בראשית 41‏:1‏-57

  • יוסף פותר את חלומות פרעה ‏(‏1–36‏)‏

  • פרעה מרומם את יוסף ‏(‏37–46א‏)‏

  • יוסף מארגן את איסוף המזון וחלוקתו ‏(‏46ב–57‏)‏

מא  מִקֵּץ שְׁנָתַיִם תְּמִימוֹת חָלַם פַּרְעֹה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְיַד הַיְּאוֹר.‏  וְהִנֵּה מִן הַיְּאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּשְׁמֵנוֹת,‏ וְהֵן לִחֲכוּ אֶת הָעֵשֶׂב אֲשֶׁר לְיַד הַנָּהָר.‏  וְהָיוּ שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְּאוֹר,‏ רָעוֹת מַרְאֶה וְרָזוֹת,‏ וְהֵן עָמְדוּ לְצַד הַפָּרוֹת הַשְּׁמֵנוֹת עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר.‏  וְהַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְהָרָזוֹת הֵחֵלּוּ לֶאֱכֹל אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפוֹת הַמַּרְאֶה וְהַשְּׁמֵנוֹת.‏ וְאָז הֵקִיץ פַּרְעֹה.‏  וְהוּא חָזַר לִישֹׁן וְחָלַם שֵׁנִית,‏ וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבּוֹלִים עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד,‏ מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת.‏  וְאַחֲרֵיהֶן צָמְחוּ שֶׁבַע שִׁבּוֹלִים דַּקּוֹת אֲשֶׁר נִצְרְבוּ בָּרוּחַ הַמִּזְרָחִית.‏  וְהַשִּׁבּוֹלִים הַדַּקּוֹת הֵחֵלּוּ לִבְלֹעַ אֶת שֶׁבַע הַשִּׁבּוֹלִים הַמְּלֵאוֹת וְהַטּוֹבוֹת.‏ וְאָז הֵקִיץ פַּרְעֹה וְהֵבִין שֶׁהָיָה זֶה חֲלוֹם.‏  אַךְ בַּבֹּקֶר נִסְעֲרָה רוּחוֹ,‏ וְלָכֵן שָׁלַח לִקְרֹא לְכָל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וּלְכָל חֲכָמֶיהָ.‏ פַּרְעֹה סִפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו,‏ אַךְ אִישׁ לֹא הִצְלִיחַ לִפְתֹּר אוֹתָם לְפַרְעֹה.‏  דִּבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים עִם פַּרְעֹה וְאָמַר:‏ ”‏אֲנִי מִתְוַדֶּה עַל חֲטָאַי הַיּוֹם.‏ 10  פַּרְעֹה זָעַם עַל עֲבָדָיו,‏ וְלָכֵן שָׂם אוֹתִי בְּכֶלֶא בֵּיתוֹ שֶׁל שַׂר הַמִּשְׁמָר,‏ אוֹתִי וְאֶת שַׂר הָאוֹפִים.‏ 11  אַחֲרֵי כֵן חָלַמְנוּ אֲנִי וְהוּא חֲלוֹם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה.‏ הוּא וַאֲנִי חָלַמְנוּ חֲלוֹם,‏ וּלְכָל חֲלוֹם הָיָה פִּתְרוֹן מִשֶּׁלּוֹ.‏ 12  וְשָׁם אִתָּנוּ הָיָה בָּחוּר עִבְרִי,‏ עֶבֶד שֶׁל שַׂר הַמִּשְׁמָר.‏ סִפַּרְנוּ לוֹ אוֹתָם,‏ וְהוּא פָּתַר לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶת חֲלוֹמוֹ.‏ 13  וְקָרָה בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁפָּתַר לָנוּ.‏ אֲנִי הוּשַׁבְתִּי לְמִשְׂרָתִי,‏ וְהָאַחֵר נִתְלָה”‏.‏ 14  לְפִיכָךְ פַּרְעֹה שָׁלַח לִקְרֹא לְיוֹסֵף,‏ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ מַהֵר מִבֵּית הַסֹּהַר.‏* הוּא הִתְגַּלֵּחַ וְהֶחְלִיף אֶת בְּגָדָיו וְנִכְנַס אֶל פַּרְעֹה.‏ 15  אָמַר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף:‏ ”‏חֲלוֹם חָלַמְתִּי,‏ אַךְ אֵין אִישׁ שֶׁיִּפְתֹּר אוֹתוֹ.‏ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִשְׁמֹעַ חֲלוֹם וְלִפְתֹּר אוֹתוֹ”‏.‏ 16  הֵשִׁיב יוֹסֵף לְפַרְעֹה וְאָמַר:‏ ”‏אֲנִי אֵינֶנִּי חָשׁוּב!‏ אֱלֹהִים יְדַבֵּר בַּאֲשֶׁר לִשְׁלוֹם* פַּרְעֹה”‏.‏ 17  אָמַר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף:‏ ”‏בַּחֲלוֹמִי עָמַדְתִּי עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר.‏ 18  וְהִנֵּה מִן הַיְּאוֹר עָלוּ שֶׁבַע פָּרוֹת שְׁמֵנוֹת וִיפוֹת תֹּאַר וְהֵחֵלּוּ לְלַחֵךְ אֶת הָעֵשֶׂב אֲשֶׁר לְיַד הַנָּהָר.‏ 19  וְהָיוּ שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁעָלוּ אַחֲרֵיהֶן,‏ דַּלּוֹת וְרָעוֹת מַרְאֶה מְאוֹד וְרָזוֹת.‏ לֹא רָאִיתִי פָּרוֹת רָעוֹת מַרְאֶה כָּאֵלֶּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 20  וְהַפָּרוֹת הַכְּחוּשׁוֹת וְרָעוֹת הַמַּרְאֶה הֵחֵלּוּ לֶאֱכֹל אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַשְּׁמֵנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת.‏ 21  אַךְ כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ אוֹתָן,‏ אִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לָדַעַת שֶׁכָּךְ עָשׂוּ,‏* כִּי הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהֶן הָיָה רַע כְּבַתְּחִלָּה.‏ וְאָז הֵקַצְתִּי מִשְּׁנָתִי.‏ 22  ‏”‏אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי שֶׁבַע שִׁבּוֹלִים עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד,‏ מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת.‏ 23  וְאַחֲרֵיהֶן צָמְחוּ שֶׁבַע שִׁבּוֹלִים צְנוּמוֹת וְדַקּוֹת אֲשֶׁר נִצְרְבוּ בָּרוּחַ הַמִּזְרָחִית.‏ 24  וְהַשִּׁבּוֹלִים הַדַּקּוֹת הֵחֵלּוּ לִבְלֹעַ אֶת שֶׁבַע הַשִּׁבּוֹלִים הַטּוֹבוֹת.‏ סִפַּרְתִּי זֹאת לַחַרְטֻמִּים,‏ אַךְ אִישׁ לֹא הִצְלִיחַ לְהַסְבִּיר לִי אֶת הַדָּבָר”‏.‏ 25  אָמַר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה:‏ ”‏חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה הֵם חֲלוֹם אֶחָד.‏ אֶת מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא סִפֵּר לְפַרְעֹה.‏ 26  שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵן שֶׁבַע שָׁנִים.‏ וְגַם שֶׁבַע הַשִּׁבּוֹלִים הַטּוֹבוֹת הֵן שֶׁבַע שָׁנִים.‏ הַחֲלוֹמוֹת הֵם חֲלוֹם אֶחָד.‏ 27  שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַכְּחוּשׁוֹת וְהָרָעוֹת הָעוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן הֵן שֶׁבַע שָׁנִים,‏ וְשֶׁבַע הַשִּׁבּוֹלִים הָרֵיקוֹת אֲשֶׁר נִצְרְבוּ בָּרוּחַ הַמִּזְרָחִית יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנוֹת רָעָב.‏ 28  כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לְפַרְעֹה:‏ אֶת מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא הֶרְאָה לְפַרְעֹה.‏ 29  ‏”‏הִנֵּה בָּאוֹת שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל שֶׁפַע רַב בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 30  אַךְ שֶׁבַע שְׁנוֹת רָעָב אָכֵן יָקוּמוּ אַחֲרֵיהֶן,‏ וְכָל הַשֶּׁפַע בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לָבֶטַח יִשָּׁכַח,‏ וְהָרָעָב יְכַלֶּה אֶת הָאָרֶץ.‏ 31  וְהַשֶּׁפַע הַקּוֹדֵם בָּאָרֶץ לֹא יִזָּכֵר בִּגְלַל הָרָעָב שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי כֵן,‏ כִּי הוּא יִהְיֶה כָּבֵד מְאוֹד.‏ 32  הַחֲלוֹם נִתַּן לְפַרְעֹה פַּעֲמַיִם כִּי הַדָּבָר נִתְבַּסֵּס מֵאֵת הָאֱלֹהִים,‏ וְהָאֱלֹהִים יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ בְּקָרוֹב.‏ 33  ‏”‏וְכָעֵת יְחַפֵּשׂ פַּרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִימַנֶּה אוֹתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 34  יִפְעַל פַּרְעֹה וִימַנֶּה מַשְׁגִּיחִים בָּאָרֶץ,‏ וְיֶאֱסֹף חֲמִישִׁית מִתְּנוּבַת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנוֹת הַשֶּׁפַע.‏ 35  וְיֶאֶסְפוּ אֶת כָּל הַמָּזוֹן בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת הָאֵלֶּה,‏ וְיִצְבְּרוּ דָּגָן תַּחַת סַמְכוּת פַּרְעֹה כְּמָזוֹן אֲשֶׁר יְאֻחְסַן בֶּעָרִים וְיִשָּׁמֵר שָׁם.‏ 36  הַמָּזוֹן יִהְיֶה לְאַסְפָּקָה עֲבוּר הָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנוֹת הָרָעָב אֲשֶׁר יִהְיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ פֶּן תֹּאבַד הָאָרֶץ בָּרָעָב”‏.‏ 37  הַהַצָּעָה הָיְתָה טוֹבָה בְּעֵינֵי פַּרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו.‏ 38  אָמַר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו:‏ ”‏הֲיוּכַל לְהִמָּצֵא עוֹד אִישׁ כָּזֶה אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?‏”‏ 39  וּפַרְעֹה אָמַר אֶל יוֹסֵף:‏ ”‏הוֹאִיל וֶאֱלֹהִים הוֹדִיעַ לְךָ אֶת כָּל זֹאת,‏ אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.‏ 40  אַתָּה תִּהְיֶה מֻפְקָד עַל בֵּיתִי,‏ וְכָל עַמִּי יְצַיְּתוּ לְךָ לְלֹא סְיָג.‏ רַק אֲנִי,‏ בְּמַעֲמָדִי כְּמֶלֶךְ,‏* אֶהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ”‏.‏ 41  וּפַרְעֹה עוֹד אָמַר לְיוֹסֵף:‏ ”‏רְאֵה,‏ אֲנִי מַפְקִיד אוֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם”‏.‏ 42  וּפַרְעֹה הֵסִיר אֶת טַבַּעַת חוֹתָמוֹ מֵעַל יָדוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ עַל יָדוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְהִלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְשֻׁבָּח וְשָׂם רְבִיד זָהָב עַל צַוָּארוֹ.‏ 43  וְהוּא הִרְכִּיב אוֹתוֹ בְּמֶרְכֶּבֶת הַכָּבוֹד הַשְּׁנִיָּה הַשַּׁיֶּכֶת לוֹ,‏ וְהָיוּ קוֹרְאִים לְפָנָיו,‏ ”‏אַבְרֵךְ!‏”‏* וְכָךְ הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 44  וּפַרְעֹה אָמַר אֶל יוֹסֵף:‏ ”‏אֲנִי פַּרְעֹה,‏ אַךְ לְלֹא רְשׁוּתְךָ אִישׁ לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר* בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם”‏.‏ 45  אַחֲרֵי כֵן קָרָא פַּרְעֹה אֶת שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וְנָתַן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן* לְאִשָּׁה.‏ וְיוֹסֵף הֵחֵל לְהַשְׁגִּיחַ עַל* אֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 46  בֶּן שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה הָיָה יוֹסֵף כַּאֲשֶׁר עָמַד לִפְנֵי* פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם.‏ אָז יָצָא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה וְעָבַר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 47  וּבְשֶׁבַע שְׁנוֹת הַשֶּׁפַע הָיְתָה תְּנוּבַת הָאָרֶץ גְּדוֹלָה מְאוֹד.‏* 48  וְהוּא הִמְשִׁיךְ לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַמָּזוֹן שֶׁל שֶׁבַע הַשָּׁנִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְאָגַר אֶת הַמָּזוֹן בֶּעָרִים.‏ בְּכָל עִיר אִחְסֵן אֶת הַמָּזוֹן מִן הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר סְבִיבָהּ.‏ 49  יוֹסֵף הִמְשִׁיךְ לִצְבֹּר דָּגָן בְּכַמֻּיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאוֹד,‏ כְּחוֹל הַיָּם,‏ עַד שֶׁחָדְלוּ לִסְפֹּר,‏ כִּי לֹא נִתָּן הָיָה לִסְפֹּר אוֹתוֹ.‏ 50  בְּטֶרֶם הִגִּיעָה שְׁנַת הָרָעָב נוֹלְדוּ לְיוֹסֵף שְׁנֵי בָּנִים,‏ אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.‏* 51  יוֹסֵף קָרָא אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה,‏* כִּי אָמַר,‏ ”‏אֱלֹהִים הִשְׁכִּיחַ מִמֶּנִּי אֶת כָּל צָרוֹתַי וְאֶת כָּל בֵּית אָבִי”‏.‏ 52  וְאֶת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרַיִם,‏* כִּי אָמַר,‏ ”‏הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ סִבְלִי”‏.‏ 53  וְאָז הִסְתַּיְּמוּ שֶׁבַע שְׁנוֹת הַשֶּׁפַע בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ 54  וְהֵחֵלּוּ שֶׁבַע שְׁנוֹת הָרָעָב,‏ כְּפִי שֶׁאָמַר יוֹסֵף.‏ הָרָעָב הֵחֵל לָבוֹא עַל כָּל הָאֲרָצוֹת,‏ אַךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לֶחֶם.‏* 55  לְבַסּוֹף סָבְלָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִן הָרָעָב,‏ וְהָעָם הֵחֵל לִצְעֹק אֶל פַּרְעֹה לְלֶחֶם.‏ אָמַר פַּרְעֹה לְכָל הַמִּצְרִים:‏ ”‏לְכוּ אֶל יוֹסֵף וַעֲשׂוּ אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם”‏.‏ 56  הָרָעָב הִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.‏ וְיוֹסֵף הֵחֵל לִפְתֹּחַ אֶת כָּל הָאֲסָמִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּקִרְבָּם וְלִמְכֹּר לַמִּצְרִים,‏ שֶׁכֵּן לָרָעָב הָיְתָה אֲחִיזָה אֵיתָנָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ 57  וַאֲנָשִׁים מִכָּל הָאֲרָצוֹת בָּאוּ אֶל מִצְרַיִם לִקְנוֹת מִיּוֹסֵף,‏ כִּי לָרָעָב הָיְתָה אֲחִיזָה אֵיתָנָה בְּכָל הָאֲרָצוֹת.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏מן הבור”‏.‏
או ”‏רווחת”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ולא נודע כי באו אל קִרבנה”‏.‏
או ”‏באשר לכס המלכות”‏.‏
ככל הנראה קריאה למתן כבוד ויקר.‏
נה״מ,‏ ”‏לא ירים איש את ידו ואת רגלו”‏.‏
כלומר,‏ הליופוליס.‏
או ”‏לעבור ברחבי”‏.‏
או ”‏כאשר החל לשרת את”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לִקְמָצִים”‏,‏ כלומר ”‏בחופנים”‏.‏
כלומר,‏ הליופוליס.‏
פירושו ”‏משכיח;‏ גורם לשכחה”‏.‏
פירושו ”‏פורה במידה כפולה”‏.‏
או ”‏מזון”‏.‏