יחזקאל 21‏:1‏-32

  • חרב משפטו של אלוהים נשלפת מנדנה ‏(‏1–17‏)‏

  • מלך בבל יתקוף את ירושלים ‏(‏18–24‏)‏

  • הנשיא הרשע של ישראל יוסר ממעמדו ‏(‏25–27‏)‏

    • ‏”‏הורד את הכתר”‏ ‏(‏26‏)‏

    • ‏”‏עד אשר יבוא זה אשר לו הזכות החוקית”‏ ‏(‏27‏)‏

  • חרב נגד בני עמון ‏(‏28–32‏)‏

כא  וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏  ‏”‏בֶּן אָדָם,‏ הַפְנֵה פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלַיִם,‏ וְהַכְרֵז נֶגֶד הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים,‏ וְהִנָּבֵא נֶגֶד אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.‏  אֱמֹר לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ”‏הִנְנִי נֶגְדֵּךְ,‏ וְאוֹצִיא חַרְבִּי מִנְּדָנָהּ וְאַכְרִית מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע.‏  מִכֵּיוָן שֶׁאַכְרִית מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע,‏ תִּשָּׁלֵף חַרְבִּי מִנְּדָנָהּ נֶגֶד כָּל בָּשָׂר,‏* מִדָּרוֹם וְעַד צָפוֹן.‏  כָּל אָדָם יֵדַע כִּי אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ שָׁלַפְתִּי חַרְבִּי מִנְּדָנָהּ.‏ הִיא לֹא תָּשׁוּב עוֹד”‏’‏.‏  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ הֵאָנַח בִּרְעָדָה,‏* כֵּן,‏ בִּמְרִירוּת הֵאָנַח לְעֵינֵיהֶם.‏  וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ,‏ ’‏עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח?‏’‏ אַתָּה תֹּאמַר,‏ ’‏בִּגְלַל שְׁמוּעָה’‏.‏* כִּי הִיא אָכֵן תָּבוֹא,‏ וְיִמַּס כָּל לֵב מִפַּחַד,‏ וְיִרְפּוּ כָּל יָדַיִם,‏ וְכָל רוּחַ תֵּחָלֵשׁ וְכָל בִּרְכַּיִם יִטְּפוּ מַיִם.‏* ’‏הִנֵּה הִיא אָכֵן תָּבוֹא — הִיא תִּקְרֶה’‏,‏ מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה”‏.‏  וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏  ‏”‏בֶּן אָדָם,‏ הִנָּבֵא וֶאֱמֹר,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ”‏אֱמֹר,‏ ’‏חֶרֶב!‏ חֶרֶב מֻשְׁחֶזֶת,‏ וְהִיא מְמֹרֶקֶת.‏ 10  הִיא מֻשְׁחֶזֶת כְּדֵי לִטְבֹּחַ טֶבַח גָּדוֹל;‏ הִיא מְמֹרֶקֶת כְּדֵי לִבְהֹק כְּבָרָק’‏”‏’‏”‏.‏ ‏”‏הַאִם לֹא נָשִׂישׂ?‏”‏ ‏”‏’‏הַאִם הִיא* תִּמְאַס בְּשֵׁבֶט* בְּנִי,‏ כְּפִי שֶׁמּוֹאֶסֶת הִיא בְּכָל עֵץ?‏ 11  ‏”‏’‏הִיא נִמְסֶרֶת כְּדֵי שֶׁיְּמָרְקוּ אוֹתָהּ וְיָנִיפוּ אוֹתָהּ בַּיָּד.‏ הַחֶרֶב מֻשְׁחֶזֶת וּמְמֹרֶקֶת כְּדֵי לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד מוֹצִיא לְהוֹרֵג.‏ 12  ‏”‏’‏זְעַק וְקוֹנֵן,‏ בֶּן אָדָם,‏ כִּי הִיא בָּאָה נֶגֶד עַמִּי;‏ הִיא נֶגֶד כָּל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל.‏ אֵלֶּה יִהְיוּ קָרְבְּנוֹת הַחֶרֶב יַחַד עִם עַמִּי.‏ לָכֵן הַכֵּה עַל יְרֵכְךָ בְּצַעַר.‏ 13  כִּי נֶעֶרְכָה בְּחִינָה,‏ וּמָה יִקְרֶה אִם תִּמְאַס הַחֶרֶב בַּשֵּׁבֶט?‏* הוּא יֶחְדַּל לְהִתְקַיֵּם’‏,‏ מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה.‏ 14  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ הִנָּבֵא וְהַכֵּה כַּף אֶל כַּף וַחֲזֹר וֶאֱמֹר ’‏חֶרֶב!‏’‏ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים.‏ חֶרֶב חֲלָלִים הִיא,‏ חֶרֶב טֶבַח גָּדוֹל,‏ הַמַּקִּיפָה אוֹתָם.‏ 15  לִבָּם יִמַּס מִפַּחַד וְרַבִּים יִפְּלוּ בְּשַׁעֲרֵי עָרֵיהֶם;‏ אֲבַצֵּעַ טֶבַח בַּחֶרֶב.‏ כֵּן,‏ הִיא בּוֹהֶקֶת כְּבָרָק וּמְמֹרֶקֶת לַטֶּבַח!‏ 16  חִתְכִי בְּחַדּוּת מִיָּמִין!‏ הַכִּי מִשְּׂמֹאל!‏ לְכִי לְאָן שֶׁפּוֹנֶה לַהֲבֵךְ!‏ 17  גַּם אֲנִי אַכֶּה כַּפִּי אֶל כַּפִּי וַאֲשַׁכֵּךְ אֶת חֲמָתִי.‏ אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי”‏.‏ 18  וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏ 19  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ סַמֵּן שְׁתֵּי דְּרָכִים לְבוֹאָהּ שֶׁל חֶרֶב מֶלֶךְ בָּבֶל.‏ שְׁתֵּיהֶן יֵצְאוּ מֵאוֹתָהּ אֶרֶץ,‏ וְיֵשׁ לְהַצִּיב תַּמְרוּר* בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מִסְתַּעֶפֶת הַדֶּרֶךְ לִשְׁתֵּי הֶעָרִים.‏ 20  סַמֵּן דֶּרֶךְ אַחַת לְבוֹאָהּ שֶׁל הַחֶרֶב נֶגֶד רַבָּה שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן,‏ וְאֶת הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם הַבְּצוּרָה בִּיהוּדָה.‏ 21  כִּי מֶלֶךְ בָּבֶל עוֹצֵר כְּדֵי לִקְסֹם קֶסֶם* בְּהִתְפַּצְּלוּת הַדֶּרֶךְ,‏ בְּהִסְתַּעֲפוּת שְׁתֵּי הַדְּרָכִים.‏ הוּא מְנַעֵר אֶת הַחִצִּים.‏ הוּא נוֹעָץ בֶּאֱלִילָיו;‏* הוּא בּוֹחֵן אֶת הַכָּבֵד.‏* 22  הַקֶּסֶם בִּימִינוֹ מֻפְנֶה לְעֵבֶר יְרוּשָׁלַיִם,‏ לְהַצִּיב אֵילֵי בַּרְזֶל,‏ לְהוֹרוֹת עַל טֶבַח,‏ לְהַשְׁמִיעַ תְּרוּעַת קְרָב,‏ לְנַגֵּחַ אֶת הַשְּׁעָרִים בְּאֵילֵי בַּרְזֶל,‏ לְהָקִים סוֹלְלַת מָצוֹר,‏ לִבְנוֹת חוֹמַת מָצוֹר.‏ 23  אוּלָם יִהְיֶה הוּא כְּקֶסֶם שָׁוְא בְּעֵינֵי אֵלֶּה* אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לָהֶם שְׁבוּעוֹת.‏ אַךְ הוּא זוֹכֵר אֶת עֲווֹנָם וְיִתְפֹּס אוֹתָם.‏ 24  ‏”‏לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ’‏הִזְכַּרְתֶּם אֶת עֲווֹנְכֶם שֶׁלָּכֶם* בְּכָךְ שֶׁחֲשַׂפְתֶּם אֶת פִּשְׁעֵיכֶם וְהֶרְאֵיתֶם אֶת חֲטָאֵיכֶם בְּכָל מַעַלְלֵיכֶם.‏ וְכָעֵת,‏ לְאַחַר שֶׁנִּזְכְּרוּ בָּכֶם,‏ תִּלָּקְחוּ בְּכוֹחַ’‏.‏* 25  ‏”‏אַךְ אַתָּה,‏ הַפָּצוּעַ אֲנוּשׁוֹת,‏ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל רָשָׁע,‏ בָּא יוֹמְךָ,‏ עֵת עָנְשְׁךָ הַסּוֹפִי.‏ 26  כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ’‏הָסֵר אֶת הַמִּצְנֶפֶת* וְהוֹרֵד אֶת הַכֶּתֶר.‏ הַדָּבָר לֹא יִשָּׁאֵר כְּפִי שֶׁהוּא.‏ אֶת הַשָּׁפָל הַגְבַּהּ,‏ וְאֶת הַגָּבוֹהַּ הַשְׁפֵּל.‏ 27  חָרְבָּה,‏ חָרְבָּה,‏ חָרְבָּה אֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ.‏ וְהִיא לֹא תִּהְיֶה שַׁיֶּכֶת לְאִישׁ עַד אֲשֶׁר יָבוֹא זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַזְּכוּת הַחֻקִּית,‏ וְלוֹ אֶתֵּן אוֹתָהּ’‏.‏ 28  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ הִנָּבֵא וֶאֱמֹר,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה עַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל חֵרוּפֵיהֶם’‏.‏ אֱמֹר,‏ ’‏חֶרֶב!‏ חֶרֶב שְׁלוּפָה לְטֶבַח;‏ הִיא מְמֹרֶקֶת כְּדֵי לְכַלּוֹת וּכְדֵי לִבְהֹק כְּבָרָק.‏ 29  לַמְרוֹת חֲזוֹנוֹת הַשָּׁוְא שֶׁנֶּחְזוּ לָךְ וְקִסְמֵי הַכָּזָב שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַעֲנֵךְ,‏ אַתְּ תֻּעַרְמִי עַל גַּבֵּי* הַחֲלָלִים,‏ הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר בָּא יוֹמָם,‏ עֵת עָנְשָׁם הַסּוֹפִי.‏ 30  הָשֵׁב אוֹתָהּ אֶל נְדָנָהּ.‏ בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת אֶשְׁפֹּט אוֹתָךְ,‏ בְּאֶרֶץ מְקוֹרֵךְ.‏ 31  אֶשְׁפֹּךְ עָלַיִךְ אֶת זַעֲמִי.‏ בְּאֵשׁ חֲמָתִי אֶנְשֹׁף עָלַיִךְ,‏ וְאֶתֵּן אוֹתָךְ בְּיַד אֲנָשִׁים אַכְזָרִיִּים,‏ חָרָשֵׁי הַשְׁמָדָה.‏ 32  תִּהְיִי חֹמֶר בְּעֵרָה לָאֵשׁ;‏ דָּמֵךְ יִשָּׁפֵךְ בָּאָרֶץ,‏ וְלֹא יִזְכְּרוּךְ עוֹד,‏ כִּי אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי’‏”‏.‏

הערות שוליים

או ”‏אדם”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בשיברון מותניים”‏.‏
או ”‏דיווח”‏.‏
כלומר,‏ הם יטילו מימיהם מרוב פחד.‏
כלומר,‏ חרבו של יהוה.‏
או ”‏בשרביט”‏.‏
או ”‏בשרביט”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏יד”‏.‏
או ”‏לחזות עתידות;‏ לנחש”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏שאל בתרפים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ראה בכבד”‏.‏
כלומר,‏ יושבי ירושלים.‏
או ”‏גרמתם לעוונכם שלכם לעלות בזיכרון”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏בכף תיתפשו”‏.‏
או ”‏טורבן”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏אל צווארי”‏.‏