נחום 3:1-19
ג הוֹי לְעִיר הַדָּמִים!*
כֻּלָּהּ מְלֵאָה מִרְמָה וְשֹׁד.
אַף פַּעַם לֹא חָסֵר בָּהּ טֶרֶף!
2 קוֹל הַצְלָפַת הַשּׁוֹט וְשִׁקְשׁוּק הַגַּלְגַּלִּים,הַסּוּס הַדּוֹהֵר וְהַמֶּרְכָּבָה הַשּׁוֹעֶטֶת.
3 הַפָּרָשׁ הָרוֹכֵב, הַחֶרֶב הַבּוֹהֶקֶת וְהַחֲנִית הַמַּבְרִיקָה,הֲמוֹנֵי הַחֲלָלִים וַעֲרֵמוֹת הַפְּגָרִים— אֵין קֵץ לַגְּוִיּוֹת.
הֵם מוֹעֲדִים עַל גְּוִיּוֹתֵיהֶם.
4 כָּךְ הוּא מֵרֹב זְנוּנֵי הַזּוֹנָה,טוֹבַת הַמַּרְאֶה וּבַעֲלַת הַחֵן, בַּעֲלַת הַכְּשָׁפִים,הַלּוֹכֶדֶת אֻמּוֹת בִּזְנוּנֶיהָ וּמִשְׁפָּחוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ.
5 ”הִנְנִי נֶגְדֵּךְ”,* מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת,”אָרִים אֶת שׁוּלֵי שִׂמְלָתֵךְ עַל פָּנַיִךְ;וְאַרְאֶה לְאֻמּוֹת אֶת מַעֲרֻמַּיִךְ,וּלְמַמְלָכוֹת אֶת קְלוֹנֵךְ.
6 וְאַשְׁלִיךְ עָלַיִךְ זֻהֲמָהוְאֶעֱשֶׂה אוֹתָךְ נִתְעֶבֶת;וְאַצִּיגֵךְ לְרַאֲוָה.
7 כָּל הָרוֹאֶה אוֹתָךְ יָנוּס מִמֵּךְ וְיֹאמַר,’נֶחְרְבָה נִינְוֵה!
מִי יִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָהּ?’
הֵיכָן אֶמְצָא לָךְ מְנַחֲמִים?
8 הֲטוֹבָה אַתְּ מִנֹּא אָמוֹן,* אֲשֶׁר יָשְׁבָה לְיַד תְּעָלוֹת הַיְּאוֹר?
מַיִם סָבְבוּ אוֹתָהּ;עָשְׁרָהּ הָיָה הַיָּם, וְהַיָּם הָיָה חוֹמָתָהּ.
9 כּוּשׁ* הָיְתָה מְקוֹר עָצְמָתָהּ הָרַבָּה, וְגַם מִצְרַיִם.
פּוּט וְהַלּוּבִים הָיוּ עוֹזְרַיִךְ.
10 אַךְ גַּם הִיא הָיְתָה לְגוֹלָה;הָלְכָה בַּשֶּׁבִי.
גַּם עוֹלָלֶיהָ רֻטְּשׁוּ בְּכָל פִּנַּת רְחוֹב.*
עַל נִכְבָּדֶיהָ הִפִּילוּ גּוֹרָל,וְכָל אֲנָשֶׁיהָ הַגְּדוֹלִים נִכְבְּלוּ בִּכְבָלִים.
11 גַּם אַתְּ תִּשְׁתַּכְּרִי;אַתְּ תִּסְתַּתְּרִי.
תְּבַקְּשִׁי מַחֲסֶה מֵהָאוֹיֵב.
12 כָּל מִבְצָרַיִךְ הֵם כַּעֲצֵי תְּאֵנָה עִם הַבִּכּוּרִים;אִם יְנַעֲרוּ אוֹתָם, יִפְּלוּ אֶל פִּי הָאוֹכְלִים.
13 הִנֵּה חַיָּלַיִךְ כְּנָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ.
שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ יִפָּתְחוּ לִרְוָחָה לְאוֹיְבַיִךְ.
אֵשׁ תֹּאכַל אֶת בְּרִיחַיִךְ.
14 שַׁאֲבִי לָךְ מַיִם לְמָצוֹר!
חַזְּקִי אֶת מִבְצָרַיִךְ.
רְדִי אֶל הַטִּיט וְדִרְכִי אֶת הַחֵמָר;הַחְזִיקִי אֶת תַּבְנִית הַלְּבֵנִים.
15 גַּם שָׁם תֹּאכְלֵךְ אֵשׁ.
חֶרֶב תִּכְרְתֵךְ.
הִיא תֹּאכְלֵךְ כָּאַרְבֶּה הַצָּעִיר.
הִתְרַבִּי כָּאַרְבֶּה הַצָּעִיר!
כֵּן, הִתְרַבִּי כָּאַרְבֶּה!
16 הִרְבֵּית אֶת רוֹכְלַיִךְ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם.
הָאַרְבֶּה הַצָּעִיר פּוֹשֵׁט אֶת עוֹרוֹ וְעָף לוֹ.
17 שׁוֹמְרַיִךְ הֵם כָּאַרְבֶּה,וּקְצִינַיִךְ כִּנְחִיל אַרְבֶּה.
הֵם חוֹנִים בְּמִכְלְאוֹת הָאֶבֶן בְּיוֹם קַר,אַךְ בִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ עָפִים לָהֶם;וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמָם.
18 מְנֻמְנָמִים רוֹעֶיךָ, מֶלֶךְ אַשּׁוּר;נִשְׁאָרִים אֲצִילֶיךָ בִּמְקוֹמוֹת מִשְׁכָּנָם.
נָפוֹצוּ עַמְּךָ עַל הֶהָרִים,וְאִישׁ אֵינוֹ מְקַבְּצָם.
19 אֵין הֲקָלָה לַאֲסוֹנְךָ.
פִּצְעֲךָ חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא.
כָּל הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדִּוּוּחַ עָלֶיךָ יִמְחֲאוּ כַּפֵּיהֶם;כִּי מִי לֹא סָבַל מֵאַכְזָרִיּוּתְךָ הַתְּמִידִית?”
