זכריה 2:1-13
ב וְנָשָׂאתִי עֵינַי וְרָאִיתִי וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה.
2 וְשָׁאַלְתִּי: ”לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?”
וְהוּא הֵשִׁיב: ”לִמְדֹּד אֶת יְרוּשָׁלַיִם, לִרְאוֹת מָה רָחְבָּהּ וּמָה אָרְכָּהּ”.
3 וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַמְּדַבֵּר אִתִּי יָצָא, וּמַלְאָךְ אַחֵר יָצָא לִקְרָאתוֹ.
4 הוּא אָמַר לוֹ: ”רוּץ לְשָׁם וֶאֱמֹר אֶל הַבָּחוּר הַהוּא, ’”יְרוּשָׁלַיִם תְּיֻשַּׁב כְּאֶרֶץ פְּרָזוֹת,* מֵרֹב הָאֲנָשִׁים וְהַבְּהֵמוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ.
5 וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ”, מַכְרִיז יְהֹוָה, ”לְחוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וְאֶהְיֶה לְכָבוֹד בְּתוֹכָהּ”’”.
6 ”בּוֹאוּ! בּוֹאוּ! נוּסוּ מֵאֶרֶץ הַצָּפוֹן”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
”כִּי לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פִּזַּרְתִּי אֶתְכֶם”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
7 ”בּוֹאִי, צִיּוֹן! הִמָּלְטִי, הַיּוֹשֶׁבֶת עִם בַּת בָּבֶל.
8 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁזָּכָה לְכָבוֹד* שְׁלָחַנִי אֶל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּזְזוּ אֶתְכֶם: ’הַנּוֹגֵעַ בָּכֶם נוֹגֵעַ בְּבָבַת* עֵינִי.
9 כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶן, וְהֵן יִהְיוּ לְשָׁלָל לְעַבְדֵיהֶן’. וְתֵדְעוּ כִּי יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי.
10 ”הָרִיעִי בְּשִׂמְחָה, בַּת צִיּוֹן; כִּי הִנְנִי בָּא, וְאֶשְׁכֹּן בְּתוֹכֵךְ”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
11 ”וְיִצְטָרְפוּ אֻמּוֹת רַבּוֹת אֶל יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְיִהְיוּ לִי לְעַם; וְאֶשְׁכֹּן בְּתוֹכֵךְ”. וְתֵדְעִי כִּי יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלַיִךְ.
12 יְהֹוָה יִנְחַל אֶת יְהוּדָה כְּחֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, וְיִבְחַר שׁוּב בִּירוּשָׁלַיִם.
13 הַחְרִישׁוּ, כָּל בָּשָׂר,* מִפְּנֵי יְהֹוָה, כִּי פּוֹעֵל הוּא מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ.
