ירמיהו 5:1-31
ה שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
הַבִּיטוּ סָבִיב וְשִׂימוּ לֵב.
חַפְּשׂוּ בְּכִכְּרוֹתֶיהָ וּרְאוּאִם תּוּכְלוּ לִמְצֹא אִישׁ הַפּוֹעֵל בְּצֶדֶק,הַמִּשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת נֶאֱמָן,וְאֶסְלַח לָהּ.
2 גַּם אִם יֹאמְרוּ: ”חַי יְהֹוָה!”
הֵם עֲדַיִן יִשָּׁבְעוּ לַשֶּׁקֶר.
3 יְהֹוָה, הַאִם עֵינֶיךָ אֵינָן מְחַפְּשׂוֹת נֶאֱמָנוּת?
הִכֵּיתָ אוֹתָם, אַךְ הַדָּבָר לֹא הִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם.*
הִשְׁמַדְתָּ אוֹתָם, אַךְ הֵם סֵרְבוּ לְקַבֵּל מוּסָר.
הֵם הִקְשׁוּ אֶת פְּנֵיהֶם יוֹתֵר מִסֶּלַעוְסֵרְבוּ לָשׁוּב.
4 אַךְ אֲנִי אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: ”וַדַּאי אֵלֶּה הֵם הַדַּלִּים.
הֵם נוֹהֲגִים בֶּאֱוִילוּת, כִּי אֵינָם מַכִּירִים אֶת דֶּרֶךְ יְהֹוָה,אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם.
5 אֵלֵךְ לִי אֶל הַנִּכְבָּדִים וַאֲדַבֵּר אִתָּם,כִּי וַדַּאי הֵם שָׂמוּ לֵב לְדֶרֶךְ יְהֹוָה,לְמִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם.
אַךְ הֵם כֻּלָּם שָׁבְרוּ אֶת הָעֹלוְנִתְּקוּ אֶת הָרְסָנִים”.*
6 עַל כֵּן אַרְיֵה מִיַּעַר תּוֹקֵף אוֹתָם,זְאֵב עֲרָבוֹת מוֹסִיף לְהַשְׁחִיתָם,נָמֵר אוֹרֵב לְעָרֵיהֶם.
כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֶן נִקְרָע לִגְזָרִים.
כִּי פִּשְׁעֵיהֶם רַבִּים;עֲצוּמָה בּוֹגְדָנוּתָם.
7 אֵיךְ אֶסְלַח לָךְ עַל כָּךְ?
בָּנַיִךְ עָזְבוּ אוֹתִי,וְהֵם נִשְׁבָּעִים בְּמָה שֶׁאֵינוֹ אֱלֹהִים.
הִשְׂבַּעְתִּי אֶת צָרְכֵיהֶם,אַךְ הֵם הוֹסִיפוּ לִנְאֹףוְנָהֲרוּ אֶל בֵּית הַזּוֹנָה.
8 כְּסוּסִים לְהוּטִים וּמְלֵאֵי תְּשׁוּקָה הֵם,אִישׁ אִישׁ צוֹהֵל אַחַר אֵשֶׁת רֵעֵהוּ.
9 ”הַאִם עַל אֵלֶּה לֹא אֶדְרֹשׁ מֵהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?” מַכְרִיז יְהֹוָה.
”הַאִם בְּאֻמָּה כָּזוֹ לֹא אֶתְנַקֵּם?”*
10 ”עֲלוּ נֶגֶד מוֹרְדוֹת* כְּרָמֶיהָ וְהַשְׁחִיתוּ,אַךְ אַל תַּשְׁמִידוּ הַשְׁמָדָה מֻחְלֶטֶת.
הָסִירוּ אֶת עֲנָפֶיהָ הַמִּתְפַּשְּׁטִים,כִּי הֵם אֵינָם שַׁיָּכִים לִיהֹוָה.
11 כִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָהבָּגְדוּ בִּי כָּלִיל”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
12 ”הֵם הִתְכַּחֲשׁוּ לִיהֹוָה, וְהֵם מוֹסִיפִים לוֹמַר,’הוּא לֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר.*
לֹא תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה;חֶרֶב וְרָעָב לֹא נִרְאֶה’.
13 הַנְּבִיאִים מְלֵאִים רוּחַ,*וְהַדָּבָר* אֵינוֹ בָּהֶם.
כָּךְ יֵעָשֶׂה לָהֶם!”
14 לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת:
”מִכֵּיוָן שֶׁאֲנָשִׁים אֵלֶּה אוֹמְרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,הִנְנִי הוֹפֵךְ אֶת דְּבָרַי לְאֵשׁ בְּפִיךָ,וְהָעָם הַזֶּה הוּא הָעֵצִים,וְהִיא תֹּאכַל אוֹתָם”.
15 ”הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֻמָּה מִמֶּרְחָק, בֵּית יִשְׂרָאֵל”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
”אֻמָּה אֵיתָנָה הִיא.
אֻמָּה עַתִּיקָה הִיא,אֻמָּה אֲשֶׁר אֵינְךָ מַכִּיר אֶת לְשׁוֹנָהּ,וְאֶת דִּבּוּרָהּ אֵינְךָ יָכוֹל לְהָבִין.
16 אַשְׁפַּת חִצֵּיהֶם הִיא כְּקֶבֶר פָּתוּחַ;כֻּלָּם לוֹחֲמִים.
17 הֵם יֹאכְלוּ אֶת קְצִירְךָ וְלַחְמְךָ.
הֵם יֹאכְלוּ אֶת בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ.
הֵם יֹאכְלוּ אֶת צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ.
הֵם יֹאכְלוּ אֶת גְּפָנֶיךָ וַעֲצֵי תְּאֵנָתְךָ.
הֵם יַשְׁמִידוּ בַּחֶרֶב אֶת עָרֶיךָ הַמְּבֻצָּרוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן אַתָּה בּוֹטֵחַ”.
18 ”אַךְ אֲפִלּוּ בַּיָּמִים הָהֵם”, מַכְרִיז יְהֹוָה, ”לֹא אַשְׁמִידְכֶם הַשְׁמָדָה מֻחְלֶטֶת.
19 וְכַאֲשֶׁר הֵם יִשְׁאֲלוּ, ’לָמָּה עָשָׂה לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת כָּל אֵלֶּה?’ עֲנֵה לָהֶם, ’כְּפִי שֶׁעֲזַבְתֶּם אוֹתִי לַעֲבֹד אֱלֹהִים זָרִים בְּאַרְצְכֶם, כָּךְ תַּעַבְדוּ* זָרִים בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּכֶם’”.
20 הַכְרִיזוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב,וְהַשְׁמִיעוּ זֹאת בִּיהוּדָה וְאִמְרוּ:
21 ”שִׁמְעוּ זֹאת, עַם כְּסִיל וַחֲסַר תְּבוּנָה:*
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ;אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמְעוּ.
22 ’הַאִם אוֹתִי אֵינְכֶם יְרֵאִים?’ מַכְרִיז יְהֹוָה,’הַאִם מִפָּנַי לֹא תִּרְעֲדוּ?
אֲנִי שַׂמְתִּי אֶת הַחוֹל כִּגְבוּל לַיָּם,חֹק עוֹלָם אֲשֶׁר אֵין בִּיכָלְתּוֹ לַעֲבֹר.
אַף כִּי גּוֹעֲשִׁים גַּלָּיו, אֵין הֵם מְסֻגָּלִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו;אַף כִּי הוֹמִים הֵם, אֵין הֵם יְכוֹלִים לַעֲבֹר אוֹתוֹ.
23 אַךְ לָעָם הַזֶּה יֵשׁ לֵב עַקְשָׁן וּמַרְדָן;*הֵם סָרוּ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם שֶׁלָּהֶם.
24 וְהֵם אֵינָם אוֹמְרִים בִּלְבָבָם:
”נִירָא נָא אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,הַנּוֹתֵן אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ,אֶת הַיּוֹרֶה וְאֶת הַמַּלְקוֹשׁ,הַשּׁוֹמֵר לְמַעֲנֵנוּ אֶת מוֹעֲדֵי שָׁבוּעוֹת הַקָּצִיר”.
25 עֲווֹנוֹתֵיכֶם מָנְעוּ מֵאֵלֶּה לָבוֹא;חֲטָאֵיכֶם שָׁלְלוּ מִכֶּם אֶת הַטּוֹב.
26 כִּי בְּעַמִּי יֶשְׁנָם רְשָׁעִים.
הֵם מוֹסִיפִים לְהַשְׁקִיף, כְּצַיָּדֵי צִפּוֹרִים הַמִּתְכּוֹפְפִים.
הֵם מַצִּיבִים מַלְכֹּדֶת קַטְלָנִית.
הֵם לוֹכְדִים אֲנָשִׁים.
27 כִּכְלוּב מָלֵא צִפּוֹרִים,כָּךְ בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה.
עַל כֵּן נַעֲשׂוּ הֵם חֲזָקִים וַעֲשִׁירִים.
28 הֵם שָׁמְנוּ וְנִהְיוּ חֲלָקִים;הָרֹעַ גּוֹאֶה בָּהֶם.
הֵם אֵינָם דָּנִים אֶת דִּין הַיְּתוֹמִים,לְמַעַן יַצְלִיחוּ;וְהֵם מוֹנְעִים צֶדֶק מִן הָאֶבְיוֹנִים’”.
29 ”הַאִם עַל אֵלֶּה לֹא אֶדְרֹשׁ מֵהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן?” מַכְרִיז יְהֹוָה.
”הַאִם בְּאֻמָּה כָּזוֹ לֹא אֶתְנַקֵּם?*
30 דָּבָר מְזַעֲזֵעַ וְנוֹרָא קָרָה בָּאָרֶץ:
31 הַנְּבִיאִים מְנַבְּאִים שְׁקָרִים,וְהַכֹּהֲנִים רוֹדִים מִתֹּקֶף סַמְכוּתָם שֶׁלָּהֶם.
וְעַמִּי אוֹהֲבִים זֹאת.
אַךְ מָה תַּעֲשׂוּ בְּבוֹא הַקֵּץ?”
