ירמיהו 40:1-16
מ הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחֲרֵי שֶׁשִּׁחְרֵר אוֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן שַׂר הַמִּשְׁמָר מֵרָמָה. הוּא לָקַח אוֹתוֹ לְשָׁם אָסוּר בַּאֲזִיקִים, וְהוּא הָיָה בֵּין כָּל גּוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים אֶל בָּבֶל.
2 וְשַׂר הַמִּשְׁמָר לָקַח אֶת יִרְמְיָהוּ וְאָמַר לוֹ: ”יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ חָזָה אֶת הָרָעָה הַזֹּאת נֶגֶד הַמָּקוֹם הַזֶּה,
3 וִיהֹוָה הֵבִיא זֹאת כְּפִי שֶׁאָמַר, כִּי חֲטָאתֶם לִיהֹוָה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ. עַל כֵּן קָרָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה.
4 וְכָעֵת אֲנִי מְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ הַיּוֹם מִן הָאֲזִיקִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל יָדֶיךָ. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי אֶל בָּבֶל, בּוֹא, וְאֶדְאַג לְךָ. אַךְ אִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי אֶל בָּבֶל, אַל תָּבוֹא. רְאֵה! כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ. לֵךְ לְאָן שֶׁתִּבְחַר לָלֶכֶת”.
5 וּבְטֶרֶם שָׁב יִרְמְיָהוּ לְאָחוֹר, אָמַר נְבוּזַרְאֲדָן: ”שׁוּב אֶל גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן, אֲשֶׁר מִנָּה מֶלֶךְ בָּבֶל עַל עָרֵי יְהוּדָה, וְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ בְּקֶרֶב הָעָם; אוֹ לֵךְ לְאָן שֶׁתִּבְחַר לָלֶכֶת”.
וְשַׂר הַמִּשְׁמָר נָתַן לוֹ אַסְפָּקַת מָזוֹן וּמַתָּנָה וְשִׁחְרֵר אוֹתוֹ.
6 וְיִרְמְיָהוּ הָלַךְ אֶל גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם בְּמִצְפָּה וְנִשְׁאַר אִתּוֹ בְּקֶרֶב הָעָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאָרֶץ.
7 כַּעֲבֹר זְמַן מָה שָׁמְעוּ כָּל שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה עִם אַנְשֵׁיהֶם שֶׁמֶּלֶךְ בָּבֶל מִנָּה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם עַל הָאָרֶץ וְשֶׁהוּא הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל הָאֲנָשִׁים, הַנָּשִׁים וְהַטַּף מִן הָאֲנָשִׁים הָעֲנִיִּים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא הֻגְלוּ אֶל בָּבֶל.
8 לָכֵן הֵם בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָה בְּמִצְפָּה. הַלָּלוּ הָיוּ יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ, יוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי קָרֵחַ, שְׂרָיָה בֶּן תַּנְחֻמֶת, בְּנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי, הֵם וְאַנְשֵׁיהֶם.
9 וּגְדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן נִשְׁבַּע לָהֶם וּלְאַנְשֵׁיהֶם בְּאָמְרוֹ: ”אַל תִּפְחֲדוּ לְשָׁרֵת אֶת הַכַּשְׂדִּים. הִתְגּוֹרְרוּ בָּאָרֶץ וְשָׁרְתוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְיִיטַב לָכֶם.
10 וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר בְּמִצְפָּה לְיַצֵּג אֶתְכֶם מוּל* הַכַּשְׂדִּים הַבָּאִים אֵלֵינוּ. אַךְ אַתֶּם אִסְפוּ יַיִן, פֵּרוֹת קַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂימוּ בִּכְלֵי הָאִחְסוּן שֶׁלָּכֶם וּשְׁבוּ בֶּעָרִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן הִשְׁתַּלַּטְתֶּם”.
11 וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב, בְּעַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּכָל יֶתֶר הָאֲרָצוֹת, שָׁמְעוּ שֶׁמֶּלֶךְ בָּבֶל נָתַן לִשְׁאֵרִית לְהִשָּׁאֵר בִּיהוּדָה וְשֶׁהוּא הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן.
12 לְפִיכָךְ כָּל הַיְּהוּדִים הֵחֵלּוּ לָשׁוּב מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם נָפוֹצוּ, וְהֵם נִכְנְסוּ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה, אֶל גְּדַלְיָהוּ בְּמִצְפָּה. וְהֵם אָסְפוּ כַּמֻּיּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל יַיִן וּפֵרוֹת קַיִץ.
13 וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בְּמִצְפָּה.
14 הֵם אָמְרוּ לוֹ: ”הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁבַּעֲלִיס, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לַהֲרֹג אוֹתְךָ?”* אַךְ גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם לֹא הֶאֱמִין לָהֶם.
15 וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַּסֵּתֶר בְּמִצְפָּה: ”אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת וְלַהֲרֹג אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְאִישׁ לֹא יֵדַע. לָמָּה יַהֲרֹג אוֹתְךָ,* וְלָמָּה יָפוּצוּ כָּל אַנְשֵׁי יְהוּדָה שֶׁנִּקְבְּצוּ אֵלֶיךָ וְתֹאבַד שְׁאֵרִית יְהוּדָה?”
16 אַךְ גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אָמַר לְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: ”אַל תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עַל יִשְׁמָעֵאל שֶׁקֶר הוּא”.
