בראשית 42:1-38
מב כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לְיַעֲקֹב כִּי יֵשׁ דָּגָן בְּמִצְרַיִם, אָמַר לְבָנָיו: ”לָמָּה אַתֶּם רַק מִסְתַּכְּלִים זֶה עַל זֶה בְּחֹסֶר מַעַשׂ?”
2 הוּא הוֹסִיף: ”שָׁמַעְתִּי כִּי יֵשׁ דָּגָן בְּמִצְרַיִם. רְדוּ לְשָׁם וּקְנוּ עֲבוּרֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים וְלֹא נָמוּת”.
3 לָכֵן עֲשָׂרָה מֵאֶחָיו שֶׁל יוֹסֵף יָרְדוּ לִקְנוֹת דָּגָן מִמִּצְרַיִם.
4 אַךְ יַעֲקֹב לֹא שָׁלַח אֶת בִּנְיָמִין, אָחִיו שֶׁל יוֹסֵף, עִם יֶתֶר אֶחָיו, כִּי אָמַר: ”פֶּן יִקְרֶה לוֹ אָסוֹן”.
5 וּבָנָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יַחַד עִם הָאֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְנוֹת, כִּי הָרָעָב הִגִּיעַ עַד אֶרֶץ כְּנַעַן.
6 יוֹסֵף הָיָה בַּעַל הַסַּמְכוּת עַל הָאָרֶץ, וְהוּא הָיָה זֶה אֲשֶׁר מָכַר דָּגָן לְכָל עַם הָאָרֶץ. וַאֲחֵי יוֹסֵף בָּאוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אַרְצָה.
7 כַּאֲשֶׁר רָאָה יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, מִיָּד זִהָה אוֹתָם, אַךְ הִסְתִּיר אֶת זֶהוּתוֹ מֵהֶם. הוּא דִּבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וְאָמַר: ”מֵאַיִן בָּאתֶם?” וְהֵם הֵשִׁיבוּ: ”מֵאֶרֶץ כְּנַעַן כְּדֵי לִקְנוֹת אֹכֶל”.
8 וְיוֹסֵף זִהָה אֶת אֶחָיו, אַךְ הֵם לֹא זִהוּ אוֹתוֹ.
9 יוֹסֵף מִיָּד נִזְכַּר בַּחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: ”אַתֶּם מְרַגְּלִים! בָּאתֶם לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁל הָאָרֶץ!”*
10 אָמְרוּ אֵלָיו: ”לֹא, אֲדוֹנִי; עֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִקְנוֹת אֹכֶל.
11 כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד. אֲנָשִׁים יְשָׁרִים אֲנַחְנוּ. עֲבָדֶיךָ אֵינָם מְרַגְּלִים”.
12 אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: ”לֹא! אֶת מְקוֹמוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁל הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת!”
13 אָמְרוּ לוֹ: ”עֲבָדֶיךָ הֵם שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים. אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהַקָּטָן נִמְצָא כָּעֵת עִם אָבִינוּ, וְהָאַחֵר אֵינֶנּוּ”.
14 אוּלָם יוֹסֵף אָמַר לָהֶם: ”כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם — ’אַתֶּם מְרַגְּלִים!’
15 בָּזֹאת תִּבָּחֲנוּ: חֵי פַּרְעֹה, לֹא תַּעַזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה עַד אֲשֶׁר יָבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטָן הֵנָּה.
16 שִׁלְחוּ אֶחָד מִכֶּם לְהָבִיא אֶת אֲחִיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בְּמַעֲצָר. כָּךְ יִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם אִם דּוֹבְרֵי אֱמֶת אַתֶּם. וְאִם לֹא, חֵי פַּרְעֹה, מְרַגְּלִים אַתֶּם”.
17 וְהוּא שָׂם אוֹתָם יַחְדָּו בְּמַעֲצָר לְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים.
18 אָמַר לָהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: ”עֲשׂוּ זֹאת וַחֲיוּ, כִּי אֲנִי יָרֵא אֶת אֱלֹהִים.
19 אִם יְשָׁרִים אַתֶּם, יִשָּׁאֵר אֶחָד מֵאֲחֵיכֶם בְּמַעֲצָר בְּבֵית מַעֲצַרְכֶם, וְאַתֶּם לְכוּ וּקְחוּ דָּגָן לְהָקֵל אֶת הָרָעָב בְּבָתֵּיכֶם.
20 אַחֲרֵי כֵן הָבִיאוּ אֵלַי אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטָן כְּדֵי שֶׁדִּבְרֵיכֶם יִמָּצְאוּ מְהֵימָנִים וְלֹא תָּמוּתוּ”. וְהֵם עָשׂוּ כֵּן.
21 וְהֵם אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: ”אֲנַחְנוּ לְלֹא סָפֵק נֶעֱנָשִׁים בִּגְלַל אָחִינוּ, כִּי רָאִינוּ אֶת צָרָתוֹ* כַּאֲשֶׁר הִתְחַנֵּן אֵלֵינוּ לְרַחֲמִים, אַךְ לֹא הִקְשַׁבְנוּ. מִשּׁוּם כָּךְ בָּאָה עָלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת”.
22 הֵשִׁיב לָהֶם רְאוּבֵן וְאָמַר: ”הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, ’אַל תֶּחְטְאוּ נֶגֶד הַיֶּלֶד’ וְלֹא רְצִיתֶם לְהַקְשִׁיב? כָּעֵת דָּמוֹ לָבֶטַח נִדְרָשׁ בַּחֲזָרָה”.
23 אַךְ הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁיּוֹסֵף הֵבִין, כִּי הָיָה בֵּינֵיהֶם מְתֻרְגְּמָן.
24 לָכֵן הוּא הָלַךְ מֵהֶם וְהֵחֵל לִבְכּוֹת. כַּאֲשֶׁר חָזַר וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם שׁוּב, לָקַח מֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן וְכָבַל אוֹתוֹ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם.
25 וְיוֹסֵף צִוָּה לְמַלֵּא אֶת שַׂקֵּיהֶם* בְּדָגָן וּלְהָשִׁיב לְכָל אִישׁ אֶת כַּסְפּוֹ לְשַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ. וְהַדָּבָר נַעֲשָׂה עֲבוּרָם.
26 וְהֵם הֶעֱמִיסוּ אֶת דְּגָנָם עַל חֲמוֹרֵיהֶם וְהָלְכוּ מִשָּׁם.
27 כַּאֲשֶׁר פָּתַח אֶחָד מֵהֶם אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמוֹרוֹ בִּמְקוֹם הַלִּינָה, רָאָה אֶת כַּסְפּוֹ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.
28 אָמַר בִּתְגוּבָה אֶל אֶחָיו: ”כַּסְפִּי הוּשַׁב, וְהִנֵּה הוּא בְּאַמְתַּחְתִּי!” בְּעִקְבוֹת זֹאת נָמַס לִבָּם, וְהֵם פָּנוּ בִּרְעָדָה אִישׁ אֶל אָחִיו וְאָמְרוּ: ”מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֱלֹהִים?”
29 כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, סִפְּרוּ לוֹ כָּל מָה שֶׁקָּרָה לָהֶם בְּאָמְרָם:
30 ”הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא אֲדוֹן הָאָרֶץ דִּבֵּר אִתָּנוּ קָשׁוֹת וְהֶאֱשִׁים אוֹתָנוּ בְּרִגּוּל הָאָרֶץ.
31 אַךְ אָמַרְנוּ לוֹ, ’אֲנָשִׁים יְשָׁרִים אֲנַחְנוּ. אֵינֶנּוּ מְרַגְּלִים.
32 שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אָבִינוּ. הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטָן נִמְצָא כָּעֵת עִם אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן’.
33 אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא אֲדוֹן הָאָרֶץ אָמַר לָנוּ, ’בָּזֹאת אֵדַע כִּי יְשָׁרִים אַתֶּם: הַשְׁאִירוּ אֶחָד מֵאֲחֵיכֶם אִתִּי, וּקְחוּ דְּבַר מָה לְהָקֵל אֶת הָרָעָב בְּבָתֵּיכֶם וּלְכוּ.
34 וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטָן אֵלַי כְּדֵי שֶׁאֵדַע שֶׁאֵינְכֶם מְרַגְּלִים אֶלָּא אֲנָשִׁים יְשָׁרִים. אָז אָשִׁיב לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם, וְתוּכְלוּ לִסְחֹר בָּאָרֶץ’”.
35 הֵם רוֹקְנוּ אֶת שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה צְרוֹר כַּסְפּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה בְּשַׂקּוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאוּ הֵם וַאֲבִיהֶם אֶת צְרוֹרוֹת כַּסְפָּם, פָּחֲדוּ.
36 קָרָא יַעֲקֹב וְאָמַר לָהֶם: ”אוֹתִי שִׁכַּלְתֶּם! יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאַתֶּם עוֹמְדִים לָקַחַת אֶת בִּנְיָמִין! עָלַי בָּאוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה!”
37 אוּלָם רְאוּבֵן אָמַר אֶל אָבִיו: ”אֶת שְׁנֵי בָּנַי תּוּכַל לְהָמִית אִם לֹא אָבִיא אוֹתוֹ אֵלֶיךָ. הַפְקֵד אוֹתוֹ בְּיָדִי, וַאֲנִי אָשִׁיב אוֹתוֹ אֵלֶיךָ”.
38 אַךְ הוּא אָמַר: ”לֹא יֵרֵד בְּנִי אִתְּכֶם, כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר. אִם יִקְרֶה לוֹ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָּהּ, לְלֹא סָפֵק תּוֹרִידוּ אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן אֶל הַשְּׁאוֹל”.*
