ירמיהו 42‏:1‏-22

  • העם מבקש מירמיהו להתפלל להדרכה ‏(‏1–6‏)‏

  • יהוה משיב:‏ ”‏אל תלכו למצרים”‏ ‏(‏7–22‏)‏

מב  וְכָל שָׂרֵי הַצָּבָא וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה וְכָל הָעָם,‏ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל,‏ נִגְּשׁוּ  וְאָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:‏ ”‏שְׁמַע נָא אֶת תְּחִנָּתֵנוּ,‏ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ,‏ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת,‏ כִּי נִשְׁאֲרוּ רַק מְעַטִּים מֵרַבִּים,‏ כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת.‏  וְיַגִּיד לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ עָלֵינוּ לָלֶכֶת וּמָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת”‏.‏  הֵשִׁיב לָהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:‏ ”‏שָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם,‏ וְהִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּפִי שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם;‏ וְאֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה לָכֶם יְהֹוָה,‏ אַגִּיד לָכֶם.‏ לֹא אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר”‏.‏  וְהֵם הֵשִׁיבוּ לְיִרְמְיָהוּ:‏ ”‏יִהְיֶה יְהֹוָה עֵד אֲמִתִּי וְנֶאֱמָן נֶגְדֵּנוּ אִם לֹא נַעֲשֶׂה כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יוֹרֵנוּ לַעֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאֶמְצָעוּתְךָ.‏  אִם טוֹב וְאִם רַע,‏ נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שׁוֹלְחִים אוֹתְךָ אֵלָיו,‏ לְמַעַן יִיטַב לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ”‏.‏  וּמִקֵּץ עֲשָׂרָה יָמִים הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ.‏  לָכֵן הוּא קָרָא לְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּלְכָל שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל הָעָם,‏ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל.‏  אָמַר לָהֶם:‏ ”‏כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,‏ אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי אֵלָיו לְהַצִּיג אֶת תְּחִנַּתְכֶם בְּפָנָיו:‏ 10  ‏’‏אִם אָכֵן תִּשָּׁאֲרוּ בָּאָרֶץ הַזּוֹ,‏ אֶבְנֶה אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס,‏ וְאֶטַּע אֶתְכֶם וְלֹא אֶעֱקֹר,‏ כִּי אֶתְחָרֵט* עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם.‏ 11  אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל,‏ אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו’‏.‏ ‏”‏’‏אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ’‏,‏ מַכְרִיז יְהֹוָה,‏ ’‏כִּי אִתְּכֶם אֲנִי,‏ לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.‏ 12  וַאֲגַלֶּה כְּלַפֵּיכֶם רַחֲמִים,‏ וְהוּא יְרַחֵם עֲלֵיכֶם וְיָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם.‏ 13  ‏”‏’‏אַךְ אִם תֹּאמְרוּ,‏ ”‏לֹא,‏ לֹא נִשָּׁאֵר בָּאָרֶץ הַזֹּאת!‏”‏ וְלֹא תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם 14  בְּאָמְרְכֶם,‏ ”‏לֹא,‏ אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בִּמְקוֹם זֹאת אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ אֲשֶׁר שָׁם לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה,‏ וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמַע וּלְלֶחֶם לֹא נִרְעַב;‏ שָׁם נִחְיֶה”‏,‏ 15  לָכֵן שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה,‏ שְׁאֵרִית יְהוּדָה.‏ כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ”‏אִם אַתֶּם נְחוּשִׁים לַחֲלוּטִין לָלֶכֶת לְמִצְרַיִם וְתֵלְכוּ לָגוּר שָׁם,‏* 16  הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה תַּשִּׂיג אֶתְכֶם שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דּוֹאֲגִים מִמֶּנּוּ יֵלֵךְ אַחֲרֵיכֶם אֶל מִצְרַיִם,‏ וְשָׁם תָּמוּתוּ.‏ 17  וְכָל הָאֲנָשִׁים הַנְּחוּשִׁים לָלֶכֶת לְמִצְרַיִם לָגוּר שָׁם יָמוּתוּ בַּחֶרֶב,‏ בָּרָעָב וּבַמַּגֵּפָה.‏* אִישׁ מֵהֶם לֹא יִשְׂרֹד אוֹ יִמָּלֵט מִן הָרָעָה אֲשֶׁר אָבִיא עֲלֵיהֶם”‏’‏.‏ 18  ‏”‏כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת,‏ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ’‏כְּפִי שֶׁנִּשְׁפְּכוּ כַּעֲסִי וַחֲמָתִי עַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם,‏ כָּךְ תִּשָּׁפֵךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם אִם תֵּלְכוּ לְמִצְרַיִם;‏ וְתִהְיוּ לְאָלָה,‏* לְדָבָר מַזְוִיעַ,‏ לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה,‏ וְלֹא תִּרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה’‏.‏ 19  ‏”‏יְהֹוָה דִּבֵּר נֶגְדְּכֶם,‏ שְׁאֵרִית יְהוּדָה.‏ אַל תֵּלְכוּ לְמִצְרַיִם.‏ דְּעוּ לָכֶם בְּוַדָּאוּת שֶׁהִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם הַיּוֹם 20  שֶׁטָּעוּתְכֶם תַּעֲלֶה לָכֶם בְּחַיֵּיכֶם.‏* כִּי אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּאָמְרְכֶם,‏ ’‏הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,‏ וּכְכָל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַגֵּד לָנוּ,‏ וְנַעֲשֶׂה זֹאת’‏.‏ 21  וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם הַיּוֹם,‏ אַךְ אַתֶּם לֹא תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתִי לוֹמַר לָכֶם.‏ 22  עַל כֵּן דְּעוּ לָכֶם בְּוַדָּאוּת כִּי בַּחֶרֶב,‏ בָּרָעָב וּבַמַּגֵּפָה תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם שֶׁאַתֶּם חֲפֵצִים לָלֶכֶת לָגוּר בּוֹ”‏.‏

הערות שוליים

או ”‏אצטער”‏.‏
או ”‏לגור שם לזמן מה”‏.‏
או ”‏במחלה”‏.‏
או ”‏קללה”‏.‏
או ”‏בנפשותיכם”‏.‏