קהלת 8:1-17
ח מִי כָּאִישׁ הֶחָכָם? מִי יוֹדֵעַ אֶת פִּתְרוֹן הַבְּעָיָה?* חָכְמַת אָדָם מְאִירָה אֶת פָּנָיו וּמְרַכֶּכֶת אֶת אֲרֶשֶׁת פָּנָיו הַנֻּקְשָׁה.
2 אֲנִי אוֹמֵר: ”צַיֵּת לִפְקֻדּוֹת הַמֶּלֶךְ מִתּוֹךְ כָּבוֹד לַשְּׁבוּעָה לֶאֱלֹהִים.
3 אַל תְּמַהֵר לָסוּר מִלְּפָנָיו. אַל תִּנְקֹט עֶמְדָּה לְמַעַן דָּבָר רַע; כִּי הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יֶחְפַּץ,
4 כִּי דְּבַר הַמֶּלֶךְ מֻחְלָט; מִי יָכוֹל לוֹמַר לוֹ, ’מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?’”
5 לַשּׁוֹמֵר אֶת הַמִּצְוָה* לֹא יְאֻנֶּה דָּבָר רַע, וְהַלֵּב הֶחָכָם יֵדַע אֶת הָעֵת וְהַהֲלִיךְ* הַנְּכוֹנִים.
6 לְכָל עִנְיָן יֵשׁ עֵת וַהֲלִיךְ,* כִּי צָרוֹת בְּנֵי הָאָדָם כֹּה רַבּוֹת.
7 הוֹאִיל וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה יִקְרֶה, מִי יָכוֹל לְהַגִּיד לוֹ כֵּיצַד הוּא יִקְרֶה?
8 כְּפִי שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּרוּחַ* אוֹ לְרַסֵּן אֶת הָרוּחַ, כָּךְ לְאִישׁ אֵין שְׁלִיטָה עַל יוֹם הַמָּוֶת. כְּפִי שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מְשֻׁחְרָר בְּעֵת מִלְחָמָה, כָּךְ הָרֶשַׁע לֹא יָנִיחַ לָעוֹסֵק בּוֹ לְהִמָּלֵט.*
9 אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי, וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בָּעֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לְרָעָתוֹ.
10 וְרָאִיתִי אֶת הָרְשָׁעִים נִקְבָּרִים, אֵלֶּה אֲשֶׁר נָהֲגוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ וְלָצֵאת מִמֶּנּוּ, אַךְ עַד מְהֵרָה הֵם נִשְׁכְּחוּ בָּעִיר שֶׁבָּהּ נָהֲגוּ כָּךְ. גַּם זֶה הֶבֶל.
11 גְּזַר הַדִּין עַל מַעֲשֶׂה רַע אֵינוֹ מוּצָא לַפֹּעַל בִּמְהִירוּת, וְעַל כֵּן מֵעֵז לֵב בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע.
12 אַף כִּי חוֹטֵא יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע מֵאָה פְּעָמִים וְיַאֲרִיךְ יָמִים, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הֵם יְרֵאִים אוֹתוֹ.
13 אַךְ טוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְהוּא לֹא יַאֲרִיךְ אֶת יָמָיו אֲשֶׁר הֵם כַּצֵּל, כִּי אֵין הוּא יָרֵא אֶת אֱלֹהִים.
14 יֵשׁ הֶבֶל* הַנַּעֲשֶׂה עַל הָאָרֶץ: יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהֶם כְּאִלּוּ הִתְנַהֲגוּ כִּרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהֶם כְּאִלּוּ הִתְנַהֲגוּ כְּצַדִּיקִים. אֲנִי אוֹמֵר שֶׁגַּם זֶה הֶבֶל.
15 לָכֵן הִמְלַצְתִּי לִשְׂמֹחַ, כִּי אֵין דָּבָר טוֹב יוֹתֵר לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִלֶּאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ; זֶה צָרִיךְ לְלַוּוֹת אוֹתוֹ בְּעוֹדוֹ עָמֵל בִּימֵי חַיָּיו, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
16 נָתַתִּי אֶת לִבִּי לִרְכֹּשׁ חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת כָּל הַפְּעִילוּת* הַנַּעֲשֵׂית עַל הָאָרֶץ, וְאַף לֹא יָשַׁנְתִּי יוֹם וָלַיְלָה.*
17 וְאָז רָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, וְנוֹכַחְתִּי כִּי בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. גַּם אִם יִתְאַמְּצוּ בְּנֵי הָאָדָם עַד מְאוֹד, לֹא יוּכְלוּ לְהָבִין זֹאת. וְגַם אִם יִטְעֲנוּ שֶׁהֵם חֲכָמִים דַּיָּם לָדַעַת, לֹא יוּכְלוּ לְהָבִין זֹאת בֶּאֱמֶת.
