הושע 10‏:1‏-15

  • ישראל,‏ גפן מנוונת,‏ תוחרב ‏(‏1–15‏)‏

    • קוצרים את אשר זורעים ‏(‏12,‏ 13‏)‏

י  ‏”‏יִשְׂרָאֵל הוּא גֶּפֶן מְנֻוֶּנֶת* הַמְּנִיבָה פִּרְיָהּ.‏ כְּכָל שֶׁמִּתְרַבֶּה פִּרְיוֹ,‏ כָּךְ מַרְבֶּה הוּא אֶת מִזְבְּחוֹתָיו;‏כְּכָל שֶׁמֵּיטִיבָה אַרְצוֹ אֶת תְּנוּבָתָהּ,‏ כָּךְ מְפֹאָרוֹת יוֹתֵר מַצֵּבוֹתָיו.‏   לִבָּם צָבוּעַ;‏*כָּעֵת יִמָּצְאוּ אֲשֵׁמִים.‏ אֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם הוּא יִשְׁבֹּר וְאֶת מַצֵּבוֹתֵיהֶם יַהֲרֹס.‏   כָּעֵת יֹאמְרוּ,‏ ’‏אֵין לָנוּ מֶלֶךְ,‏ כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת יְהֹוָה.‏ וּמָה יָכוֹל מֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנֵנוּ?‏’‏   הֵם מְדַבְּרִים מִלִּים רֵיקוֹת מִתֹּכֶן,‏ נִשְׁבָּעִים שְׁבוּעוֹת שָׁוְא וְכוֹרְתִים בְּרִיתוֹת;‏לָכֵן הַמִּשְׁפָּט הַצּוֹמֵחַ הוּא כַּעֲשָׂבִים רְעִילִים בְּתַלְמֵי הַשָּׂדֶה.‏   יוֹשְׁבֵי שׁוֹמְרוֹן יַחְשְׁשׁוּ לֶאֱלִיל הָעֵגֶל שֶׁל בֵּית אָוֶן.‏ עַמּוֹ יִתְאַבְּלוּ עָלָיו,‏וְגַם כֹּהֲנֵי הָאֵלִים הַזָּרִים שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר שָׂמְחוּ עָלָיו וְעַל כְּבוֹדוֹ,‏כִּי הוּא יֵלֵךְ מֵהֶם לְגָלוּת.‏   הוּא יוּבַל לְאַשּׁוּר כְּמַתָּנָה לְמֶלֶךְ גָּדוֹל.‏ אֶפְרַיִם יֵבוֹשׁ,‏וְיִשְׂרָאֵל יֵבוֹשׁ בְּשֶׁל הָעֵצָה אֲשֶׁר אִמֵּץ.‏   שׁוֹמְרוֹן וּמַלְכָּהּ יְמֻגְּרוּ,‏*כְּעָנָף קָטוּף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.‏   בָּמוֹת בֵּית אָוֶן,‏ חֵטְא יִשְׂרָאֵל,‏ יִשָּׁמְדוּ.‏ קוֹצִים וְדַרְדָּרִים יִגְדְּלוּ עַל מִזְבְּחוֹתֵיהֶם.‏ אֲנָשִׁים יֹאמְרוּ לֶהָרִים,‏ ’‏כַּסּוּ אוֹתָנוּ!‏’‏ וְלַגְּבָעוֹת,‏ ’‏נִפְלוּ עָלֵינוּ!‏’‏   מִיְּמֵי גִּבְעָה חָטָאתָ,‏ יִשְׂרָאֵל.‏ שָׁם הֵם עָמְדוּ בְּעַקְשָׁנוּתָם.‏ מִלְחָמָה לֹא הִשִּׂיגָה* אֶת בְּנֵי הָעַוְלָה בְּגִבְעָה.‏ 10  אֲנִי גַּם אָטִיל עֲלֵיהֶם מוּסָר כְּשֶׁאֶרְצֶה.‏ וְעַמִּים יֵאָסְפוּ נֶגְדָּם,‏כַּאֲשֶׁר יֵרָתְמוּ עֲלֵיהֶם שְׁנֵי עֲווֹנוֹתֵיהֶם.‏* 11  אֶפְרַיִם הָיָה עֶגְלָה מְאֻלֶּפֶת הָאוֹהֶבֶת לָדוּשׁ,‏לָכֵן חַסְתִּי עַל צַוָּארָהּ הַנָּאֶה.‏ כָּעֵת אַרְכִּיב מִישֶׁהוּ* עַל אֶפְרַיִם.‏ יְהוּדָה יַחְרֹשׁ;‏ יַעֲקֹב יְשַׂדֵּד* עֲבוּרוֹ.‏ 12  זִרְעוּ לָכֶם בִּצְדָקָה וְקִצְרוּ חֶסֶד.‏ חִרְשׁוּ לָכֶם אֲדָמָה רְאוּיָה לְעִבּוּדכָּל עוֹד יֵשׁ זְמַן לְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָה,‏עַד אֲשֶׁר יָבוֹא וִילַמֶּדְכֶם בִּצְדָקָה.‏ 13  אַךְ אַתֶּם חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע,‏קְצַרְתֶּם עַוְלָהוַאֲכַלְתֶּם פְּרִי מִרְמָה;‏כִּי בָּטַחְתָּ בְּדַרְכְּךָ שֶׁלְּךָ,‏בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ.‏ 14  שָׁאוֹן יָקוּם נֶגֶד עַמְּךָ,‏וְכָל עָרֶיךָ הַמְּבֻצָּרוֹת יֻחְרְבוּ,‏כַּחֻרְבָּן בִּידֵי שַׁלְמַן מִבֵּית אַרְבֵאל,‏בְּיוֹם הַקְּרָב שֶׁבּוֹ רֻטְּשׁוּ אִמָּהוֹת לְיַד יַלְדֵיהֶן.‏ 15  כָּכָה יֵעָשֶׂה לָכֶם,‏ בֵּית אֵל,‏ בְּשֶׁל רִשְׁעוּתְכֶם הַגְּמוּרָה.‏ אָכֵן,‏ עִם שַׁחַר יְמֻגַּר* מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל”‏.‏

הערות שוליים

או אולי ”‏מתפשטת”‏.‏
או ”‏חלק;‏ חלקלק”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏נִדְמֶה”‏,‏ מלשון דממה;‏ שתיקה.‏
או ”‏השמידה כליל”‏.‏
כלומר,‏ כאשר יישאו את עונשם כעול.‏
או ”‏אשים רתמה”‏.‏
או ”‏יתחח את הקרקע”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏נִדְמָה”‏,‏ יושתק.‏