ירמיהו 2:1-37
ב וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֵלַי בְּאָמְרוֹ:
2 ”לֵךְ וְהַכְרֵז בְּאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, ’כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”אֲנִי זוֹכֵר הֵיטֵב אֶת חֶסֶד* נְעוּרַיִךְ,אֶת אַהֲבָתֵךְ בִּימֵי אֵרוּסַיִךְ,כֵּיצַד הָלַכְתְּ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר,בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
3 קָדוֹשׁ הָיָה יִשְׂרָאֵל לִיהֹוָה, רֵאשִׁית* תְּבוּאָתוֹ”’.
’כָּל אוֹכְלָיו יֵעָשׂוּ אֲשֵׁמִים.
אָסוֹן יָבוֹא עֲלֵיהֶם’, מַכְרִיז יְהֹוָה”.
4 שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה, בֵּית יַעֲקֹב,וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.
5 כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”אֵיזֶה עָוֶל מָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי,כָּךְ שֶׁרָחֲקוּ כָּל כָּךְ מִמֶּנִּיוְהָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלִילֵי הֶבֶל וְנַעֲשׂוּ הֶבֶל בְּעַצְמָם?
6 הֵם לֹא שָׁאֲלוּ, ’הֵיכָן יְהֹוָה,הַמַּעֲלֶה אוֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,הַמּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר,בְּאֶרֶץ עֲרָבוֹת וּבוֹרוֹת,בְּאֶרֶץ בַּצֹּרֶת וְצַלְמָוֶת,*בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר אִישׁ אֵינוֹ עוֹבֵר בָּהּוְאָדָם אֵינוֹ יוֹשֵׁב בָּהּ?’
7 וְאָז הֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ מַטָּעִים,לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ.
אַךְ אַתֶּם נִכְנַסְתֶּם וְטִמֵּאתֶם אֶת אַרְצִי;אֶת נַחֲלָתִי הֲפַכְתֶּם לְתוֹעֵבָה.
8 הַכֹּהֲנִים לֹא שָׁאֲלוּ, ’הֵיכָן יְהֹוָה?’
וּמַחְזִיקֵי הַתּוֹרָה לֹא הִכִּירוּ אוֹתִי,וְהָרוֹעִים מָרְדוּ בִּי,וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַּבַּעַלוְהָלְכוּ אַחֲרֵי אֵלֶּה אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת.
9 ’לָכֵן אוֹסִיף לָרִיב אִתְּכֶם’, מַכְרִיז יְהֹוָה,’וְעִם בְּנֵי בְּנֵיכֶם אָרִיב’.
10 ’אַךְ עִבְרוּ אֶל רְצוּעוֹת הַחוֹף שֶׁל* הַכִּתִּיִּים וּרְאוּ.
כֵּן, שִׁלְחוּ אֶל קֵדָר וְהִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב;רְאוּ אִם מֵעוֹלָם קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה.
11 הַאִם אֵי פַּעַם הֵמִירָה אֻמָּה אֶת אֵלֶיהָ בְּאֵלִים אֲשֶׁר אֵינָם אֵלִים?
אַךְ עַמִּי שֶׁלִּי הֵמִיר אֶת כְּבוֹדִי בְּדָבָר חֲסַר תּוֹעֶלֶת.
12 הַבִּיטוּ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת עַל כָּךְ, שָׁמַיִם;רַעֲדוּ בְּאֵימָה מֻחְלֶטֶת’, מַכְרִיז יְהֹוָה,
13 ’כִּי שְׁנֵי דְּבָרִים רָעִים עָשָׂה עַמִּי:
אוֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים,וְחָצְבוּ לָהֶם בּוֹרוֹת מַיִם,בּוֹרוֹת שְׁבוּרִים, אֲשֶׁר אֵינָם יְכוֹלִים לְהָכִיל מַיִם’.
14 ’הַאִם יִשְׂרָאֵל עֶבֶד אוֹ עֶבֶד יְלִיד בַּיִת?
מַדּוּעַ אֵפוֹא נִמְסַר הוּא לְבִזָּה?
15 עָלָיו שׁוֹאֲגִים כְּפִירִים;*הֵרִימוּ קוֹלָם.
הֵם הָפְכוּ אֶת אַרְצוֹ לְדָבָר מַזְוִיעַ.
עָרָיו הֻצְּתוּ, וְאֵין בָּהֶן יוֹשֵׁב.
16 בְּנֵי נֹף* וְתַחְפַּנְחֵס נִזּוֹנִים מִקָּדְקוֹדֵךְ.
17 הַאִם לֹא הֵבֵאת זֹאת עַל עַצְמֵךְבְּעָזְבֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהַיִךְבְּעוֹדוֹ מוֹלִיכֵךְ בַּדֶּרֶךְ?
18 וְכָעֵת לָמָּה אַתְּ מְיַחֶלֶת לְדֶרֶךְ מִצְרַיִםלִשְׁתּוֹת אֶת מֵי שִׁחוֹר?*
לָמָּה אַתְּ מְיַחֶלֶת לְדֶרֶךְ אַשּׁוּרלִשְׁתּוֹת אֶת מֵי הַנָּהָר?*
19 רִשְׁעוּתֵךְ צְרִיכָה לְתַקְּנֵךְ,וְחֹסֶר נֶאֱמָנוּתֵךְ שֶׁלָּךְ צָרִיךְ לְהוֹכִיחֵךְ.
דְּעִי וְהָבִינִי כַּמָּה רַע וָמַרלַעֲזֹב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ;לֹא פָּחַדְתְּ כְּלָל מִפָּנַי’, מַכְרִיז אֲדֹנָי, יְהֹוָה צְבָאוֹת.
20 ’כִּי לִפְנֵי זְמַן רַב שָׁבַרְתִּי אֶת עֻלֵּךְוְנִתַּקְתִּי אֶת כְּבָלַיִךְ.
אַךְ אַתְּ אָמַרְתְּ: ”לֹא אֲשָׁרֵת”,
כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבוֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָןהָיִית שְׂרוּעָה וְזָנִית.
21 אֲנִי נְטַעְתִּיךְ כְּגֶפֶן מְשֻׁבַּחַת שֶׁעֲנָבֶיהָ אֲדֻמִּים, כֻּלָּהּ זֶרַע טָהוֹר;אִם כֵּן, אֵיךְ הָפַכְתְּ לִי לַנְּצָרִים הַמְּנֻוָּנִים שֶׁל גֶּפֶן נָכְרִיָּה?’
22 ’גַּם אִם תְּכַבְּסִי בְּנֶתֶר* וְתִשְׁתַּמְּשִׁי בְּהַרְבֵּה בֹּרִית,*אַשְׁמָתֵךְ עֲדַיִן תִּהְיֶה כֶּתֶם לְפָנַי’, מַכְרִיז אֲדֹנָי יְהֹוָה.
23 אֵיךְ תֹּאמְרִי, ’לֹא נִטְמֵאתִי.
אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי’?
רְאִי אֶת דַּרְכֵּךְ בַּגַּיְא.
חִשְׁבִי עַל מָה שֶׁעָשִׂית.
אַתְּ כְּנָאקָה צְעִירָה קַלַּת רַגְלַיִם,הַמִּתְרוֹצֶצֶת בִּדְרָכֶיהָ הָלוֹךְ וָשׁוֹב לְלֹא מַטָּרָה,
24 אֲתוֹן בַּר הַמֻּרְגֶּלֶת לַמִּדְבָּר,מְרַחְרַחַת אֶת הָרוּחַ בִּתְשׁוּקָתָהּ.*
מִי יָכוֹל לְרַסְּנָהּ בִּהְיוֹתָהּ מְיֻחֶמֶת?
כָּל מְחַפְּשֶׂיהָ לֹא יִתְעַיְּפוּ.
בְּעוֹנָתָהּ* הֵם יִמְצְאוּ אוֹתָהּ.
25 מִנְעִי רַגְלֵךְ מִלִּהְיוֹת יְחֵפָהוּגְרוֹנֵךְ מִצָּמָא.
אַךְ אַתְּ אָמַרְתְּ, ’אֵין בְּכָךְ שׁוּם תּוֹעֶלֶת!
לֹא! הִתְאַהַבְתִּי בְּזָרִים,*וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ’.
26 כְּבוּשָׁתוֹ שֶׁל גַּנָּב בְּהִתָּפְסוֹ,כָּךְ בֻּיְּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל,הֵם, מַלְכֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם,כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם.
27 אוֹמְרִים הֵם לְעֵץ, ’אָבִי אַתָּה’,
וּלְאֶבֶן, ’אַתְּ יָלַדְתְּ אוֹתִי’.
אַךְ לִי הֵם מַפְנִים אֶת עָרְפָּם וְלֹא אֶת פְּנֵיהֶם.
וּבְעֵת אֲסוֹנָם יֹאמְרוּ,’קוּם וְהוֹשִׁיעֵנוּ!’
28 וְהֵיכָן אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְךָ?
יָקוּמוּ נָא אִם יְכוֹלִים הֵם לְהוֹשִׁיעֲךָ בְּעֵת אֲסוֹנְךָ,כִּי אֱלֹהֶיךָ נִהְיוּ רַבִּים כְּמִסְפַּר עָרֶיךָ, יְהוּדָה.
29 ’לָמָּה אַתֶּם מוֹסִיפִים לָרִיב עִמִּי?
לָמָּה כֻּלְּכֶם מְרַדְתֶּם בִּי?’ מַכְרִיז יְהֹוָה.
30 לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם.
הֵם סֵרְבוּ לְקַבֵּל מוּסָר;חַרְבְּכֶם שֶׁלָּכֶם אָכְלָה אֶת נְבִיאֵיכֶם,כְּאַרְיֵה מִסְתַּעֵר.
31 הַדּוֹר הַזֶּה, חִשְׁבוּ בְּעַצְמְכֶם עַל דְּבַר יְהֹוָה.
הַאִם נִהְיֵיתִי כְּמִדְבָּר לְיִשְׂרָאֵלאוֹ אֶרֶץ שֶׁל חֲשֵׁכָה מְעִיקָה?
מַדּוּעַ אָמְרוּ אֵלֶּה, עַמִּי, ’אָנוּ מְשׁוֹטְטִים לָנוּ בְּחָפְשִׁיּוּת.
לֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ’?
32 הֲתוּכַל בְּתוּלָה לִשְׁכֹּחַ אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ,כַּלָּה אֶת אַבְנֵט כְּלוּלוֹתֶיהָ?*
וְהִנֵּה עַמִּי שֶׁלִּי שָׁכְחוּ אוֹתִי אֵין־סְפֹר יָמִים.
33 עַד כַּמָּה הֵיטַבְתְּ לְתַכְנֵן אֶת דַּרְכֵּךְ לְחַפֵּשׂ אַהֲבָה!
הִכְשַׁרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ בְּדַרְכֵי הָרֶשַׁע.
34 אֲפִלּוּ כַּנְפֵי בְּגָדַיִךְ מֻכְתָּמוֹת בְּדַם הָאֶבְיוֹנִים* הַחַפִּים מִפֶּשַׁע,אַף כִּי לֹא בִּשְׁעַת פְּרִיצָה מָצָאתִי אוֹתָם;דָּמָם עַל כָּל כַּנְפֵי בְּגָדַיִךְ.
35 אַךְ אַתְּ אוֹמֶרֶת, ’אֲנִי חַפָּה מִפֶּשַׁע.
וַדַּאי כַּעֲסוֹ שָׁב מִמֶּנִּי’.
הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ מִשְׁפָּטכִּי אַתְּ אוֹמֶרֶת, ’לֹא חָטָאתִי’.
36 לָמָּה אַתְּ מְזַלְזֶלֶת כָּל כָּךְ בְּדַרְכֵּךְ הַהֲפַכְפַּכָּה?
גַּם בְּמִצְרַיִם תִּתְבַּיְּשִׁי,כְּפִי שֶׁהִתְבַּיַּשְׁתְּ בְּאַשּׁוּר.
37 גַּם מִסִּבָּה זוֹ תֵּצְאִי כְּשֶׁיָּדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ,כִּי מָאַס יְהֹוָה בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר בָּטַחְתְּ בָּהֶם;הֵם לֹא יַעֲנִיקוּ לָךְ הַצְלָחָה”.
הערות שוליים
^ או ”את מסירות; נאמנות”.
^ או ”ביכורי”.
^ או ”ועלטה כבדה”.
^ או ”איי”.
^ או ”כפירי אריות”, אריות צעירים בעלי רעמה.
^ או ”ממפיס”.
^ כלומר, זרוע של היאור.
^ כלומר, נהר פרת.
^ או ”סודה; אַלְקָלִי”.
^ או ”סבון”.
^ או ”באוות נפשה”.
^ או ”בחודשה”.
^ או ”באלים זרים”.
^ או ”את חגורות החזה שלה?”
^ או ”בדם נפשות האביונים”.
