בראשית 34‏:1‏-31

  • דינה נאנסת ‏(‏1–12‏)‏

  • בני יעקב פועלים במרמה ‏(‏13–31‏)‏

לד  וְדִינָה,‏ בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִלֵּאָה,‏ נָהֲגָה לָצֵאת כְּדֵי לְבַלּוֹת בְּחֶבְרַת בְּנוֹת הָאָרֶץ.‏*  כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי,‏ מִנְּשִׂיאֵי הָאָרֶץ,‏ לָקַח אוֹתָהּ וְשָׁכַב אִתָּהּ וְאָנַס אוֹתָהּ.‏  וְנַפְשׁוֹ דָּבְקָה בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב,‏ וְהוּא הִתְאַהֵב בַּבַּחוּרָה וְדִבֵּר עַל לִבָּהּ.‏*  לְבַסּוֹף אָמַר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו:‏ ”‏קַח לִי אֶת הַבַּחוּרָה הַצְּעִירָה הַזֹּאת לְאִשָּׁה”‏.‏  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהוּא טִמֵּא אֶת דִּינָה בִּתּוֹ,‏ הָיוּ בָּנָיו עִם מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.‏ לָכֵן יַעֲקֹב הֶחְרִישׁ עַד שׁוּבָם.‏  מְאֻחָר יוֹתֵר יָצָא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב כְּדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ.‏  אַךְ בְּנֵי יַעֲקֹב שָׁמְעוּ עַל כָּךְ וְחָזְרוּ מִיָּד מִן הַשָּׂדֶה.‏ הֵם נִפְגְּעוּ וְכָעֲסוּ מְאוֹד כִּי הֵמִיט חֶרְפָּה עַל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁכְבוֹ עִם בַּת יַעֲקֹב,‏ דָּבָר שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה.‏  חֲמוֹר דִּבֵּר אִתָּם וְאָמַר:‏ ”‏נַפְשׁוֹ שֶׁל בְּנִי שְׁכֶם חוֹשֶׁקֶת בְּבִתְּכֶם.‏ תְּנוּ נָא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה,‏  וְקִשְׁרוּ עִמָּנוּ בְּרִיתוֹת נִשּׂוּאִין.‏* אֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לָנוּ,‏ וְאֶת בְּנוֹתֵינוּ קְחוּ לָכֶם.‏ 10  תּוּכְלוּ לִחְיוֹת יַחַד אִתָּנוּ,‏ וְהָאָרֶץ תַּעֲמֹד לִרְשׁוּתְכֶם.‏ חֲיוּ וְסַחֲרוּ בָּהּ וְהִתְיַשְּׁבוּ בָּהּ”‏.‏ 11  וּשְׁכֶם אָמַר אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ:‏ ”‏אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם,‏ וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אֶתֵּן לָכֶם.‏ 12  תּוּכְלוּ לִדְרֹשׁ מִמֶּנִּי מֹהַר גָּבוֹהַּ מְאוֹד וּמַתָּנָה.‏ אֶתֵּן אֶת כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרוּ לִי.‏ רַק תְּנוּ לִי אֶת הַבַּחוּרָה לְאִשָּׁה”‏.‏ 13  וּבְנֵי יַעֲקֹב עָנוּ לִשְׁכֶם וְלַחֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה כִּי הוּא טִמֵּא אֶת דִּינָה אֲחוֹתָם.‏ 14  הֵם אָמְרוּ לָהֶם:‏ ”‏לֹא נוּכַל בְּשׁוּם אֹפֶן לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה,‏ לָתֵת אֶת אֲחוֹתֵנוּ לְאִישׁ עָרֵל,‏* כִּי זוֹ חֶרְפָּה לָנוּ.‏ 15  נוּכַל לְהַסְכִּים רַק בַּתְּנַאי הַזֶּה:‏ אִם תִּהְיוּ כָּמוֹנוּ וְתָמוּלוּ כָּל זָכָר בָּכֶם.‏ 16  רַק אָז נִתֵּן לָכֶם אֶת בְּנוֹתֵינוּ,‏ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ,‏ וְנִחְיֶה יַחַד אִתְּכֶם וְנִהְיֶה לְעַם אֶחָד.‏ 17  אֲבָל אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ לָנוּ וְלֹא תִּמּוֹלוּ,‏ נִקַּח אֶת בִּתֵּנוּ וְנֵלֵךְ”‏.‏ 18  דִּבְרֵיהֶם הָיוּ טוֹבִים בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.‏ 19  הַבָּחוּר הַצָּעִיר לֹא הִתְעַכֵּב בַּעֲשִׂיַּת הַדָּבָר,‏ כִּי חָפַץ בְּבִתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב,‏ וְהוּא הָיָה הַנִּכְבָּד מִכָּל בֵּית אָבִיו.‏ 20  לְפִיכָךְ חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ הָלְכוּ אֶל שַׁעַר הָעִיר וְדִבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם וְאָמְרוּ:‏ 21  ‏”‏הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה רוֹצִים לִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם אִתָּנוּ.‏ יִחְיוּ הֵם בָּאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ בָּהּ,‏ כִּי הָאָרֶץ רְחָבָה דַּיָּהּ לַהֲכִילָם.‏ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם נוּכַל לָקַחַת לְנָשִׁים,‏ וְאֶת בְּנוֹתֵינוּ נוּכַל לָתֵת לָהֶם.‏ 22  אַךְ רַק בַּתְּנַאי הַזֶּה יַסְכִּימוּ הָאֲנָשִׁים לִחְיוֹת יַחַד אִתָּנוּ כְּדֵי לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד:‏ אִם יִמּוֹל כָּל זָכָר בָּנוּ כְּפִי שֶׁהֵם נִמּוֹלִים.‏ 23  וְהַאִם לֹא יִהְיוּ אָז רְכוּשָׁם,‏ קִנְיְנֵיהֶם וְכָל בַּהֲמוֹתֵיהֶם שֶׁלָּנוּ?‏ אִם כֵּן,‏ הָבָה נִתֵּן לָהֶם אֶת הַסְכָּמָתֵנוּ כְּדֵי שֶׁיִּחְיוּ יַחַד אִתָּנוּ”‏.‏ 24  כָּל יוֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ שָׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ,‏ וְכָל הַזְּכָרִים נִמּוֹלוּ,‏ כָּל הַיּוֹצְאִים דֶּרֶךְ שַׁעַר הָעִיר.‏ 25  אַךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי,‏ כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן הָיוּ כּוֹאֲבִים,‏ לָקְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב,‏ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי,‏ אֲחֵי דִּינָה,‏ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וְנִכְנְסוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר תּוֹשָׁבֶיהָ לֹא חָשְׁדוּ בְּדָבָר,‏ וְהָרְגוּ כָּל זָכָר.‏ 26  הֵם הָרְגוּ אֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ בַּחֶרֶב וְלָקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל שְׁכֶם וְעָזְבוּ.‏ 27  יֶתֶר בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ אֶל הַחֲלָלִים וּבָזְזוּ אֶת הָעִיר,‏ כִּי טִמְּאוּ אֶת אֲחוֹתָם.‏ 28  הֵם לָקְחוּ אֶת צֹאנָם,‏ אֶת בְּקָרָם,‏ אֶת חֲמוֹרֵיהֶם וְאֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה בָּעִיר וּבַשָּׂדֶה.‏ 29  הֵם גַּם לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם,‏ שָׁבוּ אֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם וּבָזְזוּ אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה בַּבָּתִּים.‏ 30  בִּתְגוּבָה אָמַר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי:‏ ”‏הֵמַטְתֶּם עָלַי צָרָה גְּדוֹלָה* בְּכָךְ שֶׁהִבְאַשְׁתֶּם אוֹתִי בְּעֵינֵי תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ,‏ הַכְּנַעֲנִים וְהַפְּרִזִּים.‏ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתִּי סְפוּרִים;‏ כָּעֵת לְלֹא סָפֵק יֵאָסְפוּ לִתְקֹף אוֹתִי וְאֻשְׁמַד,‏ אֲנִי וּבֵיתִי”‏.‏ 31  אַךְ הֵם אָמְרוּ:‏ ”‏הַאִם כְּמוֹ לְזוֹנָה יִתְיַחֲסוּ לַאֲחוֹתֵנוּ?‏”‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏לראות בבנות הארץ”‏.‏
או ”‏דיבר אליה באופן משכנע”‏.‏
או ”‏הינשאו לנו בנישואי תערובת”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏איש אשר לו עורלה”‏.‏
או ”‏נידוי;‏ חרם”‏.‏