי מַחְרִישָׁה. אַךְ צָרָה זוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה, כִּי הִיא תָּסֵב נֶזֶק לַמֶּלֶךְ”.
5 אָז אָמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: ”מִי הוּא זֶה, וְהֵיכָן הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵעֵז לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה?”
6 אָמְרָה אֶסְתֵּר: ”הַצַּר וְהָאוֹיֵב הוּא הָמָן הָרַע הַזֶּה”.
וְהָמָן נִבְעַת בִּגְלַל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.
7 הַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָלַךְ אֶל גַּן הָאַרְמוֹן, וְהָמָן נֶעֱמַד וְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ* בִּפְנֵי אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, כִּי הֵבִין שֶׁהַמֶּלֶךְ נָחוּשׁ לְהַעֲנִישׁוֹ.
8 הַמֶּלֶךְ שָׁב מִגַּן הָאַרְמוֹן לְבֵית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְרָאָה שֶׁהָמָן הִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַסַּפָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. קָרָא הַמֶּלֶךְ: ”הַאִם הוּא גַּם מִתְכַּוֵּן לֶאֱנֹס אֶת הַמַּלְכָּה בְּבֵיתִי שֶׁלִּי?” מִיָּד כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִלִּים אֵלֶּה מִפִּי הַמֶּלֶךְ, כֻּסּוּ פָּנָיו שֶׁל הָמָן.
9 וְחַרְבוֹנָא, אֶחָד מִשָּׂרֵי חֲצֵרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אָמַר: ”הָמָן גַּם הֵכִין עַמּוּד עֵץ לְמָרְדְּכַי, אֲשֶׁר דִּוּוּחוֹ הִצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ. הוּא עוֹמֵד בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָמָן, וְגָבְהוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה”.* בִּתְגוּבָה אָמַר הַמֶּלֶךְ: ”תְּלוּ אוֹתוֹ עָלָיו”.
10 עַל כֵּן תָּלוּ אֶת הָמָן עַל עַמּוּד הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדְּכַי, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכְכָה.
