זכריה 11:1-17
-
תוצאות דחיית הרועה האמיתי ששלח אלוהים (1–17)
-
”רעה את הצאן המיועד לטבח” (4)
-
שני מקלות: נועם ואיחוד (7)
-
שכרו של הרועה: 30 יחידות כסף (12)
-
הכסף מושלך אל בית האוצר (13)
-
יא ”פְּתַח דְּלָתֶיךָ, לְבָנוֹן,לְמַעַן תֹּאכַל אֵשׁ אֶת אֲרָזֶיךָ.
2 הִתְאַבֵּל, הָעַרְעָר, כִּי נָפַל הָאֶרֶז;נִשְׁמְדוּ הָעֵצִים הָאַדִּירִים!
הִתְאַבְּלוּ, אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן,כִּי יָרַד הַיַּעַר הֶעָבֹת!
3 הַקְשִׁיבוּ! יִלְלַת הָרוֹעִים,כִּי נִשְׁמַד הֲדָרָם.
הַקְשִׁיבוּ! שַׁאֲגַת כְּפִירִים,*כִּי נִשְׁמַד הַסֹּבֶךְ אֲשֶׁר לְאֹרֶךְ הַיַּרְדֵּן.
4 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהַי, ’רְעֵה אֶת הַצֹּאן הַמְּיֹעָד לַטֶּבַח,
5 אֲשֶׁר קוֹנֵיהֶם שׁוֹחֲטִים אוֹתָם וְאֵינָם נֶחְשָׁבִים אֲשֵׁמִים. וְהַמּוֹכְרִים אוֹתָם אוֹמְרִים, ”בָּרוּךְ יְהֹוָה, כִּי אֶתְעַשֵּׁר”. וְרוֹעֵיהֶם אֵינָם חוֹמְלִים עֲלֵיהֶם’.
6 ”’כִּי לֹא אֶחְמֹל עוֹד עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ’, מַכְרִיז יְהֹוָה. ’לָכֵן אַפִּיל כָּל אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ; וְהֵם יִכְתְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא אַצִּילֵם מִיָּדָם’”.
7 וְהִתְחַלְתִּי לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן הַמְּיֹעָד לַטֶּבַח, לְמַעַנְכֶם, הַסּוֹבְלִים בְּקֶרֶב הַצֹּאן. וְלָקַחְתִּי שְׁנֵי מַקְּלוֹת, וְלָאֶחָד קָרָאתִי נֹעַם וְלָאַחֵר קָרָאתִי אִחוּד,* וְהִתְחַלְתִּי לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן.
8 וְגֵרַשְׁתִּי שְׁלוֹשָׁה רוֹעִים בְּחֹדֶשׁ אֶחָד, כִּי קָצְרָה נַפְשִׁי* בָּהֶם, וְגַם הֵם תִּעֲבוּ אוֹתִי.*
9 וְאָמַרְתִּי: ”לֹא אוֹסִיף לִרְעוֹת אֶתְכֶם. הָעוֹמֵד לָמוּת יָמוּת, וְהַגּוֹוֵעַ יִגְוַע. וְהַנִּשְׁאָרִים יֹאכְלוּ זֶה אֶת בְּשַׂר זֶה”.
10 וְלָקַחְתִּי אֶת מַקְּלִי, אֶת נֹעַם, וְגָדַעְתִּי אוֹתוֹ, וְהֵפַרְתִּי בָּזֹאת אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי עִם כָּל הָעַמִּים.
11 וְהִיא הוּפְרָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהַסּוֹבְלִים בְּקֶרֶב הַצֹּאן הַמִּתְבּוֹנְנִים בִּי יָדְעוּ כִּי דְּבַר יְהֹוָה הוּא.
12 וְאָמַרְתִּי לָהֶם: ”אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם, תְּנוּ לִי אֶת שְׂכָרִי; אַךְ אִם לֹא, אַל תִּתְּנוּ אוֹתוֹ”. וְהֵם שִׁלְּמוּ* אֶת שְׂכָרִי, שְׁלוֹשִׁים יְחִידוֹת כֶּסֶף.
13 אָמַר אֵלַי יְהֹוָה: ”הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל בֵּית הָאוֹצָר — אֶת הָעֵרֶךְ הַמְּפֹאָר שֶׁהָיָה לִי בְּעֵינֵיהֶם”. לָכֵן לָקַחְתִּי אֶת שְׁלוֹשִׁים יְחִידוֹת הַכֶּסֶף וְהִשְׁלַכְתִּי אוֹתָן אֶל בֵּית הָאוֹצָר בְּבֵית יְהֹוָה.
14 וְאָז גָּדַעְתִּי אֶת מַקְּלִי הַשֵּׁנִי, אֶת הָאִחוּד, וְהֵפַרְתִּי בָּזֹאת אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
15 וִיהֹוָה אָמַר אֵלַי: ”קַח כָּעֵת אֶת כֵּלָיו שֶׁל רוֹעֶה חֲסַר תּוֹעֶלֶת.
16 כִּי הִנְנִי מֵנִיחַ לְרוֹעֶה לָקוּם בָּאָרֶץ. בַּכְּבָשִׂים הַגּוֹוְעִים לֹא יְטַפֵּל; אֶת הַצָּעִיר לֹא יְחַפֵּשׂ וְאֶת הַפָּצוּעַ לֹא יְרַפֵּא, וְאֶת הַמְּסֻגָּלִים לַעֲמֹד לֹא יְכַלְכֵּל. תַּחַת זֹאת, הוּא טוֹרֵף אֶת בְּשַׂר הַשָּׁמֵן וּמְפָרֵק אֶת פַּרְסוֹת הַכְּבָשִׂים.
17 הוֹי לְרוֹעִי חֲסַר הַתּוֹעֶלֶת, הָעוֹזֵב אֶת הַצֹּאן!
חֶרֶב תַּכֶּה אֶת זְרוֹעוֹ וְאֶת עֵינוֹ הַיְּמָנִית.
זְרוֹעוֹ תִּיבַשׁ כָּלִיל,וְעֵינוֹ הַיְּמָנִית תִּתְעַוֵּר כָּלִיל”.*
