ישעיהו 36‏:1‏-22

  • סנחריב פולש ליהודה ‏(‏1–3‏)‏

  • הרב־שקה מחרף את יהוה ‏(‏4–22‏)‏

לו  בַּשָּׁנָה הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר נֶגֶד כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַמְּבֻצָּרוֹת וְלָכַד אוֹתָן.‏  וּמֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁלַח אֶת הָרַב־שָׁקֵה* עִם צָבָא עָצוּם מִלָּכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בִּירוּשָׁלַיִם.‏ הֵם הִתְיַצְּבוּ לְיַד תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה,‏ אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית אֶל שְׂדֵה הַכּוֹבֵס.‏  וְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ,‏ אֲשֶׁר הָיָה מֻפְקָד עַל הַבַּיִת,‏* שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר,‏ יָצְאוּ אֵלָיו.‏  אָמַר אֲלֵיהֶם הָרַב־שָׁקֵה:‏ ”‏אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ,‏ ’‏כָּךְ אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל,‏ מֶלֶךְ אַשּׁוּר:‏ ”‏מָה הַיְּסוֹד לְבִטְחוֹנְךָ?‏  אַתָּה אוֹמֵר,‏ ’‏יֵשׁ לִי תָּכְנִית פְּעֻלָּה וְהַכּוֹחַ לָצֵאת לְמִלְחָמָה’‏,‏ אַךְ אֵלֶּה מִלִּים רֵיקוֹת.‏ בְּמִי בָּטַחְתָּ,‏ שֶׁאַתָּה מֵעֵז לִמְרֹד בִּי?‏  הִנֵּה אַתָּה בּוֹטֵחַ בִּתְמִיכַת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה,‏ בְּמִצְרַיִם,‏ אֲשֶׁר אִם אִישׁ יִשָּׁעֵן עָלָיו הוּא יַחְדֹּר אֶל כַּף יָדוֹ וִינַקְּבֶהָ.‏ כָּךְ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבּוֹטְחִים בּוֹ.‏  וְאִם תֹּאמַר לִי,‏ ’‏בִּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אָנוּ בּוֹטְחִים’‏,‏ הַאֵין הוּא זֶה אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמוֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחוֹתָיו,‏ בְּעוֹדוֹ אוֹמֵר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַיִם,‏ ’‏לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ’‏?‏”‏’‏  וְעַתָּה הִתְעָרֵב נָא עִם אֲדוֹנִי מֶלֶךְ אַשּׁוּר:‏ אֶתֵּן לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לִמְצֹא לָהֶם מַסְפִּיק רוֹכְבִים.‏  אִם כֵּן,‏ אֵיךְ תּוּכַל לַהֲדֹף אֲפִלּוּ מוֹשֵׁל אֶחָד אֲשֶׁר הוּא הַקָּטָן מִבֵּין עַבְדֵי אֲדוֹנִי,‏ בְּעוֹדְךָ בּוֹטֵחַ בְּמִצְרַיִם לְהַשָּׂגַת מֶרְכָּבוֹת וּפָרָשִׁים?‏ 10  וְעַתָּה הַאִם לְלֹא רְשׁוּתוֹ שֶׁל יְהֹוָה עָלִיתִי נֶגֶד הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ?‏ יְהֹוָה עַצְמוֹ אָמַר אֵלַי,‏ ’‏עֲלֵה נֶגֶד הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחֵת אוֹתָהּ’‏”‏.‏ 11  בִּתְגוּבָה אָמְרוּ אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיוֹאָח אֶל הָרַב־שָׁקֵה:‏ ”‏דַּבֵּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית,‏ כִּי אָנוּ יְכוֹלִים לַהֲבִינָהּ;‏ אַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית* בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה”‏.‏ 12  אַךְ הָרַב־שָׁקֵה אָמַר:‏ ”‏הַאִם רַק אֶל אֲדוֹנְךָ וְאֵלֶיךָ שָׁלַח אוֹתִי אֲדוֹנִי לוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?‏ הַאִם לֹא גַּם אֶל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים עַל הַחוֹמָה,‏ אֵלֶּה אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֶת צוֹאָתָם וְיִשְׁתּוּ אֶת הַשֶּׁתֶן שֶׁלָּהֶם עִמָּכֶם?‏”‏ 13  וְהָרַב־שָׁקֵה עָמַד וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל בִּיהוּדִית* וְאָמַר:‏ ”‏שִׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל,‏ מֶלֶךְ אַשּׁוּר.‏ 14  כָּךְ אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ,‏ ’‏אַל יַתְעֶה אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ,‏ כִּי הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּילְכֶם.‏ 15  וְאַל יִגְרֹם לָכֶם חִזְקִיָּהוּ לִבְטֹחַ בִּיהֹוָה בְּאָמְרוֹ:‏ ”‏יְהֹוָה לְלֹא סָפֵק יַצִּילֵנוּ,‏ וְלֹא תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר”‏.‏ 16  אַל תַּקְשִׁיבוּ לְחִזְקִיָּהוּ,‏ כִּי כָּךְ אוֹמֵר מֶלֶךְ אַשּׁוּר:‏ ”‏עֲשׂוּ אִתִּי שָׁלוֹם וְהִכָּנְעוּ,‏* וְאִישׁ אִישׁ מִכֶּם יֹאכַל מִגַּפְנוֹ וּמֵעֵץ תְּאֵנָתוֹ וְיִשְׁתֶּה אֶת מֵי בּוֹרוֹ,‏ 17  עַד אֲשֶׁר אָבוֹא וְאֶקַּח אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם,‏ אֶרֶץ דָּגָן וְיַיִן חָדָשׁ,‏ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים.‏ 18  אַל יַתְעֶה אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ בְּאָמְרוֹ,‏ ’‏יְהֹוָה יַצִּילֵנוּ’‏.‏ הַאִם יֵשׁ בֶּאֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת אֶחָד אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר?‏ 19  הֵיכָן אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד?‏ הֵיכָן אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם?‏ וְהַאִם הִצִּילוּ הֵם אֶת שׁוֹמְרוֹן מִיָּדִי?‏ 20  מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי שֶׁיְּהֹוָה יַצִּיל אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִיָּדִי?‏”‏’‏”‏ 21  אַךְ הֵם הֶחְרִישׁוּ וְלֹא עָנוּ לוֹ דָּבָר,‏ כִּי פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ הָיְתָה,‏ ”‏אַל תַּעֲנוּ לוֹ”‏.‏ 22  וְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ,‏ אֲשֶׁר הָיָה מֻפְקָד עַל הַבַּיִת,‏* שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר בָּאוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְּגָדִים וְאָמְרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי הָרַב־שָׁקֵה.‏

הערות שוליים

או ”‏שר המשקים”‏.‏
או ”‏הארמון”‏.‏
או ”‏בשפת היהודים”‏.‏
או ”‏בשפת היהודים”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏עשו איתי ברכה וצאו אליי”‏.‏
או ”‏הארמון”‏.‏