בראשית 43:1-34
מג וְהָרָעָב הָיָה כָּבֵד בָּאָרֶץ.
2 וְכַאֲשֶׁר סִיְּמוּ לֶאֱכֹל אֶת הַדָּגָן אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרַיִם, אָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם: ”שׁוּבוּ וּקְנוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל”.
3 אָמַר לוֹ יְהוּדָה: ”הָאִישׁ הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְפֹרָשׁוֹת, ’לֹא תִּרְאוּ שׁוּב אֶת פָּנַי מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה אִתְּכֶם אֲחִיכֶם’.
4 אִם תִּשְׁלַח אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ, נֵרֵד וְנִקְנֶה לְךָ אֹכֶל.
5 אַךְ אִם לֹא תִּשְׁלַח אוֹתוֹ, לֹא נֵרֵד, כִּי הָאִישׁ אָמַר לָנוּ, ’לֹא תִּרְאוּ שׁוּב אֶת פָּנַי מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה אִתְּכֶם אֲחִיכֶם’”.
6 וְיִשְׂרָאֵל שָׁאַל: ”לָמָּה הֲיִיתֶם צְרִיכִים לְהָבִיא עָלַי אֶת הַצָּרָה הַזֹּאת וּלְסַפֵּר לָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם עוֹד אָח?”
7 הֵשִׁיבוּ לוֹ: ”הָאִישׁ שָׁאַל אוֹתָנוּ יְשִׁירוֹת עָלֵינוּ וְעַל קְרוֹבֵינוּ בְּאָמְרוֹ, ’הַאִם אֲבִיכֶם עֲדַיִן חַי? הַאִם יֵשׁ לָכֶם עוֹד אָח?’ וְאָמַרְנוּ לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֵיךְ יָכֹלְנוּ לָדַעַת שֶׁיֹּאמַר, ’הוֹרִידוּ לְכָאן אֶת אֲחִיכֶם’?”
8 וִיהוּדָה הִפְצִיר בְּיִשְׂרָאֵל אָבִיו וְאָמַר: ”שְׁלַח אֶת הַנַּעַר אִתִּי, וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁנִּחְיֶה וְלֹא נָמוּת אֲנַחְנוּ וְאַתָּה וִילָדֵינוּ.
9 אֲנִי אֶעֱרֹב לְבִטְחוֹנוֹ.* תּוּכַל לִרְאוֹת בִּי אַחְרַאי. אִם לֹא אָשִׁיב אוֹתוֹ אֵלֶיךָ וְאַצִּיג אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ, אֶחְטָא לְךָ לְעוֹלָם.
10 אַךְ לוּלֵא הִתְמַהְמַהְנוּ, הָיִינוּ כְּבָר יְכוֹלִים לִהְיוֹת שָׁם וְלַחְזֹר פַּעֲמַיִם”.
11 לְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אָמַר לָהֶם: ”אִם כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, עֲשׂוּ זֹאת: קְחוּ מִמֵּיטַב תְּנוּבַת הָאָרֶץ בְּשַׂקֵּיכֶם* וְהוֹרִידוּ אֶל הָאִישׁ כְּמַתָּנָה: מְעַט צֹרִי,* מְעַט דְּבַשׁ, שְׂרָף רֵיחָנִי,* לוֹט,* פִיסְטוּקִים וּשְׁקֵדִים.
12 קְחוּ סְכוּם כֶּסֶף כָּפוּל אִתְּכֶם; וְגַם הַחְזִירוּ אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הוּשַׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם. אוּלַי הָיְתָה זוֹ טָעוּת.
13 קְחוּ אֶת אֲחִיכֶם וּלְכוּ, שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ.
14 וְהָאֵל הַכֹּל יָכוֹל יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ לְמַעַן יְשַׁחְרֵר לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם הָאַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין. וַאֲנִי, אִם עָלַי לִהְיוֹת שַׁכּוּל, אֶהְיֶה שַׁכּוּל!”
15 לָכֵן הָאֲנָשִׁים לָקְחוּ אֶת הַמַּתָּנָה הַזֹּאת, וְלָקְחוּ סְכוּם כֶּסֶף כָּפוּל בְּיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִין. וְהֵם קָמוּ וְיָרְדוּ אֶל מִצְרַיִם וְעָמְדוּ שׁוּב לִפְנֵי יוֹסֵף.
16 כַּאֲשֶׁר רָאָה יוֹסֵף אֶת בִּנְיָמִין אִתָּם, מִיָּד אָמַר לָאִישׁ הַמֻּפְקָד עַל בֵּיתוֹ: ”הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים אֶל הַבַּיִת וּשְׁחַט בַּעֲלֵי חַיִּים וְהָכֵן אֶת הָאֲרוּחָה, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרַיִם”.
17 וְהָאִישׁ עָשָׂה מִיָּד כְּדִבְרֵי יוֹסֵף, וְהוּא הֵבִיא אוֹתָם אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
18 אַךְ הָאֲנָשִׁים פָּחֲדוּ כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְהֵחֵלּוּ לוֹמַר: ”בִּגְלַל הַכֶּסֶף שֶׁהוּשַׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת אֲנַחְנוּ מוּבָאִים הֵנָּה. כָּעֵת הֵם יִתְקְפוּ אוֹתָנוּ וִישַׁעְבְּדוּ אוֹתָנוּ וְיִקְּחוּ אֶת חֲמוֹרֵינוּ!”
19 לָכֵן הֵם נִגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ הַמֻּפְקָד עַל בֵּית יוֹסֵף וְדִבְּרוּ אֵלָיו בְּפֶתַח הַבַּיִת.
20 הֵם אָמְרוּ: ”סְלַח נָא לָנוּ, אֲדוֹנִי! אָכֵן יָרַדְנוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִקְנוֹת מָזוֹן.
21 אֲבָל כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל מְקוֹם הַלִּינָה וְהִתְחַלְנוּ לִפְתֹּחַ אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ, הִנֵּה כַּסְפּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד הָיָה בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כַּסְפֵּנוּ בִּמְלוֹא מִשְׁקָלוֹ. עַל כֵּן בִּרְצוֹנֵנוּ לַהֲשִׁיבוֹ אִישִׁית.
22 וְהֵבֵאנוּ עוֹד כֶּסֶף לִקְנוֹת מָזוֹן. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִי שָׂם אֶת כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ”.
23 אָמַר לָהֶם: ”הַכֹּל בְּסֵדֶר, אַל תִּפְחֲדוּ. אֱלֹהֵיכֶם וֶאֱלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם. כַּסְפְּכֶם בָּא תְּחִלָּה אֵלַי”. אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא אֲלֵיהֶם אֶת שִׁמְעוֹן.
24 וְהָאִישׁ הֵבִיא אוֹתָם אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְנָתַן לָהֶם מַיִם לִרְחֹץ אֶת רַגְלֵיהֶם וְנָתַן מִסְפּוֹא לַחֲמוֹרֵיהֶם.
25 וְהֵם הֵכִינוּ אֶת הַמַּתָּנָה לִקְרַאת בּוֹאוֹ שֶׁל יוֹסֵף בַּצָּהֳרַיִם, כִּי שָׁמְעוּ שֶׁיֹּאכְלוּ שָׁם אֲרוּחָה.
26 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס יוֹסֵף הַבַּיְתָה, הֵם הֵבִיאוּ לוֹ אֶת מַתְּנָתָם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַרְצָה.
27 אַחֲרֵי כֵן שָׁאַל לִשְׁלוֹמָם וְאָמַר: ”מָה שְׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר עָלָיו דִּבַּרְתֶּם? הַאִם הוּא עֲדַיִן חַי?”
28 הֵשִׁיבוּ לוֹ: ”שְׁלוֹמוֹ שֶׁל עַבְדְּךָ אָבִינוּ טוֹב. הוּא עֲדַיִן חַי”. וְהֵם קַדּוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.
29 כַּאֲשֶׁר נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו, בֶּן אִמּוֹ, שָׁאַל: ”הַאִם זֶה אֲחִיכֶם הַקָּטָן אֲשֶׁר עָלָיו דִּבַּרְתֶּם אִתִּי?” וְהוֹסִיף: ”יֵיטִיב עִמְּךָ אֱלֹהִים, בְּנִי”.
30 וְיוֹסֵף מִהֵר הַחוּצָה, כִּי הִתְרַגֵּשׁ עַד מְאוֹד לְמַרְאֵה אָחִיו,* וְחִפֵּשׂ מָקוֹם לִבְכּוֹת. לָכֵן נִכְנַס לְחֶדֶר פְּרָטִי וּבָכָה שָׁם.
31 אַחֲרֵי כֵן רָחַץ אֶת פָּנָיו וְיָצָא לְאַחַר שֶׁכָּבַשׁ אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וְאָמַר: ”הַגִּישׁוּ אֶת הָאֲרוּחָה”.
32 הֵם הִגִּישׁוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם, וְהַמִּצְרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אָכְלוּ לְבַדָּם, כִּי הַמִּצְרִים לֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל עִם הָעִבְרִים, שֶׁכֵּן תּוֹעֵבָה הִיא לַמִּצְרִים.
33 הָאַחִים הוּשְׁבוּ לְפָנָיו, הַבְּכוֹר לְפִי בְּכוֹרָתוֹ וְהַקָּטָן לְפִי צְעִירוּתוֹ, וְהֵם הִתְבּוֹנְנוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ בְּתַדְהֵמָה.
34 הוּא הוֹסִיף לִשְׁלֹחַ מָנוֹת מִשֻּׁלְחָנוֹ אֶל שֻׁלְחָנָם, אַךְ אֶת מְנַת בִּנְיָמִין הִגְדִּיל פִּי חֲמִשָּׁה מִן הַמָּנוֹת שֶׁל כָּל הָאֲחֵרִים. וְהֵם הִמְשִׁיכוּ לִסְעֹד וְלִשְׁתּוֹת עִמּוֹ לִרְוָיָה.
