אסתר 8‏:1‏-17

  • קידומו של מרדכי ‏(‏1,‏ 2‏)‏

  • אסתר מתחננת אל המלך ‏(‏3–6‏)‏

  • הצו הנגדי שמוציא המלך ‏(‏7–14‏)‏

  • הקלה ושמחה ליהודים ‏(‏15–17‏)‏

ח  בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן,‏ צוֹרֵר הַיְּהוּדִים;‏ וּמָרְדְּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ,‏ כִּי אֶסְתֵּר סִפְּרָה עַל קִרְבָתָם הַמִּשְׁפַּחְתִּית.‏  אָז הֵסִיר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעַת חוֹתָמוֹ אֲשֶׁר לָקַח מֵהָמָן וְנָתַן אוֹתָהּ לְמָרְדְּכַי.‏ וְאֶסְתֵּר הִפְקִידָה אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן.‏  נוֹסָף עַל כָּךְ,‏ אֶסְתֵּר דִּבְּרָה שׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ.‏ הִיא נָפְלָה לְרַגְלָיו וּבָכְתָה וְהִתְחַנְּנָה אֵלָיו לְבַטֵּל אֶת הַנֶּזֶק אֲשֶׁר גָּרַם הָמָן הָאֲגָגִי וּלְהָפֵר אֶת מְזִמָּתוֹ נֶגֶד הַיְּהוּדִים.‏  הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיט לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב,‏ וְאֶסְתֵּר קָמָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.‏  הִיא אָמְרָה:‏ ”‏אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו,‏ וְאִם רָאוּי הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו,‏ יִכָּתֵב צַו לְבַטֵּל אֶת הָאִגְּרוֹת שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ מְזִמּוֹת,‏ הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי,‏ אֲשֶׁר כָּתַב כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת הַיְּהוּדִים בְּכָל מְחוֹזוֹת הַמֶּלֶךְ.‏  כִּי אֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָאָסוֹן אֲשֶׁר יָבוֹא עַל עַמִּי,‏ וְאֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת אֶת אָבְדַן קְרוֹבַי?‏”‏  אָמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי:‏ ”‏הִנֵּה נָתַתִּי אֶת בֵּית הָמָן לְאֶסְתֵּר וְדָאַגְתִּי שֶׁאוֹתוֹ יִתְלוּ עַל עַמּוּד הָעֵץ בְּשֶׁל מְזִמָּתוֹ לִשְׁלֹחַ יָד בַּיְּהוּדִים.‏*  אַתֶּם רַשָּׁאִים כָּעֵת לִכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם לְמַעַן הַיְּהוּדִים וְלַחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ,‏ כִּי לֹא נִתָּן לְבַטֵּל צַו אֲשֶׁר נִכְתַּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ”‏.‏  לְפִיכָךְ סוֹפְרֵי* הַמֶּלֶךְ נִקְרְאוּ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי,‏ הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן,‏* בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה,‏ וְכָתְבוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדְּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְכֵן אֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים,‏ הַמּוֹשְׁלִים וְשָׂרֵי הַמְּחוֹזוֹת מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ,‏* מֵאָה עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מְחוֹזוֹת,‏ לְכָל מָחוֹז וּמָחוֹז בִּכְתָבוֹ* וּלְכָל עַם וָעַם בִּלְשׁוֹנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים בִּכְתָבָם* וּבִלְשׁוֹנָם.‏ 10  הוּא כָּתַב זֹאת בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְחָתַם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וְשָׁלַח אֶת הַמִּסְמָכִים בִּידֵי שְׁלִיחִים רְכוּבִים עַל סוּסִים;‏ הֵם רָכְבוּ עַל סוּסֵי דֹּאַר מְהִירִים אֲשֶׁר גֻּדְּלוּ לְשֵׁרוּת הַמֶּלֶךְ.‏ 11  בְּמִסְמָכִים אֵלֶּה נָתַן הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לַיְּהוּדִים בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וּלְהָגֵן עַל חַיֵּיהֶם* וּלְהַשְׁמִיד,‏ לַהֲרֹג וּלְכַלּוֹת אֶת כּוֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל עַם אוֹ מָחוֹז אֲשֶׁר יִתְקְפוּ אוֹתָם,‏ לְרַבּוֹת נָשִׁים וָטַף,‏ וּלְהִשְׁתַּלֵּט עַל נִכְסֵיהֶם.‏ 12  הַדָּבָר הָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בְּכָל מְחוֹזוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,‏ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁנֵים עָשָׂר,‏ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר.‏* 13  נֻסַּח* הַמִּסְמָךְ נוֹעַד לְהִתְפַּרְסֵם כְּחֹק בְּכָל רַחֲבֵי הַמְּחוֹזוֹת.‏ הָיָה צָרִיךְ לְהַכְרִיזוֹ לְכָל הָעַמִּים,‏ לְמַעַן יִהְיוּ הַיְּהוּדִים מוּכָנִים בַּיּוֹם הַהוּא לִנְקֹם בְּאוֹיְבֵיהֶם.‏ 14  הַשְּׁלִיחִים אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל סוּסֵי הַדֹּאַר שֶׁבְּשֵׁרוּת הַמֶּלֶךְ יָצְאוּ בִּדְחִיפוּת וּבִמְהִירוּת בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ.‏ הַחֹק גַּם פֻּרְסַם בְּשׁוּשָׁן* הַמְּצוּדָה.‏* 15  וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת בְּצֶבַע תְּכֵלֶת וְלָבָן,‏ עִם כֶּתֶר זָהָב מְפֹאָר וּגְלִימַת בַּד מְשֻׁבָּח מִצֶּמֶר אַרְגָּמָן.‏ וְהָעִיר שׁוּשָׁן* צָהֲלָה וְשָׂמְחָה.‏ 16  לַיְּהוּדִים הָיְתָה הֲקָלָה* וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְכָבוֹד.‏ 17  וּבְכָל מָחוֹז וּמָחוֹז וּבְכָל עִיר וָעִיר אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם הִגִּיעוּ צַו הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹ,‏ הָיוּ לַיְּהוּדִים שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן,‏ וְהֵם עָרְכוּ מִשְׁתִּים וַחֲגִיגוֹת.‏ וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ הִתְיַהֲדוּ,‏ כִּי נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד הַיְּהוּדִים.‏

הערות שוליים

או ”‏לתקוף את היהודים”‏.‏
או ”‏מזכירי”‏.‏
ראה מונחון‏.‏
או ”‏אתיופיה”‏.‏
או ”‏סגנון הכתיבה שלו”‏.‏
או ”‏סגנון הכתיבה שלהם”‏.‏
או ”‏נפשם”‏.‏
ראה מונחון‏.‏
או ”‏העתק”‏.‏
או ”‏סוסה”‏.‏
או ”‏הארמון;‏ המבצר”‏.‏
או ”‏סוסה”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏אורה”‏,‏ אור.‏