בראשית 31‏:1‏-55

  • יעקב עוזב בסתר והולך אל כנען ‏(‏1–18‏)‏

  • לבן משיג את יעקב ‏(‏19–35‏)‏

  • בריתו של יעקב עם לבן ‏(‏36–55‏)‏

לא  כַּעֲבֹר זְמַן מָה שָׁמַע אֶת מָה שֶׁאָמְרוּ בְּנֵי לָבָן:‏ ”‏יַעֲקֹב לָקַח אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ,‏ וּמִמָּה שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְאָבִינוּ צָבַר אֶת כָּל הָעֹשֶׁר הַזֶּה”‏.‏  וְכַאֲשֶׁר הִבִּיט יַעֲקֹב בִּפְנֵי לָבָן,‏ רָאָה שֶׁהוּא לֹא הִתְיַחֵס אֵלָיו כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.‏  לְבַסּוֹף אָמַר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב:‏ ”‏שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וְאֶל מוֹלַדְתְּךָ,‏* וְאַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עִמְּךָ”‏.‏  וְיַעֲקֹב שָׁלַח לִקְרֹא לְרָחֵל וּלְלֵאָה לָצֵאת לַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ,‏  וְאָמַר לָהֶן:‏ ‏”‏אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲבִיכֶן אֵינוֹ מִתְיַחֵס אֵלַי כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,‏ אֲבָל אֱלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמִּי.‏  וְאַתֶּן יוֹדְעוֹת הֵיטֵב שֶׁבְּכָל כּוֹחִי עָבַדְתִּי בִּשְׁבִיל אֲבִיכֶן.‏  וַאֲבִיכֶן נִסָּה לְרַמּוֹת אוֹתִי וְשִׁנָּה אֶת שְׂכָרִי עֶשֶׂר פְּעָמִים;‏ אַךְ אֱלֹהִים לֹא נָתַן לוֹ לְהָרַע לִי.‏  אִם אָמַר,‏ ’‏הַמְּנֻקָּדִים יִהְיוּ שְׂכָרְךָ’‏,‏ כָּל הַצֹּאן הִמְלִיטוּ מְנֻקָּדִים;‏ וְאִם אָמַר,‏ ’‏הַמְּפֻסְפָּסִים יִהְיוּ שְׂכָרְךָ’‏,‏ כָּל הַצֹּאן הִמְלִיטוּ מְפֻסְפָּסִים.‏  לְפִיכָךְ אֱלֹהִים הוֹסִיף לָקַחַת אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם מִמֶּנּוּ וְלָתֵת אוֹתוֹ לִי.‏ 10  יוֹם אֶחָד,‏ כַּאֲשֶׁר הִתְיַחֲמוּ הַצֹּאן,‏ נָשָׂאתִי עֵינַי וְרָאִיתִי בַּחֲלוֹם שֶׁהַתְּיָשִׁים הַמִּזְדַּוְּגִים עִם הַצֹּאן הָיוּ מְפֻסְפָּסִים,‏ מְנֻקָּדִים וּמְנֻמָּרִים.‏ 11  וּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אָמַר לִי בַּחֲלוֹם,‏ ’‏יַעֲקֹב!‏’‏ וְאָמַרְתִּי לוֹ,‏ ’‏הִנְנִי’‏.‏ 12  וְהוּא הוֹסִיף וְאָמַר,‏ ’‏שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֶׁכָּל הַתְּיָשִׁים הַמִּזְדַּוְּגִים עִם הַצֹּאן מְפֻסְפָּסִים,‏ מְנֻקָּדִים וּמְנֻמָּרִים,‏ כִּי רָאִיתִי אֶת כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה לְךָ לָבָן.‏ 13  אָנוֹכִי הָאֵל* שֶׁל בֵּית אֵל,‏ אֲשֶׁר שָׁם מָשַׁחְתָּ מַצֵּבָה וְנָדַרְתָּ לִי נֶדֶר.‏ כָּעֵת קוּם,‏ צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ’‏”‏.‏ 14  הֵשִׁיבוּ לוֹ רָחֵל וְלֵאָה וְאָמְרוּ:‏ ”‏הַאִם עוֹד נוֹתַר לָנוּ חֵלֶק לָרֶשֶׁת בְּבֵית אָבִינוּ?‏ 15  הַאֵין הוּא מַחְשִׁיב אוֹתָנוּ לְנָכְרִיּוֹת?‏ הֲרֵי הוּא מָכַר אוֹתָנוּ,‏ וְהוּא גַּם מְבַזְבֵּז אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נִתַּן בַּעֲדֵנוּ!‏ 16  כָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר לָקַח אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ שַׁיָּךְ לָנוּ וְלִילָדֵינוּ.‏ אִם כֵּן,‏ עֲשֵׂה כְּכָל אֲשֶׁר אָמַר לְךָ אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת”‏.‏ 17  וְיַעֲקֹב קָם וְהִרְכִּיב אֶת יְלָדָיו וְאֶת נְשׁוֹתָיו עַל הַגְּמַלִּים,‏ 18  וְהֵחֵל לְהוֹבִיל אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר צָבַר,‏ הַמִּקְנֶה אֲשֶׁר בִּרְשׁוּתוֹ וַאֲשֶׁר צָבַר בְּפַדַּן אֲרָם,‏ כְּדֵי לָלֶכֶת אֶל יִצְחָק אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.‏ 19  וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ,‏ וְרָחֵל גָּנְבָה אֶת פִּסְלֵי הַתְּרָפִים* הַשַּׁיָּכִים לְאָבִיהָ.‏ 20  וְיַעֲקֹב הֶעֱרִים עַל לָבָן הָאֲרַמִּי,‏ שֶׁכֵּן לֹא סִפֵּר לוֹ שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ.‏ 21  וְהוּא בָּרַח וְעָבַר אֶת הַנָּהָר,‏* הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.‏ אָז הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הָאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל הַגִּלְעָד.‏ 22  בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי דֻּוַּח לְלָבָן שֶׁיַּעֲקֹב בָּרַח.‏ 23  לָכֵן הוּא לָקַח אֶת אֶחָיו* עִמּוֹ וְרָדַף אַחֲרָיו מֶרְחָק שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים וְהִדְבִּיק אוֹתוֹ בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל הַגִּלְעָד.‏ 24  אָז בָּא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏הִשָּׁמֵר לְךָ בְּמָה שֶׁתֹּאמַר לְיַעֲקֹב,‏ אִם טוֹב וְאִם רַע”‏.‏* 25  וְלָבָן הִשִּׂיג אֶת יַעֲקֹב;‏ יַעֲקֹב הֵקִים אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר,‏ וְלָבָן חָנָה עִם אֶחָיו בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל הַגִּלְעָד.‏ 26  אָמַר לָבָן לְיַעֲקֹב:‏ ”‏מָה עָשִׂיתָ?‏ לָמָּה הֶעֱרַמְתָּ עָלַי וְלָקַחְתָּ אֶת בְּנוֹתַי כִּשְׁבוּיוֹת חֶרֶב?‏ 27  לָמָּה בָּרַחְתָּ בַּחֲשַׁאי וְהֶעֱרַמְתָּ עָלַי וְלֹא אָמַרְתָּ לִי דָּבָר?‏ אִלּוּ אָמַרְתָּ לִי,‏ הָיִיתִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים,‏ בְּתֹף* וּבְנֵבֶל.‏ 28  אַךְ לֹא נָתַתָּ לִי הִזְדַּמְּנוּת לְנַשֵּׁק אֶת נְכָדַי* וְאֶת בְּנוֹתַי.‏ נָהַגְתָּ בְּסִכְלוּת.‏ 29  יֵשׁ בְּכוֹחִי לְהָרַע לָכֶם,‏ אֲבָל אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם דִּבֵּר אֵלַי אֶמֶשׁ וְאָמַר,‏ ’‏הִשָּׁמֵר לְךָ בְּמָה שֶׁתֹּאמַר לְיַעֲקֹב,‏ אִם טוֹב וְאִם רַע’‏.‏ 30  כָּעֵת הָלַכְתָּ כִּי נִכְסַפְתָּ לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיךָ,‏ אַךְ לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהַי?‏”‏ 31  הֵשִׁיב יַעֲקֹב וְאָמַר לְלָבָן:‏ ”‏כִּי פָּחַדְתִּי,‏ שֶׁכֵּן אָמַרְתִּי לְעַצְמִי,‏ ’‏אוּלַי תִּקַּח מִמֶּנִּי אֶת בְּנוֹתֶיךָ בְּכוֹחַ’‏.‏ 32  מִי שֶׁתִּמְצָא אֶצְלוֹ אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה.‏ לְנֶגֶד עֵינֵי אַחֵינוּ בְּדֹק מָה יֵשׁ אֶצְלִי וְקַח אֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ”‏.‏ אַךְ יַעֲקֹב לֹא יָדַע שֶׁרָחֵל גָּנְבָה אוֹתָם.‏ 33  לְפִיכָךְ לָבָן נִכְנַס אֶל אֹהֶל יַעֲקֹב וְאֶל אֹהֶל לֵאָה וְאֶל אֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהוֹת,‏ אַךְ לֹא מָצָא אוֹתָם.‏ אָז יָצָא מֵאֹהֶל לֵאָה וְנִכְנַס אֶל אֹהֶל רָחֵל.‏ 34  בֵּינְתַיִם לָקְחָה רָחֵל אֶת פִּסְלֵי הַתְּרָפִים וְשָׂמָה אוֹתָם בְּכַר הַגָּמָל* וְיָשְׁבָה עֲלֵיהֶם.‏ וְלָבָן חִפֵּשׂ בְּכָל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא אוֹתָם.‏ 35  וְהִיא אָמְרָה אֶל אָבִיהָ:‏ ”‏אַל תִּכְעַס,‏ אֲדוֹנִי,‏ כִּי אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָקוּם מִפָּנֶיךָ,‏ כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לִי”‏.‏ וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ הֵיטֵב אַךְ לֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.‏ 36  בִּתְגוּבָה כָּעַס יַעֲקֹב וְהֵחֵל לִטְעֹן נֶגֶד לָבָן.‏ וְיַעֲקֹב אָמַר לְלָבָן:‏ ”‏מָה פִּשְׁעִי,‏ וּבְשֶׁל אֵיזֶה חֵטְא דָּלַקְתָּ אַחֲרַי?‏ 37  וְאַחֲרֵי שֶׁחִפַּשְׂתָּ בְּכָל רְכוּשִׁי,‏ מָה מָצָאתָ שֶׁשַּׁיָּךְ לְבֵיתְךָ?‏ שִׂים אוֹתוֹ כָּאן לְנֶגֶד עֵינֵי אַחַי וְאַחֶיךָ,‏ וְיִפְסְקוּ הֵם בֵּין שְׁנֵינוּ.‏ 38  בְּעֶשְׂרִים הַשָּׁנָה שֶׁהָיִיתִי עִמְּךָ,‏ רְחֵלֶיךָ* וְעִזֶּיךָ לֹא הִפִּילוּ אַף וָלָד,‏ וּמֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי אֶת אֵילֵי צֹאנְךָ.‏ 39  לֹא הֵבֵאתִי לְךָ חַיָּה שֶׁנִּטְרְפָה עַל־יְדֵי חַיּוֹת פֶּרֶא.‏ סָפַגְתִּי בְּעַצְמִי אֶת אָבְדָנָהּ.‏ אִם הַחַיָּה נִגְנְבָה בַּיּוֹם וְאִם נִגְנְבָה בַּלַּיְלָה,‏ דָּרַשְׁתָּ מִמֶּנִּי פִּצּוּי.‏ 40  בַּיּוֹם אָכַל אוֹתִי הַחֹם,‏ וּבַלַּיְלָה הַקֹּר,‏ וּשְׁנָתִי נָדְדָה מֵעֵינַי.‏ 41  זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲנִי בְּבֵיתְךָ.‏ עָבַדְתִּי אֶצְלְךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֲבוּר שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים עֲבוּר צֹאנְךָ,‏ וְשִׁנִּיתָ אֶת מַשְׂכָּרְתִּי עֶשֶׂר פְּעָמִים.‏ 42  לוּלֵא הָיָה לְצִדִּי אֱלֹהֵי אָבִי,‏ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְזֶה אֲשֶׁר אוֹתוֹ יָרֵא יִצְחָק,‏* הָיִיתָ שׁוֹלֵחַ אוֹתִי כָּעֵת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.‏ אֱלֹהִים רָאָה אֶת סִבְלִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי,‏ וְלָכֵן הוֹכִיחַ אוֹתְךָ אֶמֶשׁ”‏.‏ 43  הֵשִׁיב לָבָן לְיַעֲקֹב וְאָמַר:‏ ”‏הַבָּנוֹת הֵן בְּנוֹתַי וְהַיְּלָדִים יְלָדַי וְהַצֹּאן צֹאנִי,‏ וְכָל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה שֶׁלִּי הוּא וְשֶׁל בְּנוֹתַי.‏ מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם נֶגֶד אֵלֶּה אוֹ נֶגֶד יַלְדֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ?‏ 44  כָּעֵת בּוֹא וְנִכְרֹת בְּרִית,‏ אֲנִי וְאַתָּה,‏ וְהִיא תִּהְיֶה עֵדָה בֵּינִי וּבֵינְךָ”‏.‏ 45  וְיַעֲקֹב לָקַח אֶבֶן וְהִצִּיב אוֹתָהּ כְּמַצֵּבָה.‏ 46  וְיַעֲקֹב אָמַר לְאֶחָיו:‏ ”‏אִסְפוּ אֲבָנִים!‏”‏ וְהֵם לָקְחוּ אֲבָנִים וְהֵקִימוּ גַּל.‏ לְאַחַר מִכֵּן הֵם אָכְלוּ שָׁם עַל גַּל הָאֲבָנִים.‏ 47  וְלָבָן הֵחֵל לִקְרֹא לוֹ יְגַר שָׂהֲדוּתָא,‏* אַךְ יַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד.‏ 48  אָמַר לָבָן:‏ ”‏גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה הוּא עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם”‏.‏ מִשּׁוּם כָּךְ קָרָא אֶת שְׁמוֹ גַּלְעֵד 49  וְהַמִּצְפֶּה,‏ כִּי אָמַר:‏ ”‏יִצְפֶּה* יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ כַּאֲשֶׁר נִסָּתֵר אִישׁ מֵעֵינֵי רֵעֵהוּ.‏ 50  אִם תְּעַנֶּה אֶת* בְּנוֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים בְּנוֹסָף לִבְנוֹתַי,‏ אַף כִּי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ,‏ זְכֹר כִּי אֱלֹהִים יִהְיֶה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ”‏.‏ 51  וְלָבָן הוֹסִיף וְאָמַר לְיַעֲקֹב:‏ ”‏הִנֵּה גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה,‏ וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר הֵקַמְתִּי בֵּינִי וּבֵינְךָ.‏ 52  גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה הוּא עֵד,‏ וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה,‏ שֶׁאֲנִי לֹא אֶעֱבֹר אֶת גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה כְּדֵי לְהָרַע לְךָ וְשֶׁאַתָּה לֹא תַּעֲבֹר אֶת גַּל הָאֲבָנִים הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת כְּדֵי לְהָרַע לִי.‏ 53  אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֶאֱלֹהֵי נָחוֹר,‏ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם,‏ יִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ”‏.‏ וְיַעֲקֹב נִשְׁבַּע בַּזֶּה אֲשֶׁר אוֹתוֹ יָרֵא אָבִיו יִצְחָק.‏* 54  אַחֲרֵי כֵן זָבַח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וְהִזְמִין אֶת אֶחָיו לֶאֱכֹל לֶחֶם.‏ וְהֵם אָכְלוּ וְלָנוּ בָּהָר.‏ 55  אוּלָם לָבָן הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְנִשֵּׁק אֶת נְכָדָיו* וְאֶת בְּנוֹתָיו וּבֵרֵךְ אוֹתָם.‏ וְלָבָן הָלַךְ וְשָׁב לְבֵיתוֹ.‏

הערות שוליים

או ”‏קרוביך”‏.‏
או ”‏האל האמיתי”‏.‏
או ”‏אלי (‏אלילי)‏ הבית”‏.‏
כלומר,‏ נהר פרת.‏
או ”‏קרוביו”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע”‏.‏
כלומר,‏ תוף מרים.‏
נה״מ,‏ ”‏בניי”‏.‏
היה זה סוג אוכף שככל הנראה כלל גם מקום אחסון.‏
או ”‏כבשותיך”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ופחד יצחק”‏.‏
צירוף ארמי שפירושו ”‏גל עד;‏ גל עדות”‏.‏
או ”‏ישמור”‏.‏
או ”‏תפגע ב”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בפחד אביו יצחק”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בניו”‏.‏