יחזקאל 14:1-23
יד וְכַמָּה מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ וְיָשְׁבוּ לְפָנַי.
2 וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
3 ”בֶּן אָדָם, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה נְחוּשִׁים לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלִילֵיהֶם הַמְּתֹעָבִים,* וְהֵם הִצִּיבוּ מִכְשׁוֹל הַגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לַחְטֹא. הַאִם אַרְשֶׁה לָהֶם לִשְׁאֹל אֶת פִּי?
4 כָּעֵת דַּבֵּר אִתָּם וֶאֱמֹר לָהֶם, ’כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ”אִם אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נָחוּשׁ לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלִילָיו הַמְּתֹעָבִים וְיַצִּיב מִכְשׁוֹל הַגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לַחְטֹא וְאָז יָבוֹא לִשְׁאֹל אֶת פִּי הַנָּבִיא, אֲנִי יְהֹוָה אֶעֱנֶה לוֹ בְּהֶתְאֵם, לְנֹכַח שֶׁפַע אֱלִילָיו הַמְּתֹעָבִים.
5 כִּי אֲמַלֵּא אֶת לֵב בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּבֶהָלָה,* שֶׁכֵּן כֻּלָּם סָרוּ מִמֶּנִּי וְהָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלִילֵיהֶם הַמְּתֹעָבִים”’.
6 ”לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, ’כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ”שׁוּבוּ וְסוּרוּ מֵאֱלִילֵיכֶם הַמְּתֹעָבִים וְהַפְנוּ פְּנֵיכֶם מִכָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.
7 כִּי אִם אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ תּוֹשָׁב זָר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל יִרְחַק מִמֶּנִּי וְיִהְיֶה נָחוּשׁ לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלִילָיו הַמְּתֹעָבִים וְיַצִּיב מִכְשׁוֹל הַגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לַחְטֹא וְאָז יָבוֹא לִשְׁאֹל אֶת פִּי נְבִיאִי, אֲנִי עַצְמִי, יְהֹוָה, אֶעֱנֶה לוֹ.
8 אָשִׂים פָּנַי נֶגֶד הָאִישׁ הַהוּא וְאֶהֱפֹךְ אוֹתוֹ לְאוֹת אַזְהָרָה וּלְמָשָׁל, וְאַכְרִית אוֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמִּי; וְתֵדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה”’.
9 ”’אַךְ אִם הַנָּבִיא יְפֻתֶּה וְיִתֵּן מַעֲנֶה, אֲנִי, יְהֹוָה, פִּתִּיתִי אֶת הַנָּבִיא הַהוּא. וְאַטֶּה אֶת יָדִי נֶגְדּוֹ וְאַשְׁמִיד אוֹתוֹ מֵעַמִּי יִשְׂרָאֵל.
10 הֵם יִצְטָרְכוּ לָשֵׂאת אֶת עֲווֹנָם; עֲווֹן הַשּׁוֹאֵל יִהְיֶה כַּעֲווֹן הַנָּבִיא,
11 לְמַעַן לֹא יִתְעוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל מִמֶּנִּי וְלֹא יִטָּמְאוּ עוֹד בְּכָל פִּשְׁעֵיהֶם. וְהֵם יִהְיוּ לִי לְעַם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֶאֱלֹהִים’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה”.
12 וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
13 ”בֶּן אָדָם, אִם אֶרֶץ תֶּחְטָא לִי וְתִבְגֹּד בִּי, אַטֶּה אֶת יָדִי נֶגְדָּהּ וְאַשְׁמִיד אֶת אַסְפָּקַת מְזוֹנָהּ,* וַאֲשַׁלֵּחַ בָּהּ רָעָב וְאַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה”.
14 ”’גַּם אִלּוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה — נֹחַ, דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב — הָיוּ בְּתוֹכָהּ, הֵם הָיוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיל אַךְ וְרַק אֶת עַצְמָם* בְּשֶׁל צִדְקָתָם’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה”.
15 ”’וְאִם אֶגְרֹם לְחַיּוֹת פֶּרֶא אַכְזָרִיּוֹת לַעֲבֹר בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ וְהֵן יַקְטִינוּ אֶת אֻכְלוּסִיָּתָהּ* וְיַהַפְכוּ אוֹתָהּ לִשְׁמָמָה שֶׁאֵין אִישׁ עוֹבֵר בָּהּ בִּגְלַל חַיּוֹת הַפֶּרֶא,
16 חַי אֲנִי’,* מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה, ’גַּם אִלּוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּתוֹכָהּ, הֵם לֹא הָיוּ מַצִּילִים לֹא אֶת בְּנֵיהֶם וְלֹא אֶת בְּנוֹתֵיהֶם; אֶת עַצְמָם לְבַדָּם הָיוּ מַצִּילִים, וְהָאָרֶץ הָיְתָה הוֹפֶכֶת לִשְׁמָמָה’”.
17 ”’וְאִם אָבִיא חֶרֶב עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאֹמַר: ”תַּעֲבֹר חֶרֶב בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ”, וְאַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה,
18 גַּם אִלּוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּתוֹכָהּ, חַי אֲנִי’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה, ’הֵם לֹא הָיוּ מַצִּילִים לֹא אֶת בְּנֵיהֶם וְלֹא אֶת בְּנוֹתֵיהֶם; אֶת עַצְמָם לְבַדָּם הָיוּ מַצִּילִים’”.
19 ”’וְאִם אֲשַׁלֵּחַ מַגֵּפָה אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עָלֶיהָ בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּדֵי לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה,
20 גַּם אִלּוּ נֹחַ, דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב הָיוּ בְּתוֹכָהּ, חַי אֲנִי’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה, ’הֵם לֹא הָיוּ מַצִּילִים לֹא אֶת בְּנֵיהֶם וְלֹא אֶת בְּנוֹתֵיהֶם; הֵם הָיוּ מַצִּילִים אַךְ וְרַק אֶת עַצְמָם* בְּשֶׁל צִדְקָתָם’”.
21 ”כִּי כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ’כָּךְ יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלֵּחַ אֶת אַרְבַּעַת עֳנָשַׁי* — חֶרֶב, רָעָב, חַיַּת פֶּרֶא אַכְזָרִית וּמַגֵּפָה — עַל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה.
22 אַךְ כַּמָּה מִן הַנּוֹתָרִים בָּהּ יִמָּלְטוּ וְיוּצְאוּ, בָּנִים וּבָנוֹת. הֵם בָּאִים אֲלֵיכֶם, וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת דַּרְכֵיהֶם וְאֶת מַעַלְלֵיהֶם, תִּתְנַחֲמוּ בְּשֶׁל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלַיִם, בְּשֶׁל כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי לָהּ’”.
23 ”’וִינַחֲמוּ אֶתְכֶם בִּרְאוֹתְכֶם אֶת דַּרְכֵיהֶם וְאֶת מַעַלְלֵיהֶם, וְתֵדְעוּ כִּי לֹא לְחִנָּם עָשִׂיתִי אֶת מָה שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהּ’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה”.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”גילוליהם”, אולי מן המילה ”גללים”. המילה משמשת ככינוי גנאי.
^ נה״מ, ”תפוש את בית ישראל בליבם”.
^ נה״מ, ”ושברתי לה מטה לחם”. ייתכן שהכוונה היא למוטות אשר שימשו לאחסון לחם.
^ או ”נפשם”.
^ או ”וישכלו אותה”, יגזלו את חיי ילדיה.
^ לשון שבועה.
^ או ”נפשם”.
^ או ”את ארבעת שפטיי המזיקים”.
