ירמיהו 18‏:1‏-23

  • חומר ביד היוצר ‏(‏1–12‏)‏

  • יהוה מפנה עורף לישראל ‏(‏13–17‏)‏

  • מזימה נגד ירמיהו;‏ תחינתו ‏(‏18–23‏)‏

יח  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה:‏  ‏”‏קוּם וְרֵד אֶל בֵּית הַקַּדָּר,‏ וְשָׁם אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרַי”‏.‏  לָכֵן יָרַדְתִּי אֶל בֵּית הַקַּדָּר,‏ וְהוּא עָבַד בָּאָבְנַיִם.‏  אַךְ הַכְּלִי שֶׁעָשָׂה הַקַּדָּר בַּחֹמֶר נִשְׁחַת בְּיָדוֹ.‏ לָכֵן הַקַּדָּר עִבֵּד אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ לִכְלִי אַחֵר,‏ כַּיָּשָׁר בְּעֵינָיו.‏*  וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:‏  ‏”‏’‏הַאִם כַּקַּדָּר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם,‏ בֵּית יִשְׂרָאֵל?‏’‏ מַכְרִיז יְהֹוָה.‏ ’‏הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר,‏* כָּךְ אַתֶּם בְּיָדִי,‏ בֵּית יִשְׂרָאֵל.‏  בְּכָל עֵת שֶׁאֲדַבֵּר עַל לַעֲקֹר וּלְנַתֵּץ וּלְהַשְׁמִיד אֻמָּה אוֹ מַמְלָכָה,‏  וְאֻמָּה זוֹ תַּעֲזֹב אֶת רִשְׁעוּתָהּ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי נֶגְדָּהּ,‏ גַּם אֲנִי אֶחְזֹר בִּי* בַּאֲשֶׁר לָאָסוֹן אֲשֶׁר הִתְכַּוַּנְתִּי לְהָבִיא עָלֶיהָ.‏  אַךְ בְּכָל עֵת שֶׁאֲדַבֵּר עַל לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ אֻמָּה אוֹ מַמְלָכָה,‏ 10  וְהִיא תַּעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינַי וְלֹא תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי,‏ אֶחְזֹר בִּי* בַּאֲשֶׁר לַטּוֹב אֲשֶׁר הִתְכַּוַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנָהּ’‏.‏ 11  ‏”‏וְכָעֵת אֱמֹר נָא אֶל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וְאֶל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ”‏הִנֵּה אָנוֹכִי מֵכִין* אָסוֹן וְרוֹקֵם מְזִמָּה נֶגְדְּכֶם.‏ שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעוֹת,‏ וְהֵיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וּמַעֲשֵׂיכֶם”‏’‏”‏.‏ 12  אַךְ הֵם אָמְרוּ:‏ ”‏אֵין בְּכָךְ שׁוּם תּוֹעֶלֶת!‏ כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ,‏ וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִפְעַל לְפִי עַקְשָׁנוּת לִבּוֹ הָרַע”‏.‏ 13  לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ‏”‏שַׁאֲלוּ נָא בְּעַצְמְכֶם בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת.‏ מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה?‏ דָּבָר מְזַעֲזֵעַ מְאוֹד עָשְׂתָה בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל.‏ 14  הַאִם שֶׁלֶג הַלְּבָנוֹן נֶעֱלָם מִצּוּרֵי מִדְרוֹנוֹתָיו?‏ אוֹ הַאִם יִתְיַבְּשׁוּ מַיִם קָרִים הַזּוֹרְמִים מֵרָחוֹק?‏ 15  אַךְ עַמִּי שָׁכְחוּ אוֹתִי.‏ כִּי הֵם מַקְטִירִים* לְדִבְרֵי שָׁוְאוּמַכְשִׁילִים אֲנָשִׁים בְּדַרְכֵיהֶם,‏ בַּשְּׁבִילִים הָעַתִּיקִים,‏כְּדֵי לָלֶכֶת בִּדְרָכִים צְדָדִיּוֹת שֶׁאֵינָן חֲלָקוֹת וִישָׁרוֹת,‏* 16  כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת אַרְצָם לְדָבָר מַזְוִיעַוּלְמָקוֹם שֶׁיִּשְׁרְקוּ לְעֶבְרוֹ לָנֶצַח.‏ כָּל מִי שֶׁיַּחְלֹף עַל פָּנֶיהָ יַבִּיט בְּזַעֲזוּעַ וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ.‏ 17  כָּרוּחַ הַמִּזְרָחִית,‏ אֲפִיצֵם לִפְנֵי הָאוֹיֵב.‏ אֶת עָרְפִּי,‏ וְלֹא אֶת פָּנַי,‏ אַרְאֶה לָהֶם בְּיוֹם אֲסוֹנָם”‏.‏ 18  וְהֵם אָמְרוּ:‏ ”‏בּוֹאוּ,‏ נִרְקֹם מְזִמָּה נֶגֶד יִרְמְיָהוּ,‏ כִּי לֹא תֹּאבַד הַתּוֹרָה* מִכֹּהֲנֵינוּ וְעֵצָה מִן הַחֲכָמִים וְהַדָּבָר מִן הַנְּבִיאִים.‏ בּוֹאוּ וּנְדַבֵּר נֶגְדּוֹ* וְאַל נַקְשִׁיב לִדְבָרָיו”‏.‏ 19  הַקְשֵׁב אֵלַי,‏ יְהֹוָה,‏וּשְׁמַע אֶת מָה שֶׁאוֹמְרִים יְרִיבַי.‏ 20  הַאִם יֵשׁ לְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה?‏ כִּי הֵם כָּרוּ בּוֹר לְחַיַּי.‏* זְכֹר שֶׁעָמַדְתִּי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבוֹת,‏לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם.‏ 21  לָכֵן תֵּן אֶת בְּנֵיהֶם לָרָעָב,‏וּמְסֹר אוֹתָם לְכוֹחָהּ שֶׁל הַחֶרֶב.‏ יִהְיוּ נְשֵׁיהֶם שַׁכּוּלוֹת וְאַלְמָנוֹת.‏ יֵהָרְגוּ אַנְשֵׁיהֶם בְּמַגֵּפָה קַטְלָנִית,‏יִהְיוּ בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּקְּרָב.‏ 22  תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶםבַּהֲבִיאֲךָ עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם שׁוֹדְדִים.‏ כִּי כָּרוּ בּוֹר לִלְכֹּד אוֹתִיוְטָמְנוּ מַלְכּוֹדוֹת לְרַגְלַי.‏ 23  אַךְ אַתָּה,‏ יְהֹוָה,‏מַכִּיר הֵיטֵב אֶת כָּל מְזִמּוֹתֵיהֶם נֶגְדִּי לְהָרְגֵנִי.‏ אַל תְּכַפֵּר עַל עֲווֹנָם,‏וְאֶת חֶטְאָם אַל תִּמְחֶה מִלְּפָנֶיךָ.‏ יִכָּשְׁלוּ הֵם לְפָנֶיךָכַּאֲשֶׁר תִּפְעַל נֶגְדָּם בְּכַעַסְךָ.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏כאשר ישר בעיני היוצר לעשות”‏.‏
או ”‏הקדר”‏.‏
או ”‏אתחרט”‏.‏
או ”‏אתחרט”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏יוצר”‏.‏
או ”‏זובחים”‏.‏
או ”‏לא סלולות”‏.‏
או ”‏ההדרכה”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏נכהו בלשון”‏.‏
או ”‏לנפשי”‏.‏