במדבר 17:1-13
-
אות מטה אהרון שפרח (1–13)
יז וִיהֹוָה אָמַר לְמֹשֶׁה:
2 ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵהֶם מַטֶּה אֶחָד לְכָל בֵּית אָב, מֵאֵת נְשִׂיאֵי כָּל בֵּית אָב, שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת בְּסַךְ הַכֹּל. וְאֶת שְׁמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּתֹב עַל מַטֵּהוּ.
3 אֶת שֵׁם אַהֲרֹן כְּתֹב עַל מַטֵּה לֵוִי, כִּי יֵשׁ מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ כָּל בֵּית אָב.
4 הַנִּיחוּ אֶת הַמַּטּוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת, אֲשֶׁר שָׁם אֲנִי נִרְאֶה לִפְנֵיכֶם.
5 וּמַטֵּהוּ שֶׁל הָאִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ אֶבְחַר יִפְרַח, וְאָשִׂים קֵץ לִתְלוּנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָלַי, אֲשֶׁר הֵם מַפְנִים גַּם נֶגְדְּכֶם”.
6 וּמֹשֶׁה דִּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל נְשִׂיאֵיהֶם נָתְנוּ לוֹ מַטּוֹת — מַטֶּה לְכָל נְשִׂיא בֵּית אָב, שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת — וּמַטֵּה אַהֲרֹן הָיָה בֵּין מַטּוֹתֵיהֶם.
7 וּמֹשֶׁה הִנִּיחַ אֶת הַמַּטּוֹת לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאֹהֶל הָעֵדוּת.
8 לְמָחֳרָת נִכְנַס מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וְהוֹצִיא נִצָּנִים וּפְרָחִים מְלַבְלְבִים וְהֵנִיב שְׁקֵדִים בְּשֵׁלִים.
9 וּמֹשֶׁה הוֹצִיא אֶת כָּל הַמַּטּוֹת מִלִּפְנֵי יְהֹוָה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הֵם הִתְבּוֹנְנוּ בָּהֶם, וְאִישׁ אִישׁ לָקַח אֶת מַטֵּהוּ.
10 וִיהֹוָה אָמַר אֶל מֹשֶׁה: ”הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת, לְאוֹת לִבְנֵי הַמֶּרִי, כְּדֵי שֶׁיִּפָּסְקוּ תְּלוּנוֹתֵיהֶם עָלַי וּכְדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ”.
11 מִיָּד עָשָׂה מֹשֶׁה כְּפִי שֶׁצִּוָּה עָלָיו יְהֹוָה. הוּא עָשָׂה בְּדִיּוּק כָּךְ.
12 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: ”כָּעֵת נִגְוַע, לָבֶטַח נֹאבַד, כֻּלָּנוּ נֹאבַד!
13 כָּל אִישׁ שֶׁאֲפִלּוּ יִקְרַב אֶל מִשְׁכַּן יְהֹוָה יָמוּת! הַאִם נִגְזַר עָלֵינוּ לִגְוֹעַ כָּךְ?”
