בראשית 33:1-20
לג וְיַעֲקֹב נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה אֶת עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. לָכֵן הוּא חִלֵּק אֶת הַיְּלָדִים בֵּין לֵאָה, רָחֵל וּשְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.
2 הוּא שָׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן מִלְּפָנִים, אֶת לֵאָה וְאֶת יְלָדֶיהָ אַחֲרֵיהֶם, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף מֵאֲחוֹרֵיהֶם.
3 וְהוּא עַצְמוֹ עָבַר לִפְנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים בְּעוֹדוֹ מִתְקָרֵב אֶל אָחִיו.
4 אוּלָם עֵשָׂו רָץ לִקְרָאתוֹ וְחִבֵּק אוֹתוֹ וְנָשַׁק לוֹ, וְהֵם פָּרְצוּ בְּבֶכִי.
5 כַּאֲשֶׁר נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְּלָדִים, אָמַר: ”מִי אֵלֶּה אֲשֶׁר אִתְּךָ?” הֵשִׁיב לוֹ: ”הַיְּלָדִים אֲשֶׁר הֶעֱנִיק אֱלֹהִים בְּטוּבוֹ לְעַבְדְּךָ”.
6 אָז נִגְּשׁוּ הַשְּׁפָחוֹת עִם יַלְדֵיהֶן וְהִשְׁתַּחֲווּ,
7 וְגַם לֵאָה נִגְּשָׁה עִם יְלָדֶיהָ, וְהֵם הִשְׁתַּחֲווּ. לְאַחַר מִכֵּן נִגַּשׁ יוֹסֵף עִם רָחֵל, וְהֵם הִשְׁתַּחֲווּ.
8 אָמַר עֵשָׂו: ”לְשֵׁם מָה כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ?” הֵשִׁיב לוֹ: ”כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי”.
9 אָמַר עֵשָׂו: ”יֵשׁ לִי רְכוּשׁ רַב, אָחִי. שְׁמֹר אֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ”.
10 אוּלָם יַעֲקֹב אָמַר: ”אָנָּא, לֹא. אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, קַח אֶת מַתְּנָתִי מִיָּדִי, כִּי הֵבֵאתִי אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ. וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ הָיָה זֶה כְּאִלּוּ רָאִיתִי אֶת פְּנֵי אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן קִבַּלְתָּ אוֹתִי בְּרָצוֹן.
11 קַח נָא אֶת הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר הוּבְאָה לְךָ כְּבִטּוּי לְבִרְכָתִי, כִּי אֱלֹהִים נָהַג עִמִּי בְּטוּב לֵב וְיֵשׁ לִי כָּל הַנָּחוּץ לִי”. וְהוּא הוֹסִיף לְהַפְצִיר בּוֹ, וְלָכֵן הוּא לָקַח אוֹתָהּ.
12 מְאֻחָר יוֹתֵר אָמַר עֵשָׂו: ”נֵצֵא מִכָּאן וְנֵלֵךְ, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְפָנֶיךָ”.
13 אַךְ הוּא אָמַר לוֹ: ”אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיְּלָדִים עֲדִינִים וְכִי יֵשׁ עִמִּי מֵינִיקוֹת בַּצֹּאן וּבַבָּקָר. אִם יוֹלִיכוּ אוֹתָם מַהֵר מִדַּי בְּמֶשֶׁךְ יוֹם אֶחָד, יָמוּת כָּל הַצֹּאן.
14 יַעֲבֹר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, וְאִלּוּ אֲנִי אֶתְנַהֵל לְאִטִּי בַּקֶּצֶב שֶׁל הַמִּקְנֶה שֶׁלִּי וְשֶׁל הַיְּלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל אֲדוֹנִי בְּשֵׂעִיר”.
15 אָמַר עֵשָׂו: ”אַשְׁאִיר נָא אִתְּךָ כַּמָּה מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתִּי”. הֵשִׁיב לוֹ: ”לָמָּה תַּעֲשֶׂה זֹאת? דַּי לִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי”.
16 לְפִיכָךְ בַּיּוֹם הַהוּא הָלַךְ עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ בַּחֲזָרָה אֶל שֵׂעִיר.
17 וְיַעֲקֹב הָלַךְ אֶל סֻכּוֹת וּבָנָה לוֹ בַּיִת וְעָשָׂה סֻכּוֹת לְמִקְנֵהוּ. מִשּׁוּם כָּךְ קָרָא לַמָּקוֹם סֻכּוֹת.
18 לְאַחַר שֶׁהָלַךְ מִפַּדַּן אֲרָם הִגִּיעַ יַעֲקֹב בְּשָׁלוֹם אֶל הָעִיר שְׁכֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהֵקִים אֶת מַחֲנֵהוּ בְּקִרְבַת הָעִיר.
19 אָז קָנָה חֵלֶק מִן הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בּוֹ נָטָה אֶת אָהֳלוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם, תְּמוּרַת מֵאָה יְחִידוֹת כֶּסֶף.
20 הוּא הִצִּיב שָׁם מִזְבֵּחַ וְקָרָא לוֹ אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
