בראשית 33‏:1‏-20

  • יעקב פוגש את עשיו ‏(‏1–16‏)‏

  • יעקב הולך אל העיר שכם ‏(‏17–20‏)‏

לג  וְיַעֲקֹב נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה אֶת עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.‏ לָכֵן הוּא חִלֵּק אֶת הַיְּלָדִים בֵּין לֵאָה,‏ רָחֵל וּשְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.‏  הוּא שָׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן מִלְּפָנִים,‏ אֶת לֵאָה וְאֶת יְלָדֶיהָ אַחֲרֵיהֶם,‏ וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף מֵאֲחוֹרֵיהֶם.‏  וְהוּא עַצְמוֹ עָבַר לִפְנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים בְּעוֹדוֹ מִתְקָרֵב אֶל אָחִיו.‏  אוּלָם עֵשָׂו רָץ לִקְרָאתוֹ וְחִבֵּק אוֹתוֹ וְנָשַׁק לוֹ,‏ וְהֵם פָּרְצוּ בְּבֶכִי.‏  כַּאֲשֶׁר נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְּלָדִים,‏ אָמַר:‏ ”‏מִי אֵלֶּה אֲשֶׁר אִתְּךָ?‏”‏ הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”‏הַיְּלָדִים אֲשֶׁר הֶעֱנִיק אֱלֹהִים בְּטוּבוֹ לְעַבְדְּךָ”‏.‏  אָז נִגְּשׁוּ הַשְּׁפָחוֹת עִם יַלְדֵיהֶן וְהִשְׁתַּחֲווּ,‏  וְגַם לֵאָה נִגְּשָׁה עִם יְלָדֶיהָ,‏ וְהֵם הִשְׁתַּחֲווּ.‏ לְאַחַר מִכֵּן נִגַּשׁ יוֹסֵף עִם רָחֵל,‏ וְהֵם הִשְׁתַּחֲווּ.‏  אָמַר עֵשָׂו:‏ ”‏לְשֵׁם מָה כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ?‏”‏ הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”‏כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי”‏.‏  אָמַר עֵשָׂו:‏ ”‏יֵשׁ לִי רְכוּשׁ רַב,‏ אָחִי.‏ שְׁמֹר אֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ”‏.‏ 10  אוּלָם יַעֲקֹב אָמַר:‏ ”‏אָנָּא,‏ לֹא.‏ אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ,‏ קַח אֶת מַתְּנָתִי מִיָּדִי,‏ כִּי הֵבֵאתִי אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.‏ וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ הָיָה זֶה כְּאִלּוּ רָאִיתִי אֶת פְּנֵי אֱלֹהִים,‏ שֶׁכֵּן קִבַּלְתָּ אוֹתִי בְּרָצוֹן.‏ 11  קַח נָא אֶת הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר הוּבְאָה לְךָ כְּבִטּוּי לְבִרְכָתִי,‏ כִּי אֱלֹהִים נָהַג עִמִּי בְּטוּב לֵב וְיֵשׁ לִי כָּל הַנָּחוּץ לִי”‏.‏ וְהוּא הוֹסִיף לְהַפְצִיר בּוֹ,‏ וְלָכֵן הוּא לָקַח אוֹתָהּ.‏ 12  מְאֻחָר יוֹתֵר אָמַר עֵשָׂו:‏ ”‏נֵצֵא מִכָּאן וְנֵלֵךְ,‏ וַאֲנִי אֵלֵךְ לְפָנֶיךָ”‏.‏ 13  אַךְ הוּא אָמַר לוֹ:‏ ”‏אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיְּלָדִים עֲדִינִים וְכִי יֵשׁ עִמִּי מֵינִיקוֹת בַּצֹּאן וּבַבָּקָר.‏ אִם יוֹלִיכוּ אוֹתָם מַהֵר מִדַּי בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד,‏ יָמוּת כָּל הַצֹּאן.‏ 14  יַעֲבֹר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ,‏ וְאִלּוּ אֲנִי אֶתְנַהֵל לְאִטִּי בַּקֶּצֶב שֶׁל הַמִּקְנֶה שֶׁלִּי וְשֶׁל הַיְּלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל אֲדוֹנִי בְּשֵׂעִיר”‏.‏ 15  אָמַר עֵשָׂו:‏ ”‏אַשְׁאִיר נָא אִתְּךָ כַּמָּה מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתִּי”‏.‏ הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”‏לָמָּה תַּעֲשֶׂה זֹאת?‏ דַּי לִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי”‏.‏ 16  לְפִיכָךְ בַּיּוֹם הַהוּא הָלַךְ עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ בַּחֲזָרָה אֶל שֵׂעִיר.‏ 17  וְיַעֲקֹב הָלַךְ אֶל סֻכּוֹת וּבָנָה לוֹ בַּיִת וְעָשָׂה סֻכּוֹת לְמִקְנֵהוּ.‏ מִשּׁוּם כָּךְ קָרָא לַמָּקוֹם סֻכּוֹת.‏ 18  לְאַחַר שֶׁהָלַךְ מִפַּדַּן אֲרָם הִגִּיעַ יַעֲקֹב בְּשָׁלוֹם אֶל הָעִיר שְׁכֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן,‏ וְהֵקִים אֶת מַחֲנֵהוּ בְּקִרְבַת הָעִיר.‏ 19  אָז קָנָה חֵלֶק מִן הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בּוֹ נָטָה אֶת אָהֳלוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר,‏ אֲבִי שְׁכֶם,‏ תְּמוּרַת מֵאָה יְחִידוֹת כֶּסֶף.‏ 20  הוּא הִצִּיב שָׁם מִזְבֵּחַ וְקָרָא לוֹ אֵל,‏ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.‏

הערות שוליים