ירמיהו 14:1-22
יד זֶה דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ בַּאֲשֶׁר לַבַּצָּרוֹת:
2 יְהוּדָה מִתְאַבֶּלֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נָמוֹגוּ.
הֵם צוֹנְחִים אַרְצָה בְּקַדְרוּת,וּצְוָחָה עוֹלָה מִיְּרוּשָׁלַיִם.
3 וַאֲדוֹנֵיהֶם שׁוֹלְחִים אֶת מְשָׁרְתֵיהֶם* לְהָבִיא מַיִם.
הֵם הוֹלְכִים אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם* וְאֵינָם מוֹצְאִים מַיִם.
הֵם שָׁבִים וּכְלֵיהֶם רֵיקִים.
הֵם מְבֻיָּשִׁים וּמְאֻכְזָבִים,וְאֶת רֹאשָׁם מְכַסִּים.
4 מִכֵּיוָן שֶׁהָאֲדָמָה סְדוּקָה,כִּי אֵין גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ,הָאִכָּרִים חֲרֵדִים וּמְכַסִּים אֶת רֹאשָׁם.
5 אֲפִלּוּ הָאַיָּלָה בַּשָּׂדֶה עוֹזֶבֶת אֶת וַלְדוֹתֶיהָכִּי אֵין דֶּשֶׁא.
6 הַפְּרָאִים* עוֹמְדִים עַל הַגְּבָעוֹת הַחֲשׂוּפוֹת.
הֵם מִתְנַשְּׁפִים וְשׁוֹאֲפִים אֲוִיר כְּתַנִּים;עֵינֵיהֶם עָיְפוּ כִּי אֵין צִמְחִיָּה.
7 אַף כִּי עֲווֹנוֹתֵינוּ מְעִידִים נֶגְדֵּנוּ,יְהֹוָה, פְּעַל לְמַעַן שִׁמְךָ.
כִּי רַבּוּ בְּגִידוֹתֵינוּ,וּלְךָ חָטָאנוּ.
8 תִּקְוַת יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ בְּעִתּוֹת צָרָה,לָמָּה הִנְּךָ כְּזָר בָּאָרֶץ,כְּעוֹבֵר אֹרַח שֶׁעוֹצֵר רַק לָלוּן?
9 לָמָּה אַתָּה כְּאִישׁ נִדְהָם,כְּגִבּוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ?
כִּי אַתָּה בְּקִרְבֵּנוּ, יְהֹוָה,וְשִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ.
אַל תִּזְנָחֵנוּ.
10 כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה עַל הָעָם הַזֶּה: ”הֵם אוֹהֲבִים לְשׁוֹטֵט לָהֶם; אֶת רַגְלֵיהֶם לֹא רִסְּנוּ. לָכֵן יְהֹוָה אֵינוֹ שְׂבַע רָצוֹן מֵהֶם. כָּעֵת הוּא יִזְכֹּר אֶת עֲווֹנָם וְיִדְרֹשׁ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל חֲטָאֵיהֶם”.
11 וִיהֹוָה אָמַר אֵלַי: ”אַל תִּתְפַּלֵּל שֶׁתָּבוֹא עַל הָעָם הַזֶּה טוֹבָה.
12 כַּאֲשֶׁר הֵם צָמִים, אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ לִתְחִנּוֹתֵיהֶם, וּבְהַעֲלוֹתָם עוֹלוֹת וּמְנָחוֹת, אֵינֶנִּי שְׂבַע רָצוֹן מֵהֶם, כִּי בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַמַּגֵּפָה* אֲכַלֶּה אוֹתָם”.
13 בִּתְגוּבָה אָמַרְתִּי: ”אֲבוֹי, אֲדֹנָי יְהֹוָה! הִנֵּה הַנְּבִיאִים אוֹמְרִים לָהֶם, ’לֹא תִּרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם, כִּי אִם שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה’”.
14 וִיהֹוָה אָמַר אֵלַי: ”הַנְּבִיאִים מְנַבְּאִים שְׁקָרִים בִּשְׁמִי. לֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתָם וְלֹא צִוִּיתִי עֲלֵיהֶם וְלֹא דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם. חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם* חֲסַר עֵרֶךְ וְאֶת תַּרְמִית לִבָּם הֵם מְנַבְּאִים לָכֶם.
15 לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה עַל הַנְּבִיאִים הַמְּנַבְּאִים בִּשְׁמִי, אַף כִּי לֹא שָׁלַחְתִּי אוֹתָם, וְהָאוֹמְרִים שֶׁחֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת: ’בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יֹאבְדוּ הַנְּבִיאִים הָהֵם.
16 וְהָעָם אֲשֶׁר הֵם מְנַבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם בְּשֶׁל הָרָעָב וְהַחֶרֶב, וְאִישׁ לֹא יִקְבֹּר אוֹתָם — הֵם, נְשֵׁיהֶם, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם — כִּי אֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם אֶת הָאָסוֹן הָרָאוּי לָהֶם’.
17 ”דַּבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,’יֵרְדוּ נָא דְּמָעוֹת מֵעֵינַי לַיְלָה וָיוֹם, וְאַל יֶחְדְּלוּ,כִּי בְּתוּלַת בַּת עַמִּי נִמְחֲצָה וְנִשְׁבְּרָה כָּלִיל,וּפִצְעָהּ חָמוּר עַד מְאוֹד.
18 אִם אֲנִי יוֹצֵא אֶל הַשָּׂדֶה וּמַבִּיט,אֲנִי רוֹאֶה אֶת חַלְלֵי הַחֶרֶב!
וְאִם אֲנִי נִכְנָס אֶל הָעִיר,אֲנִי רוֹאֶה אֶת תַּחְלוּאֵי הָרָעָב!
כִּי גַּם הַנָּבִיא וְגַם הַכֹּהֵן סָבְבוּ לָהֶם בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר אֵין הֵם מַכִּירִים’”.
19 הַאִם מָאַסְתָּ לַחֲלוּטִין בִּיהוּדָה, אוֹ הַאִם תִּעַבְתָּ* אֶת צִיּוֹן?
מַדּוּעַ הִכֵּיתָ אוֹתָנוּ, וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?
הָיְתָה תִּקְוָה לְשָׁלוֹם, אַךְ שׁוּם דָּבָר טוֹב לֹא בָּא;לְעֵת מַרְפֵּא, וְהִנֵּה בְּעָתָה!
20 אָנוּ מַכִּירִים בְּרִשְׁעוּתֵנוּ, יְהֹוָה,וּבַעֲווֹן אֲבוֹתֵינוּ,כִּי חָטָאנוּ לְךָ.
21 לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תִּמְאַס בָּנוּ;אַל תָּבוּז לְכִסֵּא כְּבוֹדְךָ.
זְכֹר, וְאַל תָּפֵר אֶת בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ.
22 הֲיֵשׁ בֶּאֱלִילֵי הַהֶבֶל שֶׁל הָאֻמּוֹת מִי שֶׁיְּכוֹלִים לָתֵת גֶּשֶׁם,אוֹ הַאִם אֲפִלּוּ הַשָּׁמַיִם יְכוֹלִים לִשְׁלֹחַ מִמְטָרִים מֵאֲלֵיהֶם?
הַאֵינְךָ הַיָּחִיד, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ?
וְאָנוּ מְקַוִּים לְךָ,כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה.
