ירמיהו 4:1-31
ד ”אִם תָּשׁוּב, יִשְׂרָאֵל”, מַכְרִיז יְהֹוָה,”אִם אֵלַי תָּשׁוּבוְאִם תָּסִיר מִלְּפָנַי אֶת אֱלִילֶיךָ הַמְּשֻׁקָּצִים,אָז לֹא תִּהְיֶה פָּלִיט.
2 וְאִם תִּשָּׁבַע,’חַי יְהֹוָה!’ בֶּאֱמֶת, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה,אָז יִתְבָּרְכוּ* בְּאֶמְצָעוּתוֹ הָאֻמּוֹת,וּבוֹ יִתְפָּאֲרוּ”.
3 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה לְאַנְשֵׁי יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַיִם:
”חִרְשׁוּ לָכֶם אֲדָמָה רְאוּיָה לְעִבּוּד,וְאַל תּוֹסִיפוּ לִזְרֹעַ בֵּין קוֹצִים.
4 הִמּוֹלוּ לִיהֹוָה,וְהָסִירוּ אֶת עָרְלוֹת לְבַבְכֶם,אַנְשֵׁי יְהוּדָה וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם,פֶּן תֻּצַּת כָּאֵשׁ חֲמָתִיוְתִבְעַר בְּאֵין מְכַבֶּה,בְּשֶׁל רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם”.
5 הַכְרִיזוּ בִּיהוּדָה, וְהַשְׁמִיעוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
צַעֲקוּ וְתִקְעוּ בַּשּׁוֹפָר בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ.
קִרְאוּ בְּקוֹל וְאִמְרוּ: ”הֵאָסְפוּ,וְנָנוּס אֶל הֶעָרִים הַמְּבֻצָּרוֹת.
6 הָרִימוּ אוֹת* לְכִוּוּן צִיּוֹן.
חַפְּשׂוּ מַחֲסֶה, אַל תַּעַמְדוּ מִלֶּכֶת”,
כִּי אָנוֹכִי מֵבִיא רָעָה מֵהַצָּפוֹן, מַפָּלָה גְּדוֹלָה.
7 הוּא יָצָא כְּאַרְיֵה מִסֻּבְכּוֹ;מַשְׁחִית הָאֻמּוֹת יָצָא לַדֶּרֶךְ.
הוּא יָצָא מִמְּקוֹמוֹ לַהֲפֹךְ אֶת אַרְצֵךְ לְדָבָר מַזְוִיעַ.
עָרַיִךְ יֻחְרְבוּ וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶן תּוֹשָׁב.
8 עַל כֵּן חִגְרוּ שַׂקִּים,הִתְאַבְּלוּ* וְקוֹנְנוּ,כִּי לֹא יָסוּר מֵעָלֵינוּ כַּעֲסוֹ הַבּוֹעֵר שֶׁל יְהֹוָה.
9 ”בַּיּוֹם הַהוּא”, מַכְרִיז יְהֹוָה, ”יֹאבַד לֵב* הַמֶּלֶךְ,וְגַם לֵב* הַשָּׂרִים;הַכֹּהֲנִים יִזְדַּעַזְעוּ, וְהַנְּבִיאִים יִדָּהֲמוּ”.
10 אָז אָמַרְתִּי: ”אֲבוֹי, אֲדֹנָי יְהֹוָה! הִטְעֵיתָ כָּלִיל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּאָמְרְךָ, ’שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם’, בְּעוֹד הַחֶרֶב בִּגְרוֹנֵנוּ”.*
11 בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַיִם:
”רוּחַ צוֹרֶבֶת מִן הַגְּבָעוֹת הַחֲשׂוּפוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּרתִּנְשֹׁב מַטָּה עַל בַּת* עַמִּי;הִיא אֵינָהּ בָּאָה לִזְרוֹת אוֹ לְטַהֵר.
12 הָרוּחַ הַמְּלֵאָה בָּאָה מִן הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה לְפִי דְּבָרִי.
כָּעֵת אַכְרִיז אֶת מִשְׁפָּטַי נֶגְדָּם.
13 הִנֵּה כְּעַנְנֵי גֶּשֶׁם הוּא יָבוֹא,וּמֶרְכְּבוֹתָיו כְּסוּפָה.
סוּסָיו מְהִירִים מֵעֵיטִים.
אוֹי לָנוּ, כִּי נִשְׁמַדְנוּ!
14 כַּבְּסִי לִבֵּךְ מֵרֹעַ, יְרוּשָׁלַיִם, לְמַעַן תִּוָּשְׁעִי.
עַד מָתַי תִּשְׁמְרִי בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת רֶשַׁע?
15 כִּי קוֹל מְסַפֵּר אֶת הַחֲדָשׁוֹת מִדָּן,וּמַכְרִיז עַל אָסוֹן מֵהָרֵי אֶפְרַיִם.
16 הִנֵּה דַּוְּחוּ זֹאת לָאֻמּוֹת;הַכְרִיזוּ זֹאת נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם”.
”זְקִיפִים* בָּאִים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה,וְיָרִימוּ קוֹלָם נֶגֶד עָרֵי יְהוּדָה.
17 הֵם בָּאִים עָלֶיהָ מִכָּל עֵבֶר כְּשׁוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ,כִּי בִּי מָרְדָה”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
18 ”דְּרָכַיִךְ וּמַעֲלָלַיִךְ יוּבְאוּ עָלַיִךְ.
כַּמָּה מַר אֲסוֹנֵךְ,כִּי מַגִּיעַ הוּא עַד לִבֵּךְ!”
19 יִסּוּרַי,* יִסּוּרַי!
בְּתוֹכְכֵי לִבִּי* כְּאֵבִי רַב.
לִבִּי הוֹלֵם בְּקִרְבִּי.
אֵינִי יָכוֹל לְהַחְרִישׁ,כִּי שָׁמַעְתִּי* אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר,אֶת תְּרוּעַת הַמִּלְחָמָה.*
20 דֻּוַּח עַל אָסוֹן אַחַר אָסוֹן,כִּי נִשְׁמְדָה כָּל הָאָרֶץ.
פִּתְאוֹם נִשְׁמְדוּ אֹהָלַי,בְּרֶגַע יְרִיעוֹתַי.
21 עַד מָתַי אֶרְאֶה אֶת הָאוֹת,*אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר?
22 ”כִּי עַמִּי אֱוִיל;הֵם אֵינָם שָׂמִים לֵב אֵלַי.
בָּנִים כְּסִילִים, חַסְרֵי הֲבָנָה.
הֵם פִּקְּחִים* דַּיָּם לְהָרַע,אַךְ אֵינָם יוֹדְעִים לְהֵיטִיב”.
23 רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הִיא תֹּהוּ וָבֹהוּ.*
הִבַּטְתִּי אֶל הַשָּׁמַיִם, וְאוֹרָם נֶעֱלַם.
24 רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים, וְהִנֵּה הֵם רוֹעֲדִים,וְהַגְּבָעוֹת מִטַּלְטְלוֹת.
25 רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין אָדָם,וְכָל עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם נָסוּ לָהֶם.
26 רָאִיתִי וְהִנֵּה הַמַּטָּע הָיָה לְמִדְבָּר,וְכָל עָרָיו נֶהֶרְסוּ.
הָיָה זֶה בִּגְלַל יְהֹוָה,בִּגְלַל כַּעֲסוֹ הַבּוֹעֵר.
27 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה: ”שְׁמָמָה תִּהְיֶה כָּל הָאָרֶץ,אַךְ לֹא אַשְׁמִיד הַשְׁמָדָה מֻחְלֶטֶת.
28 מִשּׁוּם כָּךְ תִּתְאַבֵּל הָאָרֶץ,וְהַשָּׁמַיִם מִמַּעַל יֵעָשׂוּ קוֹדְרִים.
מִכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי, הֶחְלַטְתִּי,וְלֹא אֲשַׁנֶּה אֶת דַּעְתִּי* וְלֹא אֶחְזֹר בִּי.
29 מִקּוֹל הַפָּרָשִׁים וְהַקַּשָּׁתִיםבּוֹרַחַת כָּל הָעִיר.
הֵם נִכְנָסִים אֶל הַסְּבָכִים,וּמְטַפְּסִים עַל הַסְּלָעִים.
כָּל עִיר עֲזוּבָה,וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹשֵׁב בָּהֶן”.
30 וְכָעֵת, כְּשֶׁאַתְּ חֲרֵבָה, מָה תַּעֲשִׂי?
נָהַגְתְּ לִלְבֹּשׁ שָׁנִי,לְהִתְקַשֵּׁט בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָבוּלְהַגְדִּיל אֶת עֵינַיִךְ בְּעֶזְרַת צֶבַע שָׁחֹר.*
אַךְ לַשָּׁוְא הִתְיַפֵּית,כִּי הַמִּשְׁתּוֹקְקִים אֵלַיִךְ מָאֲסוּ בָּךְ;הֵם כָּעֵת מְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֵׁךְ.*
31 כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹל כְּשֶׁל אִשָּׁה חוֹלָה,מְצוּקָה כְּשֶׁל אִשָּׁה בְּלֵדָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה,אֶת קוֹל בַּת צִיּוֹן הַמּוֹסִיפָה לְהִתְנַשֵּׁם.
הִיא אוֹמֶרֶת בְּעוֹדָהּ פּוֹרֶשֶׂת כַּפֶּיהָ:
”אוֹי לִי, כִּי אֲנִי* תְּשׁוּשָׁה בִּגְלַל הַהוֹרְגִים!”
הערות שוליים
^ או ”ישיגו ברכה”.
^ או ”נס”, עמוד המשמש לסימן.
^ או ”טפחו על לבבכם”.
^ או ”אומץ”.
^ או ”אומץ”.
^ או ”כאשר הגיעה החרב עד נפשנו”.
^ האנשה מליצית, אולי לשם ביטוי רחמים או הזדהות.
^ נה״מ, ”נוצרים [שומרים]”, אשר משקיפים על העיר כדי לדעת מתי לתקוף אותה.
^ נה״מ, ”[ב]קירות ליבי”.
^ או אולי ”את קול תרועת הקרב”.
^ או ”שמעה נפשי”.
^ נה״מ, ”מעיי”.
^ או ”נס”, עמוד המשמש לסימן.
^ או ”חכמים”.
^ או ”ריקה ושוממה”.
^ או ”לא אתחרט”.
^ או ”בצללית עיניים”.
^ או ”לקחת את חייך”.
^ או ”נפשי”.
