מלאכי 1:1-14
א הַכְרָזָה:
דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי:*
2 ”אָהַבְתִּי אֶתְכֶם”, אוֹמֵר יְהֹוָה.
אַךְ אַתֶּם אוֹמְרִים: ”אֵיךְ אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ?”
”הַאִם לֹא הָיָה עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב?” מַכְרִיז יְהֹוָה. ”אַךְ אָהַבְתִּי אֶת יַעֲקֹב,
3 וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי; וְהָפַכְתִּי אֶת הָרָיו לִשְׁמָמָה וְהוֹתַרְתִּי אֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנֵּי הַמִּדְבָּר”.
4 ”אַף כִּי אוֹמֶרֶת אֱדוֹם, ’נֻתַּצְנוּ, אַךְ נָשׁוּב וְנִבְנֶה אֶת הֶחֳרָבוֹת’, כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ’הֵם יִבְנוּ, אַךְ אֲנִי אֶהֱרֹס, וְהֵם יִקָּרְאוּ ”שֶׁטַח הָרִשְׁעוּת” וְ”הָעָם אֲשֶׁר זָעַם עָלָיו יְהֹוָה עַד עוֹלָם”.
5 עֵינֵיכֶם יִרְאוּ זֹאת, וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ: ”יְרוֹמַם נָא יְהֹוָה מֵעַל שֶׁטַח יִשְׂרָאֵל”’”.
6 ”’בֵּן מְכַבֵּד אָב, וְעֶבֶד אֶת אֲדוֹנוֹ. לָכֵן אִם אָב אֲנִי, הֵיכָן הַכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לִי? וְאִם אָדוֹן* אֲנִי, הֵיכָן הַיִּרְאָה הַמַּגִּיעָה לִי?’ אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים, בּוֹזֵי שְׁמִי.
”’אַךְ אַתֶּם אוֹמְרִים: ”אֵיךְ בַּזְנוּ לְשִׁמְךָ?”’
7 ”’בְּהַגִּישְׁכֶם עַל מִזְבְּחִי מָזוֹן* טָמֵא’.
”’וְאַתֶּם אוֹמְרִים: ”אֵיךְ טִמֵּאנוּ אוֹתְךָ?”’
”’בְּאָמְרְכֶם: ”שֻׁלְחַן יְהֹוָה נִבְזֶה הוּא”.
8 וּבְהַגִּישְׁכֶם חַיָּה עִוֶּרֶת כְּזֶבַח, אַתֶּם אוֹמְרִים: ”אֵין רַע בְּכָךְ”. וּבְהַגִּישְׁכֶם חַיָּה פִּסַּחַת אוֹ חוֹלָה, אַתֶּם אוֹמְרִים: ”אֵין רַע בְּכָךְ”’”.
”נַסֵּה נָא לְהַצִּיגָהּ לְמוֹשֶׁלְךָ. הַאִם יִהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן מִמְּךָ אוֹ יְקַבֵּל אוֹתְךָ בִּמְאוֹר פָּנִים?” אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת.
9 ”וְכָעֵת הִתְחַנְּנוּ נָא לֶאֱלֹהִים,* כְּדֵי שֶׁיַּחְמֹל עָלֵינוּ. לְנֹכַח זְבָחִים כָּאֵלֶּה מִיַּדְכֶם, הַאִם הוּא יְקַבֵּל אִישׁ מִכֶּם בִּמְאוֹר פָּנִים?” אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת.
10 ”וְגַם מִי בָּכֶם מוּכָן לִסְגֹּר אֶת הַדְּלָתוֹת?* כִּי אֵינְכֶם מוּכָנִים אֲפִלּוּ לְהַדְלִיק אֶת מִזְבְּחִי בְּחִנָּם. אֵין לִי חֵפֶץ* בָּכֶם”, אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ”וְכָל מִנְחָה מִיַּדְכֶם אֵינָהּ רְצוּיָה בְּעֵינַי”.
11 ”כִּי מִזְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד שְׁקִיעָתָהּ,* גָּדוֹל יִהְיֶה שְׁמִי בָּאֻמּוֹת. בְּכָל מָקוֹם יֻקְטַר וְיֻגַּשׁ זֶבַח לִשְׁמִי, כְּמִנְחָה טְהוֹרָה; כִּי גָּדוֹל יִהְיֶה שְׁמִי בָּאֻמּוֹת”, אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת.
12 ”אַךְ אַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ* בְּאָמְרְכֶם, ’שֻׁלְחַן יְהֹוָה טָמֵא הוּא, וּפִרְיוֹ, מַאֲכָלוֹ, נִבְזֶה’.
13 וְאַתֶּם גַּם אוֹמְרִים, ’הִנֵּה, כַּמָּה מְיַגֵּעַ!’ וְאַתֶּם נוֹשְׁפִים עָלָיו בְּבוּז”, אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת. ”וְאַתֶּם מְבִיאִים חַיּוֹת גְּזוּלוֹת, פִּסְּחוֹת וְחוֹלוֹת. כֵּן, אַתֶּם מְבִיאִים אֶת אֵלֶּה כְּמִנְחָה! הַאִם עָלַי לְקַבֵּל זֹאת מִיַּדְכֶם?” אוֹמֵר יְהֹוָה.
14 ”וְאָרוּר הַנּוֹכֵל אֲשֶׁר יֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר תָּמִים,* אַךְ הוּא נוֹדֵר וְזוֹבֵחַ זֶבַח נִשְׁחָת* לִיהֹוָה. כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אֲנִי”, אוֹמֵר יְהֹוָה צְבָאוֹת, ”וּשְׁמִי יִהְיֶה מְעוֹרֵר יִרְאָה בְּקֶרֶב הָאֻמּוֹת”.
