בראשית 12:1-20
יב וִיהֹוָה אָמַר לְאַבְרָם: ”לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ* וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶה לְךָ.
2 אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְאֻמָּה גְּדוֹלָה וַאֲבָרֵךְ אוֹתְךָ וְאַגְדִּיל אֶת שִׁמְךָ, וְאַתָּה תִּהְיֶה לִבְרָכָה.
3 אֲבָרֵךְ אֶת מְבָרְכֶיךָ, וְאֶת מְקַלֶּלְךָ אֲקַלֵּל, וְיִתְבָּרְכוּ* בְּאֶמְצָעוּתְךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה”.
4 וְאַבְרָם הָלַךְ כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ יְהֹוָה, וְלוֹט הָלַךְ אִתּוֹ. אַבְרָם הָיָה בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.
5 אַבְרָם לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ שָׂרַי וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר צָבְרוּ וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רָכְשׁוּ* בְּחָרָן, וְהֵם יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן. בְּהַגִּיעָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן
6 עָבַר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹמָהּ שֶׁל שְׁכֶם, לְיַד הָאִילָנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל מוֹרֶה. הַכְּנַעֲנִים הָיוּ אָז בָּאָרֶץ.
7 וִיהֹוָה נִרְאָה אֶל אַבְרָם וְאָמַר: ”לְזַרְעֲךָ* אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת”. לְפִיכָךְ הוּא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה, אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו.
8 מְאֻחָר יוֹתֵר הוּא עָבַר מִשָּׁם אֶל הָאֵזוֹר הַהֲרָרִי מִזְרָחִית לְבֵית אֵל וְנָטָה אֶת אָהֳלוֹ כָּךְ שֶׁבֵּית אֵל הָיְתָה בַּמַּעֲרָב וְהָעַי בַּמִּזְרָח. שָׁם בָּנָה מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה וְהֵחֵל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה.
9 אַחֲרֵי כֵן פֵּרֵק אַבְרָם אֶת מַחֲנֵהוּ, וּבְנָסְעוֹ לְכִוּוּן הַנֶּגֶב הֶעֱבִיר אֶת מַחֲנֵהוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
10 וְהָיָה רָעָב בָּאָרֶץ, וְאַבְרָם יָרַד לְמִצְרַיִם כְּדֵי לְהִתְגּוֹרֵר שָׁם זְמַן מָה,* כִּי הָרָעָב הָיָה כָּבֵד בָּאָרֶץ.
11 כְּשֶׁעָמַד לְהִכָּנֵס לְמִצְרַיִם אָמַר לְאִשְׁתּוֹ שָׂרַי: ”הַקְשִׁיבִי נָא! אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה.
12 לָכֵן כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים, הֵם לְלֹא סָפֵק יֹאמְרוּ, ’זֹאת אִשְׁתּוֹ’, וְאָז יַהַרְגוּ אוֹתִי, וְאוֹתָךְ יַשְׁאִירוּ בַּחַיִּים.
13 אִמְרִי נָא שֶׁאַתְּ אֲחוֹתִי, כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לִי בִּזְכוּתֵךְ וְיִנָּצְלוּ חַיַּי”.*
14 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אַבְרָם לְמִצְרַיִם, רָאוּ הַמִּצְרִים שֶׁהָאִשָּׁה יָפָה מְאוֹד.
15 גַּם שָׂרֵי פַּרְעֹה רָאוּ אוֹתָהּ וְהֵחֵלּוּ לְהַלֵּל אוֹתָהּ בִּפְנֵי פַּרְעֹה, וְלָכֵן הָאִשָּׁה נִלְקְחָה לְבֵית פַּרְעֹה.
16 הוּא הֵיטִיב עִם אַבְרָם בִּזְכוּתָהּ, וְאַבְרָם קִבֵּל צֹאן, בָּקָר, חֲמוֹרִים וַאֲתוֹנוֹת, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּגְמַלִּים.
17 וִיהֹוָה הִכָּה אֶת פַּרְעֹה וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים בִּגְלַל שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.
18 וּפַרְעֹה קָרָא לְאַבְרָם וְאָמַר לוֹ: ”מָה זֹאת עָשִׂיתָ לִי? מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתָּ לִי שֶׁהִיא אִשְׁתְּךָ?
19 לָמָּה אָמַרְתָּ, ’אֲחוֹתִי הִיא’? הֲרֵי עָמַדְתִּי לָקַחַת אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה! הִנֵּה אִשְׁתְּךָ. קַח אוֹתָהּ וְלֵךְ!”
20 וּפַרְעֹה צִוָּה עַל אֲנָשָׁיו בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו, וְהֵם שִׁלְּחוּ אוֹתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם כָּל אֲשֶׁר לוֹ.
