בראשית 47:1-31
מז וְיוֹסֵף הָלַךְ וְדִוֵּחַ לְפַרְעֹה: ”אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהֵם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן”.
2 הוּא לָקַח חֲמִשָּׁה מֵאֶחָיו וְהִצִּיגָם בִּפְנֵי פַּרְעֹה.
3 שָׁאַל פַּרְעֹה אֶת אֶחָיו: ”מָה עִסּוּקְכֶם?” וְהֵם הֵשִׁיבוּ לְפַרְעֹה: ”עֲבָדֶיךָ רוֹעֵי צֹאן, גַּם אֲנַחְנוּ וְגַם אֲבוֹתֵינוּ”.
4 עוֹד אָמְרוּ לְפַרְעֹה: ”בָּאנוּ לְהִתְגּוֹרֵר בָּאָרֶץ כְּזָרִים כִּי אֵין שְׂדוֹת מִרְעֶה לְצֹאן עֲבָדֶיךָ, שֶׁכֵּן כָּבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. לָכֵן יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן”.
5 אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: ”אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ לְכָאן אֵלֶיךָ.
6 אֶרֶץ מִצְרַיִם עוֹמֶדֶת לִרְשׁוּתְךָ. יַשֵּׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ בְּמֵיטַב הָאָרֶץ. בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן יֵשְׁבוּ, וְאִם יָדוּעַ לְךָ עַל אַנְשֵׁי חַיִל בָּהֶם, הַפְקֵד אוֹתָם עַל הַמִּקְנֶה שֶׁלִּי”.
7 אָז הִכְנִיס יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וְהִצִּיגוֹ בִּפְנֵי פַּרְעֹה, וְיַעֲקֹב בֵּרֵךְ אֶת פַּרְעֹה.
8 שָׁאַל פַּרְעֹה אֶת יַעֲקֹב: ”בֶּן כַּמָּה אַתָּה?”
9 הֵשִׁיב יַעֲקֹב לְפַרְעֹה: ”שְׁנוֹת נְדוּדַי* הֵן מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה. מְעַטּוֹת וְרָעוֹת* הָיוּ שְׁנוֹת חַיַּי, וְהֵן אֵינָן אֲרֻכּוֹת כִּשְׁנוֹת חַיֵּי אֲבוֹתַי בִּימֵי נְדוּדֵיהֶם”.*
10 לְאַחַר מִכֵּן בֵּרֵךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וְיָצָא מִלְּפָנָיו.
11 וְיוֹסֵף יִשֵּׁב אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְנָתַן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, כְּפִי שֶׁצִּוָּה פַּרְעֹה.
12 וְיוֹסֵף הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּק לְאָבִיו וּלְאֶחָיו וּלְכָל בֵּית אָבִיו מָזוֹן* לְפִי מִסְפַּר יַלְדֵיהֶם.
13 וּבְכָל הָאָרֶץ לֹא הָיָה מָזוֹן,* כִּי הָרָעָב הָיָה כָּבֵד מְאוֹד, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן נַעֲשׂוּ תְּשׁוּשׁוֹת בִּגְלַל הָרָעָב.
14 יוֹסֵף אָסַף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר שִׁלְּמוּ הָאֲנָשִׁים לִקְנִיַּת הַדָּגָן. וְיוֹסֵף הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף לְבֵית פַּרְעֹה.
15 לְבַסּוֹף אָזַל הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְכָל הַמִּצְרִים הֵחֵלּוּ לָבוֹא אֶל יוֹסֵף וְלוֹמַר: ”הָבֵא לָנוּ מָזוֹן! לָמָּה נָמוּת לְנֶגֶד עֵינֶיךָ כָּעֵת כְּשֶׁאָזַל כַּסְפֵּנוּ?”
16 אָמַר יוֹסֵף: ”אִם אָזַל כַּסְפְּכֶם, תְּנוּ אֶת מִקְנֵיכֶם וְאֶתֵּן לָכֶם מָזוֹן בִּתְמוּרָה לְמִקְנֵיכֶם”.
17 וְהֵם הֵחֵלּוּ לְהָבִיא אֶת מִקְנֵיהֶם לְיוֹסֵף, וְיוֹסֵף נָתַן לָהֶם מָזוֹן בַּעֲבוּר סוּסֵיהֶם, מִקְנֵה צֹאנָם וּבְקָרָם וּבַעֲבוּר חֲמוֹרֵיהֶם; וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּק לָהֶם מָזוֹן בִּתְמוּרָה לְכָל מִקְנֵיהֶם בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה הַהִיא.
18 כַּאֲשֶׁר תַּמָּה הַשָּׁנָה הַהִיא, בָּאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה שֶׁאַחֲרֶיהָ וְאָמְרוּ לוֹ: ”לֹא נַסְתִּיר מֵאֲדוֹנִי שֶׁהַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמוֹת כְּבָר נִתְּנוּ לַאֲדוֹנִי. לֹא נוֹתַר לָנוּ דָּבָר לָתֵת לַאֲדוֹנִי מִלְּבַד גּוּפֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ.
19 לָמָּה נָמוּת לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ וְגַם אַדְמָתֵנוּ? קְנֵה אוֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בִּתְמוּרָה לְמָזוֹן, וְנִהְיֶה אָנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה. תֵּן לָנוּ זְרָעִים כְּדֵי שֶׁנִּחְיֶה וְלֹא נָמוּת וּכְדֵי שֶׁאַדְמָתֵנוּ לֹא תַּהֲפֹךְ לִשְׁמָמָה”.
20 וְיוֹסֵף קָנָה אֶת כָּל אַדְמַת הַמִּצְרִים לְפַרְעֹה, כִּי כָּל מִצְרִי מָכַר אֶת שָׂדֵהוּ, שֶׁכֵּן הָרָעָב הָיָה כָּבֵד מְאוֹד; וְהָאָרֶץ נִהְיְתָה שֶׁל פַּרְעֹה.
21 אָז הֶעֱבִיר אֶת הָעָם לֶעָרִים, מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל שֶׁטַח מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי.
22 רַק אֶת אַדְמַת הַכֹּהֲנִים הוּא לֹא קָנָה, כִּי מְנוֹת הַמָּזוֹן לַכֹּהֲנִים הָיוּ מֵאֵת פַּרְעֹה, וְהֵם הִתְקַיְּמוּ מִמְּנוֹת הַמָּזוֹן אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה. עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.
23 וְיוֹסֵף אָמַר אֶל הָעָם: ”הִנֵּה קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה. הִנֵּה לָכֶם זְרָעִים; זִרְעוּ אֶת הָאֲדָמָה.
24 וְכַאֲשֶׁר הִיא תָּנִיב תְּבוּאָה, תְּנוּ חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה, אַךְ אַרְבָּעָה חֲלָקִים יִהְיוּ שֶׁלָּכֶם לִזְרָעִים לַשָּׂדֶה וּלְמָזוֹן לָכֶם וּלְכָל מִי שֶׁבְּבָתֵּיכֶם וּלְיַלְדֵיכֶם לֶאֱכֹל”.
25 אָמְרוּ לוֹ: ”הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּינוּ. נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי, וְנִהְיֶה עֲבָדִים לְפַרְעֹה”.
26 וְיוֹסֵף הָפַךְ זֹאת לְחֹק, אֲשֶׁר תָּקֵף עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁחֲמִישִׁית שַׁיֶּכֶת לְפַרְעֹה. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא נִהְיְתָה שֶׁל פַּרְעֹה.
27 יִשְׂרָאֵל הִמְשִׁיכוּ לְהִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ בָּהּ וּפָרוּ וְרָבוּ מְאוֹד.
28 וְיַעֲקֹב חַי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וִימֵי חַיָּיו שֶׁל יַעֲקֹב הָיוּ מֵאָה אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע שָׁנָה.
29 בְּהִתְקָרֵב יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, קָרָא לִבְנוֹ יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ: ”אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים נָא אֶת יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְגַלֵּה כְּלַפַּי חֶסֶד וְנֶאֱמָנוּת. אַל נָא תִּקְבֹּר אוֹתִי בְּמִצְרַיִם.
30 כַּאֲשֶׁר אָמוּת,* שָׂא אוֹתִי מִמִּצְרַיִם וּקְבֹר אוֹתִי בְּקֶבֶר אֲבוֹתַי”. הֵשִׁיב לוֹ: ”אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרְךָ”.
31 אָמַר לוֹ: ”הִשָּׁבַע לִי”. וְהוּא נִשְׁבַּע לוֹ. וְיִשְׂרָאֵל הִשְׁתַּחֲוָה בְּרֹאשׁ מִטָּתוֹ.
