זכריה 8:1-23
-
יהוה נותן לציון שלום ואמת (1–23)
-
ירושלים, ”עיר האמת” (3)
-
”דברו אמת איש עם רעהו” (16)
-
הצומות יהפכו לחגים (18, 19)
-
’הבה נלך לבקש את יהוה’ (21)
-
עשרה אנשים מחזיקים בכנף בגדו של יהודי (23)
-
ח וּדְבַר יְהֹוָה צְבָאוֹת שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
2 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’אֲקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה, וּבְחֵמָה גְּדוֹלָה אֲקַנֵּא לָהּ’”.
3 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה, ’אָשׁוּב אֶל צִיּוֹן וְאֶשְׁכֹּן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם; וִירוּשָׁלַיִם תִּקָּרֵא עִיר הָאֱמֶת,* וְהַר יְהֹוָה צְבָאוֹת יִקָּרֵא הַר הַקֹּדֶשׁ’”.
4 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בְּכִכְּרוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אִישׁ אִישׁ וּמַקְּלוֹ בְּיָדוֹ בְּשֶׁל גִּילוֹ הַמְּבֻגָּר.*
5 וְכִכְּרוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת אֲשֶׁר יְשַׂחֲקוּ שָׁם’”.
6 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’אַף כִּי יִפָּלֵא* הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם, הַאִם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא הַדָּבָר?’ מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת”.
7 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב.*
8 וַאֲבִיאֵם וְהֵם יִשְׁכְּנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם; וְהֵם יִהְיוּ לִי לְעַם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֶאֱלֹהִים בֶּאֱמֶת* וּבִצְדָקָה’”.
9 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’יִהְיוּ יְדֵיכֶם חֲזָקוֹת,* אַתֶּם הַשּׁוֹמְעִים כָּעֵת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים, אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בַּיּוֹם שֶׁהֻנַּח יְסוֹד בֵּית יְהֹוָה צְבָאוֹת לִבְנִיַּת הַהֵיכָל.
10 כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם לֹא שֻׁלַּם שְׂכַר הָאָדָם אוֹ שְׂכַר הַבְּהֵמָה; וְהָיָה מְסֻכָּן לָבוֹא וְלָלֶכֶת בִּגְלַל הַצּוֹרֵר, כִּי הִפְנֵיתִי כָּל אָדָם אִישׁ נֶגֶד רֵעֵהוּ’.
11 ”’אַךְ כָּעֵת לֹא אֶנְהַג בִּשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה כְּמוֹ בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים’, מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת.
12 ’כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם יִזָּרַע; הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ אֶת טַלָּם; וְאַנְחִיל לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה.
13 וּכְפִי שֶׁהֲיִיתֶם לִקְלָלָה בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל, כָּךְ אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְתִהְיוּ לִבְרָכָה. אַל תִּירְאוּ! יִהְיוּ יְדֵיכֶם חֲזָקוֹת’.*
14 ”כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’”כְּפִי שֶׁהֶחְלַטְתִּי לְהָבִיא רָעָה עֲלֵיכֶם מִפְּנֵי שֶׁאֲבוֹתֵיכֶם עוֹרְרוּ אֶת זַעֲמִי”, אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ”וְלֹא הִתְחָרַטְתִּי,
15 כָּךְ בָּעֵת הַזֹּאת הֶחְלַטְתִּי לְהֵיטִיב עִם יְרוּשָׁלַיִם וְעִם בֵּית יְהוּדָה. אַל תִּירְאוּ!”’
16 ”’אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, וּמִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְשָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
17 אַל תִּזְמְמוּ רָעָה זֶה נֶגֶד זֶה בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר אַל תֹּאהֲבוּ; כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲנִי שׂוֹנֵא’, מַכְרִיז יְהֹוָה”.
18 וּדְבַר יְהֹוָה צְבָאוֹת שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
19 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’צוֹם הַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, צוֹם הַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, צוֹם הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי יִהְיוּ מוֹעֲדִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה לְבֵית יְהוּדָה — חַגִּים לִשְׂמֹחַ בָּהֶם. לָכֵן אֶהֱבוּ אֱמֶת וְשָׁלוֹם’.
20 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’עוֹד יָבוֹאוּ עַמִּים וְיוֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת;
21 וְיֵלְכוּ יוֹשְׁבֵי עִיר אַחַת אֶל יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת וְיֹאמְרוּ: ”הָבָה נֵלֵךְ לְהִתְחַנֵּן אֶל יְהֹוָה* וּלְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת. גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ”.
22 וְיָבוֹאוּ עַמִּים רַבִּים וְאֻמּוֹת עֲצוּמוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּלְהִתְחַנֵּן אֶל יְהֹוָה’.*
23 ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’בַּיָּמִים הָהֵם יַחְזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכָּל לְשׁוֹנוֹת הָאֻמּוֹת, כֵּן, הֵם יַחְזִיקוּ הֵיטֵב בִּכְנַף בִּגְדּוֹ שֶׁל אִישׁ יְהוּדִי וְיֹאמְרוּ: ”נֵלֵךְ נָא עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ שֶׁאֱלֹהִים עִמָּכֶם”’”.
