יחזקאל 5‏:1‏-17

  • המחשת נפילת ירושלים ‏(‏1–17‏)‏

    • הנביא מחלק את שערו המגולח לשלושה חלקים ‏(‏1–4‏)‏

    • ירושלים גרועה מן האומות ‏(‏7–9‏)‏

    • המורדים ייענשו בשלוש דרכים ‏(‏12‏)‏

ה  ‏”‏וְאַתָּה,‏ בֶּן אָדָם,‏ קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּתַעַר סַפָּרִים.‏ גַּלַּח אֶת רֹאשְׁךָ וְאֶת זְקָנְךָ,‏ וְאָז קַח לְךָ מֹאזְנַיִם כְּדֵי לִשְׁקֹל וּלְחַלֵּק אֶת הַשֵּׂעָר.‏  שְׁלִישׁ מִמֶּנּוּ תַּבְעִיר בָּאֵשׁ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתֹם יְמֵי הַמָּצוֹר.‏ וְאָז תִּקַּח שְׁלִישׁ נוֹסָף וְתַכֶּה אוֹתוֹ בַּחֶרֶב סְבִיב הָעִיר,‏* וְאֶת הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן תִּזְרֶה לָרוּחַ,‏ וַאֲנִי אֶשְׁלֹף חֶרֶב אֲשֶׁר תִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם.‏  ‏”‏עָלֶיךָ גַּם לָקַחַת מִשָּׁם מְעַט קְוֻצּוֹת שֵׂעָר וְלִצְרֹר אוֹתָן בְּקִפְלֵי* בִּגְדְּךָ.‏  וְקַח עוֹד כַּמָּה מֵהֶן וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָן אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וּשְׂרֹף אוֹתָן לְאֵפֶר.‏ מִשָּׁם תֵּצֵא אֵשׁ אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.‏  ‏”‏כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ’‏זֹאת יְרוּשָׁלַיִם.‏ בְּאֶמְצַע הָאֻמּוֹת שַׂמְתִּי אוֹתָהּ,‏ וַאֲרָצוֹת סְבִיבָהּ.‏  אַךְ הִיא מָרְדָה בְּמִשְׁפָּטַי וּבְחֻקּוֹתַי,‏ וְנָהֲגָה בְּרִשְׁעוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִן הָאֻמּוֹת וְהָאֲרָצוֹת סְבִיבָהּ.‏ כִּי בְּמִשְׁפָּטַי מָאֲסוּ,‏ וּבְחֻקּוֹתַי לֹא הָלְכוּ’‏.‏  ‏”‏לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ’‏מִכֵּיוָן שֶׁגְּרַמְתֶּם לְצָרוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר מִן הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבְכֶם וּבְחֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם,‏ אֶלָּא הֲלַכְתֶּם בְּמִשְׁפְּטֵי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבְכֶם,‏  כָּךְ אוֹמֵר אֲדֹנָי יְהֹוָה:‏ ”‏הִנְנִי נֶגְדֵּךְ,‏ עִיר,‏ וַאֲנִי עַצְמִי אֶעֱשֶׂה מִשְׁפָּטִים בְּקִרְבֵּךְ לְעֵינֵי הָאֻמּוֹת.‏  וְאֶעֱשֶׂה בְּקִרְבֵּךְ אֶת אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתִי בֶּעָבָר,‏ וְלֹא אֶעֱשֶׂה עוֹד כָּמוֹהוּ,‏ בִּגְלַל כָּל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ.‏ 10  ‏”‏’‏”‏לָכֵן אָבוֹת בְּקִרְבֵּךְ יֹאכְלוּ אֶת בְּנֵיהֶם,‏ וּבָנִים יֹאכְלוּ אֶת אֲבוֹתֵיהֶם,‏ וְאֶעֱשֶׂה בָּךְ שְׁפָטִים וְאֶזְרֶה אֶת כָּל שְׁאֵרִיתֵךְ לְכָל עֵבֶר”‏’‏.‏* 11  ‏”‏’‏לָכֵן חַי אֲנִי’‏,‏* מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה,‏ ’‏מִכֵּיוָן שֶׁאֶת מִקְדָּשִׁי טִמֵּאת בְּכָל אֱלִילַיִךְ הַמְּשֻׁקָּצִים וּבְכָל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ,‏ גַּם אֲנִי אֶמְאַס בָּךְ;‏* לֹא תָּחוּס עֵינִי,‏ וַאֲנִי לֹא אֶחְמֹל.‏ 12  שְׁלִישׁ מִמֵּךְ יָמוּתוּ בְּמַגֵּפָה* אוֹ יִכְלוּ בְּקִרְבֵּךְ בָּרָעָב.‏ וּשְׁלִישׁ נוֹסָף יִפְּלוּ סְבִיבֵךְ בַּחֶרֶב.‏ וְאֶת הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן אֶזְרֶה לְכָל עֵבֶר,‏* וְאֶשְׁלֹף חֶרֶב אֲשֶׁר תִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם.‏ 13  אָז יִכְלֶה כַּעֲסִי,‏ וַחֲמָתִי נֶגְדָּם תִּשְׁכַּךְ,‏ וְאֶהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן.‏ וְהֵם יֵדְעוּ כִּי אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי,‏* כַּאֲשֶׁר אֲסַיֵּם לְכַלּוֹת בָּהֶם אֶת חֲמָתִי.‏ 14  ‏”‏’‏אֶהֱפֹךְ אוֹתָךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבֵךְ וּלְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר אֹרַח.‏ 15  וְתִהְיִי לְחֶרְפָּה וּלְלַעַג,‏ לְאַזְהָרָה וְאֵימָה לָאֻמּוֹת סְבִיבֵךְ,‏ בַּעֲשׂוֹתִי בָּךְ שְׁפָטִים בְּכַעַס וּבְחֵמָה וּבָעֳנָשִׁים מְלֵאֵי חֵמָה.‏ אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי.‏ 16  ‏”‏’‏אֲשַׁלֵּחַ בָּהֶם אֶת חִצֵּי הָרָעָב הַקַּטְלָנִיִּים כְּדֵי לְהַשְׁמִידָם.‏ הַחִצִּים אֲשֶׁר אֲשַׁלֵּחַ יָמִיטוּ עֲלֵיכֶם הֶרֶס.‏ וְאַחְמִיר אֶת רַעֲבוֹנְכֶם כַּאֲשֶׁר אַשְׁבִּית אֶת אַסְפָּקַת מְזוֹנְכֶם.‏* 17  אֲשַׁלֵּחַ נֶגְדְּכֶם רָעָב וְחַיּוֹת פֶּרֶא אַכְזָרִיּוֹת,‏ וְהֵם יְשַׁכְּלוּ אוֹתָךְ.‏ מַגֵּפָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים יָעִיקוּ עָלַיִךְ,‏ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ.‏ אֲנִי,‏ יְהֹוָה,‏ דִּבַּרְתִּי’‏”‏.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏סביבותיה”‏.‏
או ”‏בשולי”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לכל רוח”‏.‏
לשון שבועה.‏
או ”‏אקטין אותך;‏ אגרע ממך”‏.‏
או ”‏במחלה”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לכל רוח”‏.‏
או ”‏בשל התעקשותי על מסירות בלעדית”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ושברתי לכם מטה לחם”‏.‏ ייתכן שהכוונה היא למוטות אשר שימשו לאחסון לחם.‏