יחזקאל 33:1-33
לג וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
2 ”בֶּן אָדָם, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ וֶאֱמֹר לָהֶם,”’אִם אָבִיא חֶרֶב עַל אֶרֶץ, וְכָל עַם הָאָרֶץ הַהִיא יִקְּחוּ אִישׁ אֶחָד וִימַנּוּ אוֹתוֹ לָהֶם לְצוֹפֶה,
3 וְהוּא יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְיִתְקַע בַּשּׁוֹפָר וְיַזְהִיר אֶת הָעָם,
4 וּמִישֶׁהוּ יִשְׁמַע אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר אַךְ לֹא יִשָּׁמַע לָאַזְהָרָה, וְתָבוֹא חֶרֶב וְתִקַּח אֶת חַיָּיו,* דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ יִהְיֶה.
5 אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא שָׁמַע, אַךְ לֹא נִשְׁמַע לָאַזְהָרָה. דָּמוֹ יִהְיֶה עָלָיו. אִלּוּ נִשְׁמַע לָאַזְהָרָה, חַיָּיו* הָיוּ נִצָּלִים.
6 ”’אַךְ אִם יִרְאֶה הַצּוֹפֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא יִתְקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא יֻזְהַר וְהַחֶרֶב תָּבוֹא וְתִקַּח אֶת חַיֵּי* אֶחָד מֵהֶם, אִישׁ זֶה יָמוּת בַּעֲווֹנוֹ שֶׁלּוֹ, אַךְ אֶת דָּמוֹ אֶדְרֹשׁ* מִיַּד הַצּוֹפֶה’.
7 ”וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, מִנִּיתִי אוֹתְךָ לְצוֹפֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל; וּבְשָׁמְעֲךָ דָּבָר מִפִּי, הַזְהֵר אוֹתָם מִמֶּנִּי.
8 בְּאָמְרִי לָרָשָׁע, ’רָשָׁע, מוֹת תָּמוּת!’ וְאַתָּה אֵינְךָ מְדַבֵּר כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת הָרָשָׁע לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ, הוּא יָמוּת כְּרָשָׁע בַּעֲווֹנוֹ שֶׁלּוֹ, אַךְ אֶת דָּמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ.
9 אַךְ אִם תַּזְהִיר רָשָׁע לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ וְהוּא יְסָרֵב לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכּוֹ, הוּא יָמוּת בַּעֲווֹנוֹ, אַךְ אַתָּה אֶת חַיֶּיךָ* תַּצִּיל.
10 ”וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, ’אֲמַרְתֶּם: ”מְרִידוֹתֵינוּ וַחֲטָאֵינוּ מַכְבִּידִים עָלֵינוּ, וּבִגְלָלָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים; וְאֵיךְ נַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת?”’
11 אֱמֹר לָהֶם, ’”חַי אֲנִי”,* מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה, ”אֵינֶנִּי חָפֵץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, אֶלָּא שֶׁיָּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְיַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת. שׁוּבוּ, שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעוֹת; לָמָּה תָּמוּתוּ, בֵּית יִשְׂרָאֵל?”’
12 ”וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ, ’צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַּצִּיל אוֹתוֹ בַּיּוֹם שֶׁיִּמְרֹד; וְרִשְׁעוּת הָרָשָׁע לֹא תַּכְשִׁיל אוֹתוֹ בַּיּוֹם שֶׁיָּשׁוּב מֵרִשְׁעוּתוֹ; וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בִּזְכוּת צִדְקָתוֹ בַּיּוֹם שֶׁיֶּחְטָא.
13 בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק: ”חָיֹה תִּחְיֶה”, וְהוּא בּוֹטֵחַ בְּצִדְקוֹתָיו וְעוֹשֶׂה אֶת הָרַע,* כָּל צִדְקוֹתָיו לֹא יִזָּכְרוּ, וְהוּא יָמוּת בִּגְלַל הָרַע אֲשֶׁר עָשָׂה.
14 ”’וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע: ”מוֹת תָּמוּת”, וְהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְעוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה,*
15 וְהָרָשָׁע מֵשִׁיב אֶת מָה שֶׁנִּלְקַח כְּמַשְׁכּוֹן וּמְשַׁלֵּם אֶת מָה שֶׁנִּגְזַל, וְהוּא הוֹלֵךְ בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת הָרַע, חָיֹה יִחְיֶה. הוּא לֹא יָמוּת.
16 כָּל חֲטָאָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא יִזָּקְפוּ לְחוֹבָתוֹ.* מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, וְלָכֵן חָיֹה יִחְיֶה’.
17 ”אַךְ בְּנֵי עַמְּךָ אָמְרוּ, ’דֶּרֶךְ יְהֹוָה אֵינָהּ צוֹדֶקֶת’, בְּשָׁעָה שֶׁדַּרְכָּם שֶׁלָּהֶם אֵינָהּ צוֹדֶקֶת.
18 ”כַּאֲשֶׁר צַדִּיק עוֹזֵב אֶת צִדְקָתוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת הָרַע, עָלָיו לָמוּת בְּשֶׁל כָּךְ.
19 אַךְ כַּאֲשֶׁר רָשָׁע שָׁב מֵרִשְׁעוּתוֹ וְעוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, הוּא יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בִּזְכוּת כָּךְ.
20 ”אַךְ אַתֶּם אֲמַרְתֶּם, ’דֶּרֶךְ יְהֹוָה אֵינָהּ צוֹדֶקֶת’. אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל”.
21 וּבַשָּׁנָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ, בָּא אֵלַי פָּלִיט מִיְּרוּשָׁלַיִם וְאָמַר: ”הֻכְּתָה הָעִיר!”
22 וּבָעֶרֶב שֶׁלִּפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט, הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה, וְהוּא פָּתַח אֶת פִּי לִפְנֵי שֶׁבָּא הָאִישׁ אֵלַי בַּבֹּקֶר. וּפִי נִפְתַּח, וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד.
23 וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
24 ”בֶּן אָדָם, יוֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה אוֹמְרִים עַל אוֹדוֹת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, ’אַבְרָהָם הָיָה אֶחָד, וְהוּא יָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ. וַאֲנַחְנוּ רַבִּים; אֵין סָפֵק שֶׁהָאָרֶץ נִתְּנָה לָנוּ לְמוֹרָשָׁה’.
25 ”לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם, ’כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ”אַתֶּם אוֹכְלִים אֹכֶל עִם הַדָּם, וְאֶת עֵינֵיכֶם נוֹשְׂאִים אֶל אֱלִילֵיכֶם הַמְּתֹעָבִים,* וְאַתֶּם מוֹסִיפִים לִשְׁפֹּךְ דָּם. אִם כֵּן, לָמָּה תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ?
26 בְּטַחְתֶּם בְּחַרְבְּכֶם, עֲשִׂיתֶם תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אִישׁ טִמֵּא אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ. אִם כֵּן, לָמָּה תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ?”’
27 ”כָּךְ תֹּאמַר לָהֶם, ’כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה: ”חַי אֲנִי, אִם הַחַיִּים בֶּחֳרָבוֹת לֹא יִפְּלוּ בַּחֶרֶב; אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֶתֵּן לְמַאֲכָל לְחַיּוֹת הַפֶּרֶא; וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּמְּצוּדוֹת וּבַמְּעָרוֹת יָמוּתוּ מִמַּחֲלָה.
28 אֶהֱפֹךְ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה חֲרֵבָה לְגַמְרֵי, וְגַאֲוָתָהּ וִיהִירוּתָהּ יֻשְׁבְּתוּ, וְהָרֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ שׁוֹמֵמִים, מִבְּלִי שֶׁאִישׁ יַעֲבֹר בָּהֶם.
29 וְהֵם יֵדְעוּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר אֶהֱפֹךְ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה חֲרֵבָה לְגַמְרֵי בְּשֶׁל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ”’.
30 ”וְאַתָּה, בֶּן אָדָם, בְּנֵי עַמְּךָ מְדַבְּרִים עָלֶיךָ זֶה עִם זֶה לְיַד הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים. הֵם אוֹמְרִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אִישׁ לְאָחִיו, ’בּוֹאוּ וְנִשְׁמַע אֶת הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת יְהֹוָה’.
31 הֵם יִכָּנְסוּ וְיִצְטוֹפְפוּ כְּדֵי לָשֶׁבֶת לְפָנֶיךָ כְּעַמִּי; וְהֵם יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, אַךְ אוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ. כִּי בְּפִיהֶם הֵם מַחְנִיפִים לְךָ,* אַךְ לִבָּם תְּאֵב בֶּצַע.
32 הִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר אַהֲבָה,* אֲשֶׁר שָׁרִים בְּקוֹל יָפֶה וּמֵיטִיבִים לְנַגְּנוֹ בִּכְלִי מֵיתָר. הֵם יִשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, אַךְ אִישׁ לֹא יִפְעַל לְפִיהֶם.
33 וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּשְּׁמוּ הַדְּבָרִים — וְהֵם אָכֵן יִתְגַּשְּׁמוּ — הֵם יֵדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְּקִרְבָּם”.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”ותבוא חרב ותיקחהו”.
^ או ”נפשו”.
^ או ”נפש”.
^ או ”אדרוש דין וחשבון על דמו”.
^ או ”נפשך”.
^ לשון שבועה.
^ או ”עושה עוול”.
^ או ”את הדבר הנכון והצודק”.
^ נה״מ, ”לא תיזכרנה לו”.
^ נה״מ, ”גילוליכם”, אולי מן המילה ”גללים”. המילה משמשת ככינוי גנאי.
^ או ”מדברים בתאווה”. נה״מ, ”כי עגבים בפיהם המה עושים”.
^ נה״מ, ”שיר עֲגָבִים”.
