דברי הימים א׳ 21:1-30
כא אָז עָמַד הַשָּׂטָן* נֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְהֵסִית אֶת דָּוִד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל.
2 אָמַר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם: ”לְכוּ, סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן, וּלְאַחַר מִכֵּן דַּוְּחוּ לִי לְמַעַן אֵדַע אֶת מִסְפָּרָם”.
3 אַךְ יוֹאָב אָמַר: ”יַרְבֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת עַמּוֹ פִּי מֵאָה! אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַאֵין כֻּלָּם כְּבָר עֲבָדָיו שֶׁל אֲדוֹנִי? לָמָּה אֲדוֹנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת? לָמָּה יָמִיט אַשְׁמָה עַל יִשְׂרָאֵל?”
4 אַךְ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הָיָה חָזָק מִיּוֹאָב. עַל כֵּן יוֹאָב יָצָא וְהִתְהַלֵּךְ בְּכָל רַחֲבֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחֲרֵי כֵן בָּא לִירוּשָׁלַיִם.
5 וְיוֹאָב נָתַן לְדָוִד אֶת מִסְפַּר הָעָם אֲשֶׁר הִתְפַּקֵּד. מִסְפָּרָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל הָיָה מִילְיוֹן וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ נוֹשְׂאֵי חֲרָבוֹת, וּמִסְפָּרָם שֶׁל יְהוּדָה הָיָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ נוֹשְׂאֵי חֲרָבוֹת.
6 אַךְ אֶת לֵוִי וּבִנְיָמִין לֹא פָּקַד בְּתוֹכָם, כִּי דְּבַר הַמֶּלֶךְ הָיָה מְתֹעָב בְּעֵינֵי יוֹאָב.
7 וְהַדָּבָר הָיָה רַע מְאוֹד בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים, וְלָכֵן הִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.
8 אָמַר דָּוִד אֶל הָאֱלֹהִים: ”חָטָאתִי מְאוֹד בַּעֲשׂוֹתִי זֹאת. וְכָעֵת, סְלַח נָא עַל עֲווֹן עַבְדְּךָ, כִּי נָהַגְתִּי בְּסִכְלוּת רַבָּה”.
9 אָז דִּבֵּר יְהֹוָה אֶל גָּד, חוֹזֵה דָּוִד, וְאָמַר לוֹ:
10 ”לֵךְ וֶאֱמֹר לְדָוִד, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה: ”שָׁלוֹשׁ בְּרֵרוֹת אֲנִי נוֹתֵן לְךָ. בְּחַר אֶת זוֹ אֲשֶׁר אָבִיא עָלֶיךָ”’”.
11 נִכְנַס גָּד אֶל דָּוִד וְאָמַר לוֹ: ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה, ’בְּחַר לְךָ
12 אִם יָבוֹאוּ שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת רָעָב, שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁבָּהֶם תִּסָּפֶה מִפְּנֵי צוֹרְרֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁתַּשִּׂיגְךָ חֶרֶב אוֹיְבֶיךָ, אוֹ שְׁלוֹשָׁה יְמֵי חֶרֶב יְהֹוָה — מַגֵּפָה בָּאָרֶץ — אֲשֶׁר בָּהֶם יַשְׁחִית מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּכָל שֶׁטַח יִשְׂרָאֵל’. כָּעֵת שְׁקֹל מָה עָלַי לְהָשִׁיב לְשׁוֹלְחִי”.
13 אָמַר דָּוִד לְגָד: ”צַר לִי עַד מְאוֹד. אֶפֹּל נָא בְּיַד יְהֹוָה, כִּי גְּדוֹלִים רַחֲמָיו מְאוֹד; אַךְ אַל אֶפֹּל בְּיַד אָדָם”.
14 וִיהֹוָה שָׁלַח מַגֵּפָה בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעִקְבוֹתֶיהָ נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.
15 וְהָאֱלֹהִים שָׁלַח מַלְאָךְ לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַשְׁמִידָהּ; אַךְ כַּאֲשֶׁר עָמַד לַעֲשׂוֹת כֵּן, רָאָה זֹאת יְהֹוָה וְהִתְחָרֵט* עַל הָאָסוֹן, וְאָמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁמִיד: ”דַּי! הַנַּח כָּעֵת אֶת יָדְךָ”. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה עָמַד בְּקִרְבַת גֹּרֶן אָרְנָן הַיְּבוּסִי.
16 כַּאֲשֶׁר נָשָׂא דָּוִד אֶת עֵינָיו, רָאָה אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה עוֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וּמוּשֶׁטֶת אֶל יְרוּשָׁלַיִם. מִיָּד נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם דָּוִד וְהַזְּקֵנִים, וְהֵם מְכֻסִּים בְּשַׂקִּים.
17 אָמַר דָּוִד אֶל הָאֱלֹהִים: ”הַאִם לֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת אֶת הָעָם? אֲנִי חָטָאתִי, וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת הָרַע; אֲבָל הַצֹּאן הָאֵלֶּה מָה עָשׂוּ? יְהֹוָה אֱלֹהַי, תִּהְיֶה נָא יָדְךָ נֶגְדִּי וְנֶגֶד בֵּית אָבִי; אַךְ אַל תָּבִיא אֶת הַמַּגֵּפָה הַזּוֹ עַל עַמְּךָ”.
18 וּמַלְאַךְ יְהֹוָה אָמַר אֶל גָּד לוֹמַר לְדָוִד לַעֲלוֹת וּלְהָקִים מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְּבוּסִי.
19 וְדָוִד עָלָה כִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּשֵׁם יְהֹוָה.
20 בֵּינְתַיִם הִסְתּוֹבֵב אָרְנָן וְרָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ, וְאַרְבַּעַת בָּנָיו אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ הִתְחַבְּאוּ. בְּאוֹתָהּ עֵת הָיָה אָרְנָן דָּשׁ חִטָּה.
21 כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלָיו דָּוִד, הִבִּיט אָרְנָן וְרָאָה אֶת דָּוִד וּמִיָּד יָצָא מִן הַגֹּרֶן וְהִשְׁתַּחֲוָה לְדָוִד אַפַּיִם אַרְצָה.
22 אָמַר דָּוִד אֶל אָרְנָן: ”מְכֹר לִי* אֶת שֶׁטַח הַגֹּרֶן כְּדֵי שֶׁאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה. מְכֹר לִי אוֹתוֹ בִּמְחִיר מָלֵא, עַל מְנַת שֶׁתֵּעָצֵר הַמַּגֵּפָה הַמַּכָּה בָּעָם”.
23 אַךְ אָרְנָן אָמַר אֶל דָּוִד: ”קַח אוֹתוֹ לְךָ, וְיַעֲשֶׂה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו. הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַבָּקָר לְעוֹלוֹת וְאֶת הַמּוֹרַג* לְעֵצִים וְאֶת הַחִטָּה לְמִנְחָה. אֶת הַכֹּל אֲנִי נוֹתֵן”.
24 אַךְ הַמֶּלֶךְ דָּוִד אָמַר לְאָרְנָן: ”לֹא; עָלַי לִקְנוֹתוֹ בִּמְחִיר מָלֵא, כִּי לֹא אֶקַּח אֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ וְאֶתֵּן אוֹתוֹ לִיהֹוָה אוֹ אַעֲלֶה עוֹלוֹת חִנָּם”.
25 לְפִיכָךְ דָּוִד נָתַן לְאָרְנָן שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁקְלֵי* זָהָב בְּמִשְׁקָל עֲבוּר הַשֶּׁטַח.
26 וְדָוִד בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים וְקָרָא אֶל יְהֹוָה, וְהוּא עָנָה לוֹ בָּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה.
27 וִיהֹוָה הוֹרָה לַמַּלְאָךְ לְהָשִׁיב אֶת חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ.
28 בָּעֵת הַהִיא, כַּאֲשֶׁר רָאָה דָּוִד שֶׁיְּהֹוָה עָנָה לוֹ בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְּבוּסִי, הִמְשִׁיךְ לִזְבֹּחַ שָׁם.
29 אַךְ מִשְׁכַּן יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה הָיוּ בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן.
30 אוּלָם דָּוִד לֹא יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת לְפָנָיו לְהִוָּעֵץ בֶּאֱלֹהִים, כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְהֹוָה.
