צפניה 3:1-20
-
ירושלים, עיר מרדנית ומושחתת (1–7)
-
משפט ושיקום (8–20)
-
שינוי לשפה טהורה (9)
-
עם עניו ודל ייוושע (12)
-
יהוה ישיש על ציון (17)
-
ג הוֹי לָעִיר הַמַּרְדָנִית, הַטְּמֵאָה וְהַדַּכְּאָנִית!
2 הִיא לֹא צִיְּתָה לְשׁוּם קוֹל; לֹא נִשְׁמְעָה לְמוּסָר.
בִּיהֹוָה לֹא בָּטְחָה; אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרְבָה.
3 שָׂרֶיהָ בְּקִרְבָּהּ הֵם אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים.
שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב;אֵינָם מוֹתִירִים עַד הַבֹּקֶר אֲפִלּוּ עֶצֶם לְכַרְסֵם.
4 נְבִיאֶיהָ עַזֵּי מֵצַח, אֲנָשִׁים בּוֹגְדָנִיִּים.
כֹּהֲנֶיהָ מְחַלְּלִים קֹדֶשׁ;אַלִּימִים כְּלַפֵּי הַתּוֹרָה.
5 יְהֹוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ; אֵינוֹ עוֹשֶׂה עַוְלָה.
מִדֵּי בֹּקֶר מוֹדִיעַ אֶת מִשְׁפָּטָיו,נֶאֱמָן כְּאוֹר הַיּוֹם.
אַךְ עוֹשֵׂה הָעָוֶל אֵינוֹ יוֹדֵעַ בּוּשָׁה.
6 ”הִכְרַתִּי אֻמּוֹת; מִגְדְּלֵיהֶן הַפִּנָּתִיִּים נוֹתְרוּ שׁוֹמֵמִים.
הֶחְרַבְתִּי אֶת חוּצוֹתֵיהֶן, וְלֹא הָיָה בָּהֶם עוֹבֵר.
עָרֵיהֶן נוֹתְרוּ חֲרֵבוֹת, לְלֹא אָדָם, לְלֹא יוֹשֵׁב.
7 אָמַרְתִּי, ’וַדַּאי תִּירְאִי מִפָּנַי וְתִשָּׁמְעִי לְמוּסָר’,*
לְמַעַן לֹא יִכָּרֵת מְקוֹם מִשְׁכָּנָהּ— עָלַי לִדְרֹשׁ מִמֶּנָּה דִּין וְחֶשְׁבּוֹן* עַל כָּל אֵלֶּה.
אַךְ הֵם הָיוּ לְהוּטִים עוֹד יוֹתֵר לְהַשְׁחִית אֶת דַּרְכָּם.
8 ’לָכֵן חַכּוּ לִי’,* מַכְרִיז יְהֹוָה,’עַד יוֹם קוּמִי לָקַחַת שָׁלָל,*כִּי מִשְׁפָּטִי הוּא לֶאֱסֹף אֻמּוֹת, לְקַבֵּץ מַמְלָכוֹת,לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן אֶת זַעֲמִי, אֶת כָּל כַּעֲסִי הַבּוֹעֵר;כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ.
9 כִּי אָז אֶהֱפֹךְ אֶת שְׂפַת הָעַמִּים לְשָׂפָה טְהוֹרָה,כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה,לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד’.*
10 מֵאֵזוֹר נַהֲרוֹת כּוּשׁ,*הַמִּתְחַנְּנִים אֵלַי, בַּת עַמִּי אֲשֶׁר נָפוֹץ, יָבִיאוּ לִי מִנְחָה.
11 בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵּבוֹשִׁיבְּשֶׁל כָּל מַעֲלָלַיִךְ אֲשֶׁר בָּהֶם מָרַדְתְּ בִּי,כִּי אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ אֶת הָרַבְרְבָנִים מְלֵאֵי הַגַּאֲוָה;וְלֹא תּוֹסִיפִי עוֹד לִהְיוֹת יְהִירָה בְּהַר קָדְשִׁי.
12 וְאַשְׁאִיר בְּקִרְבֵּךְ עַם עָנָו וְדַל,וְהֵם יֶחְסוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה.
13 שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה;הֵם לֹא יְדַבְּרוּ כָּזָב, וְלֹא תִּמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית;הֵם יִרְעוּ וְיִרְבְּצוּ, וְאִישׁ לֹא יַחְרִידֵם”.
14 הָרִיעִי בְּשִׂמְחָה, בַּת צִיּוֹן!
הָרִיעוּ בְּשִׂמְחַת נִצָּחוֹן, יִשְׂרָאֵל!
שִׂמְחִי וְעִלְזִי בְּכָל לִבֵּךְ, בַּת יְרוּשָׁלַיִם!
15 הֵסִיר יְהֹוָה אֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר נֶגְדֵּךְ.
גֵּרֵשׁ אֶת אוֹיְבֵךְ.
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה, בְּקִרְבֵּךְ.
לֹא תִּירְאִי עוֹד מִפְּנֵי רָעָה.
16 בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַיִם:
”אַל תִּירְאִי, צִיּוֹן.
אַל יִרְפּוּ יָדַיִךְ.
17 יְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ.
כְּגִבּוֹר יוֹשִׁיעַ.
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה רַבָּה.
יַחְרִישׁ* בְּאַהֲבָתוֹ.
יָגִיל עָלַיִךְ בִּקְרִיאוֹת שִׂמְחָה.
18 אֶאֱסֹף אֶת הַמִּתְאַבְּלִים עַל הֵעָדְרוּתָם מִמּוֹעֲדַיִךְ;הֵם נֶעֶדְרוּ מִמֵּךְ כִּי נָשְׂאוּ חֶרְפָּה בִּגְלָלָהּ.
19 הִנְנִי פּוֹעֵל נֶגֶד כָּל מְדַכְּאַיִךְ בָּעֵת הַהִיא;וְאוֹשִׁיעַ אֶת הַצּוֹלַעַת,וְאֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר נָפוֹצוּ אֲקַבֵּץ.
וְאָשִׂים אוֹתָם לְשֶׁבַח וְלִתְהִלָּה*בְּכָל אֶרֶץ בּוּשָׁתָם.
20 בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם,בָּעֵת שֶׁאֲקַבֵּץ אֶתְכֶם.
כִּי אָשִׂים אֶתְכֶם לִתְהִלָּה וּלְשֶׁבַח* בְּקֶרֶב כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ,בַּהֲשִׁיבִי אֶת שְׁבוּיֵיכֶם לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם”, אוֹמֵר יְהֹוָה.
