נחמיה 6:1-19
ו מִיָּד כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר לְסַנְבַלַּט, לְטוֹבִיָּה, לְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אוֹיְבֵינוּ שֶׁבָּנִיתִי מֵחָדָשׁ אֶת הַחוֹמָה וְשֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ בָּהּ פְּרָצוֹת (אַף כִּי עַד הָעֵת הַהִיא לֹא הִצַּבְתִּי אֶת הַדְּלָתוֹת בַּשְּׁעָרִים),
2 מִיָּד שָׁלְחוּ לוֹמַר לִי סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם: ”בּוֹא וְנִוָּעֵד יַחַד בַּכְּפָרִים שֶׁל בִּקְעַת אוֹנוֹ”. אַךְ הֵם זָמְמוּ לִפְגֹּעַ בִּי.
3 לָכֵן שָׁלַחְתִּי שְׁלִיחִים אֲלֵיהֶם, וְאָמַרְתִּי: ”אֲנִי עָסוּק בִּמְלָאכָה גְּדוֹלָה, וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת. מַדּוּעַ תִּפָּסֵק הַמְּלָאכָה בְּשָׁעָה שֶׁאֶעֱזֹב אוֹתָהּ כְּדֵי לָרֶדֶת אֲלֵיכֶם?”
4 הֵם שָׁלְחוּ לִי אֶת אוֹתוֹ הַמֶּסֶר אַרְבַּע פְּעָמִים, וְכָךְ הֵשַׁבְתִּי לָהֶם בְּכָל פַּעַם.
5 אָז שָׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט אֶת מְשָׁרְתוֹ עִם אוֹתוֹ הַמֶּסֶר בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית, וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ.
6 הָיָה כָּתוּב בָּהּ: ”בָּאֻמּוֹת נִשְׁמַע, וְגַם גֶּשֶׁם אוֹמֵר, שֶׁאַתָּה וְהַיְּהוּדִים זוֹמְמִים לִמְרֹד. מִשּׁוּם כָּךְ אַתָּה בּוֹנֶה אֶת הַחוֹמָה; וּלְפִי הַדִּוּוּחִים הַלָּלוּ אַתָּה תִּהְיֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ.
7 וְגַם מִנִּיתָ נְבִיאִים לְהַכְרִיז עָלֶיךָ בְּרַחֲבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְלוֹמַר, ’יֵשׁ מֶלֶךְ בִּיהוּדָה!’ וְכָעֵת דְּבָרִים אֵלֶּה יְדֻוְּחוּ לַמֶּלֶךְ. לָכֵן בּוֹא וּנְדַבֵּר עַל כָּךְ יַחְדָּו”.
8 אוּלָם שָׁלַחְתִּי לוֹ תְּשׁוּבָה זוֹ: ”לֹא קָרָה דָּבָר מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר; מִלִּבְּךָ* אַתָּה בּוֹדֶה אוֹתָם”.
9 כִּי כֻּלָּם נִסּוּ לְהַפְחִיד אוֹתָנוּ וְאָמְרוּ: ”יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן הַמְּלָאכָה, וְהִיא לֹא תֵּעָשֶׂה”. וְעַתָּה חַזֵּק נָא אֶת יָדַי.
10 אַחֲרֵי כֵן הָלַכְתִּי אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל שְׁמַעְיָה בֶּן דְּלָיָה בֶּן מְהֵיטַבְאֵל כַּאֲשֶׁר הוּא הָיָה סָגוּר שָׁם. הוּא אָמַר: ”הָבָה נִוָּעֵד בְּבֵית הָאֱלֹהִים בְּתוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כִּי בָּאִים לַהֲרֹג אוֹתְךָ. בָּאִים לַהֲרֹג אוֹתְךָ בַּלַּיְלָה”.
11 אַךְ אָמַרְתִּי: ”הַאִם אָדָם כָּמוֹנִי יִבְרַח? הֲיוּכַל אָדָם כָּמוֹנִי לְהִכָּנֵס אֶל הַהֵיכָל וְלִחְיוֹת? לֹא אֶכָּנֵס!”
12 אָז הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא אֱלֹהִים שָׁלַח אוֹתוֹ, אֶלָּא טוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שָׂכְרוּ אוֹתוֹ לוֹמַר אֶת הַנְּבוּאָה הַזּוֹ נֶגְדִּי.
13 הוּא נִשְׂכַּר כְּדֵי לְהַפְחִיד אוֹתִי וְלִגְרֹם לִי לַחְטֹא, לְמַעַן תִּהְיֶה לָהֶם עִלָּה לְהַכְפִּישׁ אֶת שְׁמִי כְּדֵי לְחָרֵף אוֹתִי.
14 זְכֹר, אֱלֹהַי, אֶת טוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט וְאֶת הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, וְגַם אֶת נוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וְאֶת יֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר נִסּוּ תָּמִיד לְהַפְחִיד אוֹתִי.
15 וְהַחוֹמָה הֻשְׁלְמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל,* תּוֹךְ חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם.
16 מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ עַל כָּךְ כָּל אוֹיְבֵינוּ וְרָאוּ זֹאת כָּל הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבֵנוּ, הֵם הִתְבַּיְּשׁוּ מְאוֹד* וְהֵבִינוּ שֶׁבְּעֶזְרַת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת.
17 בַּיָּמִים הָהֵם שָׁלְחוּ אֲצִילֵי יְהוּדָה אִגְּרוֹת רַבּוֹת לְטוֹבִיָּה, וְטוֹבִיָּה הָיָה מֵשִׁיב לָהֶם.
18 רַבִּים בִּיהוּדָה נִשְׁבְּעוּ לוֹ אֱמוּנִים, כִּי הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל שְׁכַנְיָה בֶּן אָרַח, וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ הִתְחַתֵּן עִם בִּתּוֹ שֶׁל מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה.
19 וְהֵם גַּם הָיוּ מְסַפְּרִים לִי תָּמִיד דְּבָרִים טוֹבִים עָלָיו, וְאָז מְדַוְּחִים לוֹ אֶת מָה שֶׁאָמַרְתִּי. אַחֲרֵי כֵן הָיָה טוֹבִיָּה שׁוֹלֵחַ אִגְּרוֹת כְּדֵי לְהַפְחִיד אוֹתִי.
