ירמיהו 48:1-47
-
נבואה נגד מואב (1–47)
מח לְמוֹאָב, כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
”הוֹי לִנְבוֹ, כִּי נִשְׁמְדָה!
בֻּיְּשָׁה קִרְיָתַיִם וְנִלְכְּדָה.
הַמִּפְלָט הַבָּטוּחַ* בֻּיַּשׁ וְנֻפַּץ.
2 הֵם אֵינָם מְהַלְּלִים עוֹד אֶת מוֹאָב.
בְּחֶשְׁבּוֹן זָמְמוּ אֶת מַפַּלְתָּהּ:
’בּוֹאוּ, נָשִׂים לָהּ קֵץ כְּאֻמָּה’.
גַּם אַתְּ, מַדְמֵן, תִּדֹּמִּי,כִּי הַחֶרֶב הוֹלֶכֶת אַחֲרַיִךְ.
3 יֶשְׁנוֹ קוֹל צְעָקָה מֵחוֹרוֹנַיִם,עַל הַשְׁמָדָה וְשֶׁבֶר* גָּדוֹל.
4 נִשְׁבְּרָה מוֹאָב.
זוֹעֲקִים צְעִירֶיהָ.
5 בְּמַעֲלֵה לוּחִית הֵם עוֹלִים וּבוֹכִים.
וּבַדֶּרֶךְ מַטָּה מֵחוֹרוֹנַיִם הֵם שׁוֹמְעִים צַעֲקוֹת מְצוּקָה עַל הָאָסוֹן.
6 נוּסוּ, מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם!*
הֱיוּ כְּעֵץ עַרְעָר בַּמִּדְבָּר.
7 מִכֵּיוָן שֶׁבָּטַחְתְּ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ,גַּם אַתְּ תִּלָּכְדִי.
וּכְמוֹשׁ יֵצֵא לַגָּלוּת,עִם כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּו.
8 הַמַּשְׁמִיד יִכָּנֵס אֶל כָּל עִיר,וְאַף עִיר לֹא תִּמָּלֵט.
הָעֵמֶק יֹאבַד,וְהַמִּישׁוֹר* יֻשְׁמַד, כְּפִי שֶׁאָמַר יְהֹוָה.
9 הַצִּיבוּ צִיּוּן דֶּרֶךְ לְמוֹאָב,כִּי בְּשָׁעָה שֶׁתְּנֻתַּץ וְתִהְיֶה לָחֳרָבוֹת, הִיא תָּנוּס,וְעָרֶיהָ יִהְיוּ לְדָבָר מַזְוִיעַ,לְלֹא יוֹשֵׁב.
10 אָרוּר הַמְּמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּת יְהֹוָה בְּרַשְׁלָנוּת!
אָרוּר הַמּוֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִשְּׁפִיכַת דָּם!
11 הַמּוֹאָבִים הָיוּ שַׁאֲנַנִּים מִנְּעוּרֵיהֶם,כְּיַיִן הַשּׁוֹקֵט עַל שְׁמָרָיו.
הֵם לֹא נִמְזְגוּ מִכְּלִי אֶל כְּלִי,וְלַגָּלוּת לֹא הָלְכוּ.
עַל כֵּן נִשְׁאַר טַעֲמָם בְּעֵינוֹ,וְרֵיחָם לֹא הִשְׁתַּנָּה.
12 ”’לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים’, מַכְרִיז יְהֹוָה, ’וְאֶשְׁלַח אֲנָשִׁים לְהָפְכָם.* הֵם יַהַפְכוּ אוֹתָם וִירוֹקְנוּ אֶת כְּלֵיהֶם, וְאֶת כַּדֵּיהֶם הַגְּדוֹלִים יְנַפְּצוּ לִרְסִיסִים.
13 וְהַמּוֹאָבִים יִתְבַּיְּשׁוּ בִּכְמוֹשׁ, כְּפִי שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּבֵית אֵל, אֲשֶׁר הָיְתָה מִבְטַחָם.
14 אֵיךְ אַתֶּם מְעִזִּים לוֹמַר: ”גִּבּוֹרִים אֲנַחְנוּ, הַמּוּכָנִים לַקְּרָב”?’
15 ’מוֹאָב הֻשְׁמְדָה,פָּלְשׁוּ לְעָרֶיהָ,וּבַחוּרֵיהֶם הַמֻּבְחָרִים נִטְבְּחוּ’,
מַכְרִיז הַמֶּלֶךְ, יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
16 הָאָסוֹן עַל הַמּוֹאָבִים בָּא בְּקָרוֹב,וּמַפַּלְתָּם קְרֵבָה בִּמְהֵרָה.
17 כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתָם יֵאָלְצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָם,כָּל יוֹדְעֵי שְׁמָם.
אִמְרוּ לָהֶם: ’אֵיךְ נִשְׁבַּר הַמַּטֶּה הָעַז, מַקֵּל הַתִּפְאֶרֶת!’
18 רְדִי מִכְּבוֹדֵךְוּשְׁבִי בַּצָּמָא,* הַבַּת הַיּוֹשֶׁבֶת בְּדִיבוֹן,כִּי מַשְׁמִיד מוֹאָב עָלָה נֶגְדֵּךְ,וְהוּא יַשְׁחִית אֶת מִבְצָרַיִךְ.
19 עִמְדִי לְצַד הַדֶּרֶךְ וּצְפִי, יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר.
שַׁאֲלִי אֶת הָאִישׁ הַנָּס וְאֶת הָאִשָּׁה הַנִּמְלֶטֶת, ’מָה קָרָה?’
20 בֻּיְּשָׁה מוֹאָב וְנִתְקְפָה אֵימָה.
קוֹנְנוּ וְזַעֲקוּ!
הַכְרִיזוּ בְּאַרְנוֹן שֶׁהֻשְׁמְדָה מוֹאָב.
21 ”מִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישׁוֹר,* נֶגֶד חֹלוֹן, יַהַץ וּמֵיפָעַת;
22 נֶגֶד דִּיבוֹן, נְבוֹ וּבֵית דִּבְלָתַיִם;
23 נֶגֶד קִרְיָתַיִם, בֵּית גָּמוּל וּבֵית מְעוֹן;
24 נֶגֶד קְרִיּוֹת וּבָצְרָה; וְנֶגֶד כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב, הָרְחוֹקוֹת וְהַקְּרוֹבוֹת.
25 ’נִגְדַּע כּוֹחַ* מוֹאָב;נִשְׁבְּרָה זְרוֹעוֹ’, מַכְרִיז יְהֹוָה.
26 ’שַׁכְּרוּ אוֹתוֹ, כִּי רוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד יְהֹוָה.
מוֹאָב מִתְבּוֹסֵס בְּקִיאוֹ,וְהוּא מֻשָּׂא לְלַעַג.
27 הַאִם יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה לְךָ מֻשָּׂא לְלַעַג?
הַאִם בְּקֶרֶב גַּנָּבִים הוּא נִמְצָא,כָּךְ שֶׁתָּנִיד אֶת רֹאשְׁךָ וּתְדַבֵּר נֶגְדּוֹ?
28 עִזְבוּ אֶת הֶעָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע, יוֹשְׁבֵי מוֹאָב,וֶהֱיוּ כְּיוֹנָה הַמְּקַנֶּנֶת בְּצִדֵּי הֶעָרוּץ’”.
29 ”שָׁמַעְנוּ עַל גַּאֲוַת מוֹאָב — גֵּאֶה הוּא עַד מְאוֹד —עַל שַׁחְצָנוּתוֹ, גַּאֲוָתוֹ, יְהִירוּתוֹ וְרוּם לִבּוֹ”.
30 ”’אֲנִי מַכִּיר אֶת זַעֲמוֹ’, מַכְרִיז יְהֹוָה,’אַךְ דְּבָרָיו הָרֵיקִים יִהְיוּ לְאַיִן.
הֵם לֹא יַעֲשׂוּ דָּבָר.
31 עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲקוֹנֵן,עַל כָּל מוֹאָב אֶזְעַקוְעַל אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ אֵאָנַח.
32 בְּבֶכִי גָּדוֹל מִן הַבֶּכִי עַל יַעְזֵראֶבְכֶּה עָלַיִךְ, גֶּפֶן שִׂבְמָה.
נְצָרַיִךְ הַמְּלַבְלְבִים עָבְרוּ אֶת הַיָּם.
עַד הַיָּם, עַד יַעְזֵר, הֵם הִגִּיעוּ.
עַל פְּרִי קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְנָחַת הַמַּשְׁמִיד.
33 שִׂמְחָה וָגִיל נִלְקְחוּ מִן הַמַּטָּעוּמֵאֶרֶץ מוֹאָב.
הִשְׁבַּתִּי אֶת זְרִימַת הַיַּיִן מִן הַיְּקָבִים.
אִישׁ לֹא יִדְרֹךְ בְּצַעֲקוֹת שִׂמְחָה.
הַצְּעָקוֹת יִהְיוּ צְעָקוֹת אֲחֵרוֹת’”.
34 ”’יֶשְׁנָהּ זְעָקָה מֵחֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה.
הֵם נוֹשְׂאִים קוֹלָם עַד יַהַץ,מִצּוֹעַר עַד חוֹרוֹנַיִם וְעֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה.
גַּם מֵי נִמְרִים יִהְיוּ שׁוֹמֵמִים.
35 אַשְׁבִּית מִמּוֹאָב’, מַכְרִיז יְהֹוָה,’אֶת הַמַּעֲלֶה קָרְבָּן בַּבָּמָהוְאֶת הַמַּקְטִיר* לֶאֱלֹהָיו.
36 עַל כֵּן יֵאָנַח* לִבִּי עַל מוֹאָב כְּחָלִיל,*וְלִבִּי יֵאָנַח* עַל אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כְּחָלִיל.*
כִּי הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הוּא עָשָׂה יֹאבַד.
37 כִּי כָּל רֹאשׁ קֵרֵחַ,וְכָל זָקָן קָצוּץ.
יֶשְׁנָם חֲתָכִים עַל כָּל יָד,וְעַל מָתְנֵיהֶם שַׂק!’”
38 ”’עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָבוּבְכָל כִּכְּרוֹתֶיהָ,יֶשְׁנָהּ אַךְ וְרַק קִינָה.
כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָבכִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ’,* מַכְרִיז יְהֹוָה.
39 ’אֵיךְ נִתְקְפָה אֵימָה! קוֹנְנוּ!
אֵיךְ מוֹאָב הִפְנָה עֹרֶף בְּבוּשָׁה!
מוֹאָב נִהְיָה מֻשָּׂא לְלַעַג,דָּבָר מְעוֹרֵר אֵימָה לְכָל סוֹבְבָיו’”.
40 ”כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
’הִנֵּה כְּעַיִט אֲשֶׁר עָט,הוּא יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל מוֹאָב.
41 הַקְּרָיוֹת יִלָּכְדוּ,וּמְצוּדוֹתֶיהָ יִתָּפְסוּ.
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה לֵב לוֹחֲמֵי מוֹאָבכְּלֵב אִשָּׁה יוֹלֶדֶת’”.
42 ”’וּמוֹאָב יִשָּׁמֵד מִלִּהְיוֹת עַם,כִּי נֶגֶד יְהֹוָה רוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ.
43 הָאֵימָה וְהַבּוֹר וְהַמַּלְכֹּדֶת לְפָנֶיךָ,יוֹשֵׁב מוֹאָב’, מַכְרִיז יְהֹוָה.
44 ’הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַבּוֹר,וְהָעוֹלֶה מִן הַבּוֹר יִלָּכֵד בַּמַּלְכֹּדֶת’.
’כִּי אָבִיא עַל מוֹאָב אֶת שְׁנַת עָנְשָׁם’, מַכְרִיז יְהֹוָה.
45 ’בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן, הַנָּסִים עוֹמְדִים חַסְרֵי כּוֹחַ.
כִּי אֵשׁ תֵּצֵא מֵחֶשְׁבּוֹןוְלֶהָבָה מִתּוֹךְ סִיחוֹן.
הִיא תֹּאכַל אֶת מֵצַח מוֹאָבוְאֶת קָדְקוֹד* בְּנֵי הַשָּׁאוֹן’.
46 ’אוֹי לְךָ, מוֹאָב!
אָבַד עַם כְּמוֹשׁ.
כִּי נִלְקְחוּ בָּנֶיךָ בַּשֶּׁבִי,וְהֻגְלוּ בְּנוֹתֶיךָ.
47 אַךְ אֶאֱסֹף אֶת שְׁבוּיֵי מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים’, מַכְרִיז יְהֹוָה.
’עַד כָּאן מִשְׁפַּט מוֹאָב’”.
הערות שוליים
^ או ”משגב; מקום מחסה גבוה”.
^ או ”קריסה; התמוטטות”.
^ או ”חייכם”.
^ או ”והרמה”.
^ או ”להפילם”.
^ או אולי ”בצייה; באדמה היבשה”.
^ או ”הרמה”.
^ נה״מ, ”קרן”.
^ או ”הזובח”.
^ או ”יהמה”.
^ כלומר, חליל שמנגנים בו בשעת אבל בלוויה.
^ או ”יהמה”.
^ כלומר, חליל שמנגנים בו בשעת אבל בלוויה.
^ או ”ככד מושלך”.
^ או ”גולגולת”.
