מלכים ב׳ 4:1-44
ד וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשׁוֹת בְּנֵי הַנְּבִיאִים זָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע וְאָמְרָה: ”עַבְדְּךָ בַּעֲלִי מֵת, וְאַתָּה יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁעַבְדְּךָ תָּמִיד יָרֵא אֶת יְהֹוָה. וְנוֹשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים”.
2 אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע: ”מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנֵךְ? אִמְרִי לִי, מָה יֵשׁ לָךְ בַּבַּיִת?” וְהִיא הֵשִׁיבָה: ”אֵין לְשִׁפְחָתְךָ דָּבָר בַּבַּיִת מִלְּבַד כַּד שֶׁמֶן”.*
3 אָמַר לָהּ: ”לְכִי הַחוּצָה וּבַקְּשִׁי כֵּלִים מִכָּל שְׁכֵנַיִךְ, כֵּלִים רֵיקִים. אַל תַּגְבִּילִי אֶת עַצְמֵךְ לִמְעַט.
4 לְאַחַר מִכֵּן הִכָּנְסִי וְסִגְרִי אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ. מַלְּאִי אֶת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, וְאֶת הַמְּלֵאִים שִׂימִי בַּצַּד”.
5 לְפִיכָךְ הִיא הָלְכָה מִמֶּנּוּ.
הִיא סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ, וְהֵם הֶעֱבִירוּ אֵלֶיהָ אֶת הַכֵּלִים וְהִיא יָצְקָה.
6 וְכַאֲשֶׁר הִתְמַלְּאוּ הַכֵּלִים, אָמְרָה אֶל אֶחָד מִבָּנֶיהָ: ”הַגֵּשׁ לִי עוֹד כְּלִי”. אַךְ הוּא אָמַר לָהּ: ”אֵין עוֹד כֵּלִים”. וְאָז נִפְסַק הַשֶּׁמֶן.
7 וְהִיא נִכְנְסָה וְסִפְּרָה לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וְהוּא אָמַר: ”לְכִי, מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת חוֹבוֹתַיִךְ, וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תּוּכְלוּ לִחְיוֹת מִן הַנּוֹתָר”.
8 יוֹם אֶחָד הָלַךְ אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם, אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה אִשָּׁה נִכְבָּדָה, וְהִיא הִפְצִירָה בּוֹ לֶאֱכֹל שָׁם. בְּכָל עֵת שֶׁעָבַר בַּמָּקוֹם עָצַר שָׁם כְּדֵי לֶאֱכֹל.
9 לְפִיכָךְ הִיא אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: ”אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהָאִישׁ הָעוֹבֵר כָּאן דֶּרֶךְ קֶבַע הוּא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ.
10 נַעֲשֶׂה נָא חֶדֶר קָטָן עַל הַגַּג וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה, שֻׁלְחָן, כִּסֵּא וּמְנוֹרָה. וּבְכָל עֵת שֶׁיָּבוֹא אֵלֵינוּ יוּכַל לְהִשָּׁאֵר שָׁם”.
11 יוֹם אֶחָד הוּא בָּא לְשָׁם וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּגַּג כְּדֵי לִשְׁכַּב.
12 לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לְגֵיחֲזִי מְשָׁרְתוֹ: ”קְרָא לָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת”. וְהוּא קָרָא לָהּ וְהִיא עָמְדָה לְפָנָיו.
13 אָז אָמַר לְגֵיחֲזִי: ”אֱמֹר נָא לָהּ, ’הִנֵּה טָרַחְתְּ כָּל כָּךְ לְמַעֲנֵנוּ. מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עֲבוּרֵךְ? הַאִם אֲדַבֵּר לְמַעֲנֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?’” אַךְ הִיא הֵשִׁיבָה: ”בְּתוֹךְ עַמִּי אֲנִי חַיָּה”.
14 וְהוּא אָמַר: ”אִם כֵּן, מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עֲבוּרָהּ?” וְגֵיחֲזִי אָמַר: ”וּבְכֵן, אֵין לָהּ בֵּן, וּבַעֲלָהּ זָקֵן”.
15 מִיָּד אָמַר: ”קְרָא לָהּ”. וְהוּא קָרָא לָהּ, וְהִיא עָמְדָה בַּפֶּתַח.
16 אָמַר לָהּ: ”בַּמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הַבָּאָה תַּחְבְּקִי בֵּן”. אַךְ הִיא אָמְרָה: ”לֹא, אֲדוֹנִי, אִישׁ הָאֱלֹהִים! אַל תֹּאמַר כְּזָבִים לְשִׁפְחָתְךָ”.
17 אוּלָם הָאִשָּׁה הָרְתָה וְיָלְדָה בֵּן בְּאוֹתוֹ הַמּוֹעֵד בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, כְּפִי שֶׁאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע.
18 וְהַיֶּלֶד גָּדַל וְיוֹם אֶחָד יָצָא אֶל אָבִיו, אֲשֶׁר הָיָה עִם הַקּוֹצְרִים.
19 הוּא שָׁב וְאָמַר אֶל אָבִיו: ”רֹאשִׁי, רֹאשִׁי!” וְאָבִיו אָמַר אֶל הַמְּשָׁרֵת: ”שָׂא אוֹתוֹ אֶל אִמּוֹ”.
20 לָכֵן הוּא נָשָׂא אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אֶל אִמּוֹ, וְהוּא יָשַׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וְאָז מֵת.
21 וְהִיא עָלְתָה וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים, סָגְרָה בַּעֲדוֹ אֶת הַדֶּלֶת וְיָצְאָה.
22 הִיא קָרְאָה אֶל בַּעֲלָהּ וְאָמְרָה: ”שְׁלַח נָא אֵלַי אֶת אַחַד הַמְּשָׁרְתִים וְאֶת אַחַת הָאֲתוֹנוֹת, וְהָנַח לִי לְהַגִּיעַ מַהֵר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלָשׁוּב”.
23 אַךְ הוּא אָמַר: ”מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שַׁבָּת הַיּוֹם”. אֲבָל הִיא הֵשִׁיבָה: ”הַכֹּל בְּסֵדֶר”.
24 לְפִיכָךְ הִיא שָׂמָה אֻכָּף עַל הָאָתוֹן וְאָמְרָה אֶל מְשָׁרְתָהּ: ”לֵךְ מַהֵר. אַל תָּאֵט לְמַעֲנִי אֶלָּא אִם כֵּן אֹמַר לְךָ”.
25 וְהִיא הָלְכָה אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל. מִיָּד כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ אִישׁ הָאֱלֹהִים מֵרָחוֹק, אָמַר אֶל גֵּיחֲזִי מְשָׁרְתוֹ: ”הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית שָׁם.
26 רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וּשְׁאַל אוֹתָהּ, ’הֲשָׁלוֹם לָךְ? הֲשָׁלוֹם לְבַעֲלֵךְ? הֲשָׁלוֹם לַיֶּלֶד?’” וְהִיא הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: ”הַכֹּל בְּסֵדֶר”.
27 כַּאֲשֶׁר בָּאָה אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר, מִיָּד אָחֲזָה בְּכַפּוֹת רַגְלָיו. נִגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ, אַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים אָמַר: ”הַרְפֵּה מִמֶּנָּה, כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ,* וִיהֹוָה הִסְתִּיר זֹאת מִמֶּנִּי וְלֹא סִפֵּר לִי”.
28 וְהִיא אָמְרָה: ”הַאִם בִּקַּשְׁתִּי בֵּן מֵאֲדוֹנִי? הַאִם לֹא אָמַרְתִּי, ’אַל תַּשְׁלֶה אוֹתִי’?”
29 מִיָּד אָמַר לְגֵיחֲזִי: ”חֲגֹר אֶת בְּגָדֶיךָ סְבִיב מָתְנֶיךָ וְקַח בְּיָדְךָ אֶת הַמַּטֶּה שֶׁלִּי וְלֵךְ. אִם תִּתָּקֵל בְּמִישֶׁהוּ, אַל תְּבָרְכוֹ; וְאִם מִישֶׁהוּ יְבָרֵךְ אוֹתְךָ, אַל תַּעֲנֶה לוֹ. לֵךְ וְשִׂים אֶת הַמַּטֶּה שֶׁלִּי עַל פָּנָיו שֶׁל הַנַּעַר”.
30 אָמְרָה אִמּוֹ שֶׁל הַנַּעַר: ”חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֱזֹב אוֹתְךָ”. לָכֵן הוּא קָם וְהָלַךְ עִמָּהּ.
31 גֵּיחֲזִי הָלַךְ לִפְנֵיהֶם וְשָׂם אֶת הַמַּטֶּה עַל פְּנֵי הַנַּעַר, אַךְ לֹא הָיָה קוֹל וְלֹא הָיְתָה תְּגוּבָה. הוּא חָזַר לִפְגֹּשׁ אֶת אֱלִישָׁע וְאָמַר לוֹ: ”הַנַּעַר לֹא הֵקִיץ”.
32 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אֱלִישָׁע אֶל הַבַּיִת, שָׁכַב הַנַּעַר מֵת עַל מִטָּתוֹ.
33 הוּא נִכְנַס וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וְהֵחֵל לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה.
34 אָז עָלָה עַל הַמִּטָּה וְשָׁכַב עַל הַיֶּלֶד וְשָׂם אֶת פִּיו עַל פִּי הַנַּעַר, אֶת עֵינָיו עַל עֵינָיו וְאֶת כַּפּוֹת יָדָיו עַל כַּפּוֹת יָדָיו וְהוֹסִיף לִגְהֹר עָלָיו, וְגוּפוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הֵחֵל לְהִתְחַמֵּם.
35 הוּא צָעַד בַּבַּיִת פַּעַם אַחַת הֵנָּה וּפַעַם אַחַת הֵנָּה, וְעָלָה עַל הַמִּטָּה וְגָהַר עָלָיו שׁוּב. הַנַּעַר הִתְעַטֵּשׁ שֶׁבַע פְּעָמִים וּלְאַחַר מִכֵּן פָּקַח אֶת עֵינָיו.
36 קָרָא אֱלִישָׁע אֶל גֵּיחֲזִי וְאָמַר לוֹ: ”קְרָא לָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית”. וְהוּא קָרָא לָהּ וְהִיא נִכְנְסָה אֵלָיו. אָמַר לָהּ: ”שְׂאִי אֶת בְּנֵךְ”.
37 וְהִיא נִכְנְסָה וְנָפְלָה עַל רַגְלָיו וְהִשְׁתַּחַוְתָה אַרְצָה לְפָנָיו, וְאָז נָשְׂאָה אֶת בְּנָהּ וְיָצְאָה.
38 וֶאֱלִישָׁע שָׁב אֶל גִּלְגָּל, וְרָעָב הָיָה בָּאָרֶץ. בְּנֵי הַנְּבִיאִים יָשְׁבוּ לְפָנָיו, וְהוּא אָמַר לִמְשָׁרְתוֹ: ”שִׂים אֶת הַסִּיר הַגָּדוֹל עַל הָאֵשׁ וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים”.
39 וְאֶחָד מֵהֶם יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט חֶלְמִיּוֹת וּמָצָא גֶּפֶן בַּר וְלִקֵּט מִמֶּנָּה פַּקּוּעוֹת בַּר* מְלוֹא בִּגְדּוֹ. וְהוּא חָזַר, חָתַךְ אוֹתָן לִפְלָחִים וְשָׂם אוֹתָן בְּסִיר הַנָּזִיד מִבְּלִי לָדַעַת מָה הֵן.
40 לְאַחַר מִכֵּן הִגִּישׁוּ אֶת הַנָּזִיד לָאֲנָשִׁים לֶאֱכֹל, אַךְ מִיָּד כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ מִמֶּנּוּ צָעֲקוּ: ”מָוֶת בַּסִּיר, אִישׁ הָאֱלֹהִים”. וְהֵם לֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ.
41 לְפִיכָךְ הוּא אָמַר: ”הָבִיאוּ קֶמַח”. וּלְאַחַר שֶׁהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַסִּיר, אָמַר: ”הַגֵּשׁ אוֹתוֹ לָעָם”. וְלֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר מַזִּיק בַּסִּיר.
42 וְאִישׁ אֶחָד בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וְהֵבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים עֶשְׂרִים כִּכְּרוֹת לֶחֶם שְׂעוֹרִים אֲשֶׁר הוּכְנוּ מִבִּכּוּרֵי הַקָּצִיר, וְכֵן גַּם שַׂק גַּרְגִּירֵי דָּגָן צְעִירִים. אָמַר אֱלִישָׁע: ”תֵּן לָעָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ”.
43 אַךְ מְשָׁרְתוֹ אָמַר: ”אֵיךְ אוּכַל לָשִׂים זֹאת לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ?” הֵשִׁיב לוֹ: ”תֵּן לָעָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ, כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה, ’הֵם יֹאכְלוּ, וְיִוָּתְרוּ לָהֶם שְׁאֵרִיּוֹת’”.
44 וְהוּא שָׂם זֹאת לִפְנֵיהֶם, וְהֵם אָכְלוּ וְנוֹתְרוּ לָהֶם שְׁאֵרִיּוֹת, לְפִי דְּבַר יְהֹוָה.
