ירמיהו 6:1-30
ו מִצְאוּ מַחֲסֶה, בְּנֵי בִּנְיָמִין, הַרְחֵק מִיְּרוּשָׁלַיִם.
תִּקְעוּ בַּשּׁוֹפָר בִּתְקוֹעַ,הַדְלִיקוּ מַשּׂוּאַת אִיתוּת מֵעַל בֵּית הַכֶּרֶם!
כִּי רָעָה נִשְׁקֶפֶת מִצָּפוֹן, אָסוֹן גָּדוֹל.
2 בַּת צִיּוֹן דּוֹמָה לְאִשָּׁה יָפָה וַעֲדִינָה.
3 הָרוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם יָבוֹאוּ.
הֵם יַטּוּ אָהֳלֵיהֶם סְבִיבָהּ,וְאִישׁ אִישׁ יִרְעֶה אֶת הַצֹּאן שֶׁבְּהַשְׁגָּחָתוֹ.
4 ”הִתְכּוֹנְנוּ לְמִלְחָמָה נֶגְדָּהּ!*
קוּמוּ, וְנִתְקֹף אוֹתָהּ בַּצָּהֳרַיִם!”
”אוֹי לָנוּ, כִּי הַיּוֹם הוֹלֵךְ וּמִסְתַּיֵּם,כִּי צִלְלֵי הָעֶרֶב מִתְאָרְכִים!”
5 ”קוּמוּ, וְנִתְקֹף בַּלַּיְלָהוְנַשְׁמִיד אֶת מִגְדָּלֶיהָ הַמְּבֻצָּרִים”.
6 כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
”כִּרְתוּ עֵצִים וְהָקִימוּ סוֹלְלַת מָצוֹר נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם.
הִיא הָעִיר אֲשֶׁר צְרִיכָה לָתֵת אֶת הַדִּין;כֻּלָּהּ מְלֵאָה עֹשֶׁק.
7 כְּפִי שֶׁבּוֹר מַיִם שׁוֹמֵר עַל קֹר* מֵימָיו,כָּךְ הִיא שׁוֹמֶרֶת עַל קֹר* רִשְׁעוּתָהּ.
אַלִּימוּת וְהַשְׁמָדָה נִשְׁמָעוֹת בָּהּ;חֹלִי וּמַגֵּפוֹת תָּמִיד אֶל מוּל פָּנַי.
8 הִשָּׁמְעִי לָאַזְהָרָה, יְרוּשָׁלַיִם, פֶּן אָסוּר מִמֵּךְ בְּגֹעַל;*אֶהֱפֹךְ אוֹתָךְ לְשׁוֹמֵמָה, לְאֶרֶץ לְלֹא תּוֹשָׁבִים”.
9 כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
”הֵם יְלַקְּטוּ בִּיסוֹדִיּוּת אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ אֶת הָעֲנָבִים הָאַחֲרוֹנִים בַּגֶּפֶן.
הַעֲבֵר שׁוּב אֶת יָדְךָ כְּבוֹצֵר עֲנָבִים מִן הַגְּפָנִים”.
10 ”לְמִי אֲדַבֵּר וְאֶת מִי אַזְהִיר?
מִי יַקְשִׁיבוּ?
הִנֵּה אֲטוּמָה אָזְנָם,* וְאֵין הֵם יְכוֹלִים לְהַקְשִׁיב.
הִנֵּה דְּבַר יְהֹוָה הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה;אֵין הֵם חֲפֵצִים בּוֹ.
11 לָכֵן נִמְלֵאתִי בַּחֲמַת יְהֹוָה,וְנִלְאֵיתִי מִלַּהֲכִילָהּ בְּתוֹכִי”.
”שְׁפֹךְ אוֹתָהּ עַל הָעוֹלָל בָּרְחוֹב,עַל קְבוּצוֹת הַבַּחוּרִים הַנֶּאֱסָפִים יַחְדָּו.
כֻּלָּם יִלָּכְדוּ, אִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ,הַזְּקֵנִים עִם הַקְּשִׁישִׁים.*
12 בָּתֵּיהֶם יִמָּסְרוּ לִידֵי אֲחֵרִים,יַחַד עִם שְׂדוֹתֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם.
כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי נֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”, מַכְרִיז יְהֹוָה.
13 ”כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, כָּל אֶחָד בּוֹצֵעַ בֶּצַע;מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן, כָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּמִרְמָה.
14 וְהֵם מְנַסִּים לְרַפֵּא אֶת שֶׁבֶר* עַמִּי עַל נְקַלָּה* בְּאָמְרָם,’יֵשׁ שָׁלוֹם! יֵשׁ שָׁלוֹם!’
וְאֵין שָׁלוֹם.
15 הַאִם הֵם מִתְבַּיְּשִׁים בַּתּוֹעֵבוֹת שֶׁעָשׂוּ?
הֵם אֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים כְּלָל!
אֵין הֵם אֲפִלּוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד לָחוּשׁ כְּלִמָּה!
לָכֵן הֵם יִפְּלוּ בְּקֶרֶב הַנּוֹפְלִים.
כַּאֲשֶׁר אָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת עָנְשָׁם הֵם יִכָּשְׁלוּ”, אוֹמֵר יְהֹוָה.
16 כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”עִמְדוּ עַל פָּרָשׁוֹת הַדְּרָכִים וּרְאוּ.
שַׁאֲלוּ עַל אוֹדוֹת הַנְּתִיבִים הָעַתִּיקִים,שַׁאֲלוּ הֵיכָן הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּלְכוּ בָּהּ,וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם”.*
אַךְ הֵם אוֹמְרִים: ”לֹא נֵלֵךְ בָּהּ”.
17 ”וּמִנִּיתִי צוֹפִים אֲשֶׁר אָמְרוּ,’הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל הַשּׁוֹפָר!’”
אַךְ הֵם אָמְרוּ: ”לֹא נַקְשִׁיב”.
18 ”לָכֵן שִׁמְעוּ, הָאֻמּוֹת!
וּדְעִי, עֵדָה,*מָה יִקְרֶה לָהֶם.
19 שִׁמְעִי, אֶרֶץ!
הִנֵּה אָנוֹכִי מֵבִיא רָעָה עַל הָעָם הַזֶּהכִּפְרִי מְזִמּוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם,כִּי לֹא הִקְשִׁיבוּ לִדְבָרַיוּבְתוֹרָתִי* מָאֲסוּ”.
20 ”לְשֵׁם מָה אֲנִי צָרִיךְ שֶׁתָּבִיאוּ לְבוֹנָה מִשְּׁבָאוְקָנֶה מָתוֹק* מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה?
עוֹלוֹתֵיכֶם אֵינָן רְצוּיוֹת,וְזִבְחֵיכֶם אֵינָם עֲרֵבִים לִי”.
21 לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”הִנְנִי מַצִּיב לָעָם הַזֶּה אַבְנֵי מִכְשׁוֹל,וְהֵם יִכָּשְׁלוּ בִּגְלָלָן,אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו,שָׁכֵן וְרֵעֵהוּ,וְכֻלָּם יֹאבְדוּ”.
22 כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:
”הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ הַצָּפוֹן,וְאֻמָּה גְּדוֹלָה תֵּעוֹר מִן הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ.
23 הֵם יֹאחֲזוּ בְּקֶשֶׁת וּבְכִידוֹן.
אַכְזָרִיִּים הֵם וְלֹא יְרַחֲמוּ.
קוֹלָם יֶהֱמֶה כַּיָּם,וְעַל סוּסִים הֵם רוֹכְבִים.
הֵם נֶעֱרָכִים בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי כְּאִישׁ מִלְחָמָה נֶגְדֵּךְ, בַּת צִיּוֹן”.
24 שָׁמַעְנוּ אֶת הַדִּוּוּחַ עַל כָּךְ.
רָפוּ יָדֵינוּ;מְצוּקָה אָחֲזָה בָּנוּ,יִסּוּרִים* נִתְקַפְנוּ כְּיִסּוּרֵי אִשָּׁה יוֹלֶדֶת.
25 אַל תֵּצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה,וּבַדֶּרֶךְ אַל תֵּלְכוּ,כִּי חֶרֶב יֵשׁ לָאוֹיֵב;יֶשְׁנָהּ אֵימָה מִסָּבִיב.
26 בַּת עַמִּי,חִגְרִי שַׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָּאֵפֶר.
הִתְאַבְּלִי כְּעַל בֵּן יָחִיד, בְּקִינָה מָרָה,כִּי פִּתְאוֹם יָבוֹא הַמַּשְׁמִיד עָלֵינוּ.
27 ”עָשִׂיתִי אוֹתְךָ* לְבוֹחֵן מַתֶּכֶת בְּעַמִּי,הַבּוֹדֵק בִּיסוֹדִיּוּת;עָלֶיךָ לָשִׂים לֵב וְלִבְחֹן אֶת דַּרְכָּם.
28 כֻּלָּם הֵם הָאֲנָשִׁים הָעַקְשָׁנִים בְּיוֹתֵר,הוֹלְכִים וּמוֹצִיאִים דִּבָּה.
כִּנְחֹשֶׁת וּכְבַרְזֶל הֵם;כֻּלָּם מֻשְׁחָתִים.
29 הַמַּפּוּחִים* נֶחְרְכוּ.
מִתּוֹךְ אִשָּׁם יוֹצֵאת עוֹפֶרֶת.
הָאִישׁ צוֹרֵף עוֹד וָעוֹד, אַךְ לַשָּׁוְא,וְהָרָעִים לֹא הֻפְרְדוּ.
30 כֶּסֶף מָאוּס יִקְרְאוּ לָהֶם,כִּי יְהֹוָה מָאַס בָּהֶם”.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”קדשו עליה מלחמה”.
^ או ”רעננות”.
^ או ”רעננות”.
^ נה״מ, ”פן תֵּקַע נפשי ממך”.
^ נה״מ, ”ערלה אוזנם”.
^ נה״מ, ”מְלֵא ימים”, זקן מאוד.
^ או ”קריסת; התמוטטות”.
^ או ”באופן שטחי”.
^ או ”לעצמכם”.
^ או ”דע, קהל”.
^ או ”בהדרכתי”.
^ קנה ריחני.
^ נה״מ, ”חִיל”, חבלי לידה.
^ כלומר, את ירמיהו.
^ המפוח הוא כלי שהצורף השתמש בו לליבוי אש הכבשן.
