ויקרא 2:1-16
-
המנחה (1–16)
ב ”’וְאִם יַצִּיג אִישׁ* קָרְבַּן מִנְחָה לִיהֹוָה, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ קֶמַח מְשֻׁבָּח, וְהוּא יִצֹּק עַל הַמִּנְחָה שֶׁמֶן וְיָשִׂים עָלֶיהָ לְבוֹנָה.
2 אָז יָבִיא אוֹתָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן, הַכֹּהֲנִים, וְהַכֹּהֵן יִקַּח חֹפֶן מִן הַקֶּמַח הַמְּשֻׁבָּח וּמֵהַשֶּׁמֶן וּמִכָּל לְבוֹנָתָהּ, וְיַקְטִיר אוֹתָהּ כְּמִנְחָה סִמְלִית* עַל הַמִּזְבֵּחַ, קָרְבָּן הַנִּשְׂרָף בָּאֵשׁ, רֵיחַ נִיחוֹחַ* לִיהֹוָה.
3 וְהַנּוֹתָר מִן הַמִּנְחָה שַׁיָּךְ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כְּקֹדֶשׁ קֳדָשִׁים* מִקָּרְבְּנוֹת יְהֹוָה הַנִּשְׂרָפִים בָּאֵשׁ.
4 ”’אִם תַּצִּיג קָרְבָּן שֶׁל מִנְחָה אֲשֶׁר נֶאֶפְתָה בַּתַּנּוּר, הִיא תִּהְיֶה מִקֶּמַח מְשֻׁבָּח, חַלּוֹת מַצּוֹת* בְּלוּלוֹת בְּשֶׁמֶן אוֹ רְקִיקֵי* מַצּוֹת מְשׁוּחִים בְּשֶׁמֶן.
5 ”’אִם קָרְבָּנְךָ הוּא מִנְחָה מִן הַמַּחֲבַת, הִיא תִּהְיֶה מִקֶּמַח מְשֻׁבָּח לְלֹא שְׂאוֹר, בָּלוּל בְּשֶׁמֶן.
6 יֵשׁ לְפוֹרֵר אוֹתָהּ לִפְתִיתִים, וְעָלֶיךָ לִצֹּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן. מִנְחָה הִיא.
7 ”’אִם קָרְבָּנְךָ הוּא מִנְחָה שֶׁמְּכִינִים בְּמַרְחֶשֶׁת,* הִיא תֵּעָשֶׂה מִקֶּמַח מְשֻׁבָּח בְּשֶׁמֶן.
8 הָבֵא אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה מֵאֵלֶּה לִיהֹוָה, וְהִיא תֻּצַּג לִפְנֵי הַכֹּהֵן, וְהוּא יַגִּישׁ אוֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ.
9 וְהַכֹּהֵן יָרִים חֵלֶק מִן הַמִּנְחָה כְּמִנְחָה סִמְלִית* וְיַקְטִיר אוֹתָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּקָרְבָּן הַנִּשְׂרָף בָּאֵשׁ, רֵיחַ נִיחוֹחַ* לִיהֹוָה.
10 הַנּוֹתָר מִן הַמִּנְחָה שַׁיָּךְ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כְּקֹדֶשׁ קֳדָשִׁים* מִקָּרְבְּנוֹת יְהֹוָה הַנִּשְׂרָפִים בָּאֵשׁ.
11 ”’כָּל הַמְּנָחוֹת אֲשֶׁר תַּצִּיגוּ לִיהֹוָה לֹא יֵעָשׂוּ כְּחָמֵץ, כִּי כָּל שְׂאוֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַּקְטִירוּ כְּקָרְבָּן הַנִּשְׂרָף בָּאֵשׁ לִיהֹוָה.
12 ”’תּוּכְלוּ לְהַצִּיגָם לִיהֹוָה כְּקָרְבַּן רֵאשִׁית,* אַךְ אֵין לַהֲבִיאָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ.*
13 ”’כָּל קָרְבַּן מִנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיב יֻמְלַח בְּמֶלַח; לֹא יֵעָדֵר מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מִמִּנְחָתְךָ. עִם כָּל קָרְבְּנוֹתֶיךָ תַּצִּיג מֶלַח.
14 ”’אִם תַּצִּיג אֶת מִנְחַת הַבִּכּוּרִים לִיהֹוָה, עָלֶיךָ לְהַצִּיג תְּבוּאָה צְעִירָה* קְלוּיָה בָּאֵשׁ, גַּרְגִּירִים צְעִירִים גְּרוּסִים, כְּמִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.
15 שִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְהַנַּח עָלֶיהָ לְבוֹנָה. מִנְחָה הִיא.
16 הַכֹּהֵן יַקְטִיר אוֹתָהּ כְּמִנְחָה סִמְלִית,* כְּלוֹמַר מִן הַגַּרְגִּירִים הַגְּרוּסִים וּמִן הַשֶּׁמֶן עִם כָּל לְבוֹנָתָהּ, כְּקָרְבָּן הַנִּשְׂרָף בָּאֵשׁ לִיהֹוָה.
הערות שוליים
^ או ”נפש”.
^ או ”כמנחה מייצגת”. נה״מ, ”אזכרתה”, מלשון ”זיכרון; זכר”.
^ או ”מפייס; מרגיע”. מלשון ”נוח; מנוחה”.
^ או ”כדבר קדוש מאוד”.
^ או ”כיכרות לחם מצות בצורת טבעת”.
^ או ”אפיפיות”.
^ כלי לטיגון.
^ או ”כמנחה מייצגת”. נה״מ, ”אזכרתה”, מלשון ”זיכרון; זכר”.
^ או ”מפייס; מרגיע”. מלשון ”נוח; מנוחה”.
^ או ”כדבר קדוש מאוד”.
^ או ”ביכורים”.
^ או ”מפייס; מרגיע”. מלשון ”נוח; מנוחה”.
^ או ”תבואה בתחילת הבשלתה”.
^ או ”כמנחה מייצגת”. נה״מ, ”אזכרתה”, מלשון ”זיכרון; זכר”.
