יחזקאל 22:1-31
כב וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
2 ”וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, הֲמוּכָן אַתָּה לְהַכְרִיז עַל מִשְׁפָּטָהּ שֶׁל* עִיר הַדָּמִים וּלְהוֹדִיעַ לָהּ אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ?
3 אֱמֹר, ’כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ”הָעִיר הַשּׁוֹפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ, אֲשֶׁר בָּאָה עִתָּהּ, הָעוֹשָׂה אֱלִילִים מְתֹעָבִים* כְּדֵי לְטַמֵּא אֶת עַצְמָהּ,
4 בִּגְלַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ נַעֲשֵׂית אֲשֵׁמָה, וּבִגְלַל אֱלִילַיִךְ הַמְּתֹעָבִים נִטְמֵאת. הֵחַשְׁתְּ אֶת קֵץ יָמַיִךְ, וּבָא סוֹף שְׁנוֹתַיִךְ. עַל כֵּן אֶהֱפֹךְ אוֹתָךְ לְחֶרְפָּה לָאֻמּוֹת וּלְמֻשָּׂא לְלַעַג לְכָל הָאֲרָצוֹת.
5 הָאֲרָצוֹת הַקְּרוֹבוֹת וְהָרְחוֹקוֹת מִמֵּךְ יִלְעֲגוּ לָךְ, טְמֵאַת הַשֵּׁם וְרַבַּת הַמְּהוּמָה.
6 הִנֵּה אִישׁ אִישׁ מִנְּשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִרְבֵּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַמְכוּתוֹ כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ דָּם.
7 בְּתוֹכֵךְ הֵם בָּזִים לַאֲבִיהֶם וּלְאִמָּם. הֵם עוֹשְׁקִים אֶת הַתּוֹשָׁב הַזָּר וּמִתְעַמְּרִים בַּיָּתוֹם וּבָאַלְמָנָה”’”.
8 ”’לִמְקוֹמוֹתַי הַקְּדוֹשִׁים אַתְּ בָּזָה וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי מְחַלֶּלֶת.
9 בְּתוֹכֵךְ יֶשְׁנָם מַשְׁמִיצִים הָרוֹצִים לִשְׁפֹּךְ דָּם. בְּתוֹכֵךְ הֵם אוֹכְלִים זְבָחִים עַל הֶהָרִים וְעוֹשִׂים זִמָּה* בְּקִרְבֵּךְ.
10 בְּתוֹכֵךְ הֵם מְמִיטִים חֶרְפָּה עַל מִטַּת אֲבִיהֶם,* וְהֵם מְחַלְּלִים אִשָּׁה הַטְּמֵאָה בִּימֵי הַוֶּסֶת שֶׁלָּהּ.
11 בְּתוֹכֵךְ אִישׁ אֶחָד עוֹשֶׂה תּוֹעֵבָה עִם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אַחֵר מְטַמֵּא אֶת כַּלָּתוֹ* בְּזִמָּה,* וְאִישׁ אַחֵר מְחַלֵּל אֶת אֲחוֹתוֹ, בַּת אָבִיו.
12 בְּתוֹכֵךְ הֵם לוֹקְחִים שֹׁחַד כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ דָּם. אַתְּ מַלְוָה בְּרִבִּית וּמְפִיקָה רְוָחִים מֵהַלְוָאוֹת,* וּמֵרֵעַיִךְ סוֹחֶטֶת כְּסָפִים. כֵּן, שָׁכַחְתְּ אוֹתִי לְגַמְרֵי’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה.
13 ”’הִנֵּה אֲנִי מַכֶּה כַּף אֶל כַּף בְּרֹב גֹּעַל מִן הַבֶּצַע אֲשֶׁר עָשִׂית וּמִשְּׁפִיכוּת הַדָּמִים אֲשֶׁר בְּתוֹכֵךְ.
14 הַאִם אֹמֶץ לִבֵּךְ יַחְזִיק מַעֲמָד וְיָדַיִךְ יִשָּׁאֲרוּ חֲזָקוֹת בַּיָּמִים אֲשֶׁר אֶפְעַל נֶגְדֵּךְ? אֲנִי, יְהֹוָה, דִּבַּרְתִּי, וַאֲנִי אֶפְעַל.
15 אָפִיץ אוֹתָךְ בָּאֻמּוֹת וְאֶזְרֶה אוֹתָךְ בָּאֲרָצוֹת, וְאָשִׂים קֵץ לְטֻמְאָתֵךְ.
16 וּתְחֻלְּלִי לְעֵינֵי הָאֻמּוֹת, וְתֵדְעִי כִּי אֲנִי יְהֹוָה’”.
17 וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
18 ”בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל נִהְיוּ לִי כְּסִיגִים חַסְרֵי עֵרֶךְ. כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר. הֵם נִהְיוּ סִיגֵי כֶּסֶף.
19 ”לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ’מִכֵּיוָן שֶׁכֻּלְּכֶם נִהְיֵיתֶם כְּסִיגִים חַסְרֵי עֵרֶךְ, הִנְנִי מְקַבֵּץ אֶתְכֶם אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם.
20 כְּפִי שֶׁנִּקְבָּצִים כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל תּוֹךְ כּוּר כְּדֵי לִנְשֹׁף אֵשׁ עֲלֵיהֶם וּלְהַתִּיכָם, כָּךְ אֲקַבֵּץ אֶתְכֶם בְּכַעֲסִי וּבַחֲמָתִי, וְאֶנְשֹׁף עֲלֵיכֶם וְאַתִּיךְ אֶתְכֶם.
21 אֲכַנֵּס אֶתְכֶם וְאֶנְשֹׁף עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ זַעֲמִי, וְאַתֶּם תֻּתְּכוּ בְּתוֹכָהּ.
22 כְּפִי שֶׁכֶּסֶף נִתָּךְ בְּתוֹךְ כּוּר, כָּךְ תֻּתְּכוּ בְּתוֹכָהּ; וְתֵדְעוּ כִּי אֲנִי, יְהֹוָה, שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם’”.
23 וּדְבַר יְהֹוָה שׁוּב הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
24 ”בֶּן אָדָם, אֱמֹר לָהּ, ’אַתְּ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא תְּטֹהַר וְלֹא יֵרֵד עָלֶיהָ גֶּשֶׁם בְּיוֹם זַעַם.
25 נְבִיאֶיהָ קָשְׁרוּ קֶשֶׁר בְּתוֹכָהּ, כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג הַטּוֹרֵף טֶרֶף. הֵם טוֹרְפִים אֲנָשִׁים.* הֵם לוֹקְחִים אוֹצָרוֹת וּדְבָרִים יְקָרִים. הֵם הִרְבּוּ אַלְמָנוֹת בְּתוֹכָהּ.
26 כֹּהֲנֶיהָ הֵפֵרוּ אֶת תּוֹרָתִי, וְהֵם מוֹסִיפִים לְחַלֵּל אֶת מְקוֹמוֹתַי הַקְּדוֹשִׁים. בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל אֵינָם מַבְדִּילִים, וּמָה טָמֵא וּמָה טָהוֹר אֵינָם מוֹדִיעִים, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי מְסָרְבִים לִשְׁמֹר, וַאֲנִי מְחֻלָּל בְּקִרְבָּם.
27 שָׂרֶיהָ בְּקִרְבָּהּ הֵם כִּזְאֵבִים הַטּוֹרְפִים טֶרֶף; הֵם שׁוֹפְכִים דָּם וְהוֹרְגִים אֲנָשִׁים* לְמַעַן בֶּצַע.
28 אַךְ נְבִיאֶיהָ טִיְּחוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּסִיד. הֵם חוֹזִים חֲזוֹנוֹת שָׁוְא וְקוֹסְמִים קִסְמֵי* שָׁוְא וְאוֹמְרִים: ”כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה”, בְּשָׁעָה שֶׁיְּהֹוָה לֹא דִּבֵּר.
29 עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ וְגָזְלוּ, הִתְעַמְּרוּ בֶּעָנִי וּבָאֶבְיוֹן וְעָשְׁקוּ אֶת הַתּוֹשָׁב הַזָּר וּמָנְעוּ מִמֶּנּוּ צֶדֶק’.
30 ”’חִפַּשְׂתִּי אַחַר אִישׁ מִקִּרְבָּם אֲשֶׁר יְתַקֵּן אֶת גֶּדֶר הָאֶבֶן אוֹ יַעֲמֹד לְפָנַי בַּפֶּרֶץ בְּעַד הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תֻּשְׁמַד, אַךְ לֹא מָצָאתִי אַף אֶחָד.
31 וְאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם אֶת זַעֲמִי וַאֲכַלֶּה אוֹתָם בְּאֵשׁ חֲמָתִי. אֶת תּוֹצְאוֹת דַּרְכָּם אָמִיט עַל רֹאשָׁם’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה”.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”התשפוט, התשפוט את”.
^ נה״מ, ”גילולים”, אולי מן המילה ”גללים”. המילה משמשת ככינוי גנאי.
^ או ”מעשים מבישים”.
^ נה״מ, ”ערוות אב גילה בך”.
^ כלומר, את אשת בנו.
^ או ”במעשים מבישים”.
^ או ”מריבית קצוצה”.
^ או ”נפשות”.
^ או ”נפשות”.
^ או ”חוזים עתידות; מנחשים”.
