רות 3:1-18
ג וְנָעֳמִי חֲמוֹתָהּ אָמְרָה לָהּ: ”בִּתִּי, הַאִם אֵינֶנִּי צְרִיכָה לְחַפֵּשׂ לָךְ בַּיִת,* כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לָךְ?
2 הֲלֹא בֹּעַז קְרוֹבֵנוּ? הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיִית יַחַד עִם פּוֹעֲלוֹתָיו. הַלַּיְלָה הוּא זוֹרֶה שְׂעוֹרִים בַּגֹּרֶן.
3 לָכֵן הִתְרַחֲצִי וּמִשְׁחִי עַצְמֵךְ בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם, לִבְשִׁי אֶת מֵיטַב בְּגָדַיִךְ* וּרְדִי אֶל הַגֹּרֶן. בַּל תִּוָּדַע נוֹכְחוּתֵךְ לָאִישׁ עַד שֶׁיְּסַיֵּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.
4 כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב, שִׂימִי לֵב לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ יִשְׁכַּב; אַחֲרֵי כֵן לְכִי וְהָסִירִי אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל רַגְלָיו וְשִׁכְבִי. וְהוּא יֹאמַר לָךְ מָה עָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת”.
5 הִיא הֵשִׁיבָה: ”כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי לִי אֶעֱשֶׂה”.
6 לְפִיכָךְ הִיא יָרְדָה אֶל הַגֹּרֶן וְעָשְׂתָה אֶת כָּל מָה שֶׁהוֹרְתָה לָהּ חֲמוֹתָהּ.
7 בֵּינְתַיִם אָכַל בֹּעַז וְשָׁתָה וְלִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו, וְהוּא הָלַךְ לִשְׁכַּב בִּקְצֵה עֲרֵמַת הַתְּבוּאָה. לְאַחַר מִכֵּן הִיא בָּאָה בְּשֶׁקֶט וְהֵסִירָה אֶת הַכִּסּוּי מֵעַל רַגְלָיו וְשָׁכְבָה.
8 בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֵחֵל הָאִישׁ לִרְעֹד, וְהוּא רָכַן קָדִימָה וְרָאָה אִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת לְרַגְלָיו.
9 הוּא אָמַר: ”מִי אַתְּ?” וְהִיא הֵשִׁיבָה: ”אֲנִי רוּת אֲמָתְךָ. פְּרֹשׂ אֶת כְּנַף בִּגְדְּךָ עַל אֲמָתְךָ, כִּי גּוֹאֵל אַתָּה”.
10 אָמַר לָהּ: ”יְבָרְכֵךְ יְהֹוָה, בִּתִּי. עָשִׂית חֶסֶד רַב יוֹתֵר בַּמִּקְרֶה הָאַחֲרוֹן הַזֶּה מֵאֲשֶׁר בַּמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן, כִּי לֹא הָלַכְתְּ אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים הַצְּעִירִים, אִם עֲנִיִּים וְאִם עֲשִׁירִים.
11 וְכָעֵת, בִּתִּי, אַל תִּפְחֲדִי. אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנֵךְ אֶת כָּל מָה שֶׁתֹּאמְרִי, כִּי כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר* יוֹדְעִים שֶׁאֵשֶׁת חַיִל אַתְּ.
12 אָמְנָם גּוֹאֵל אֲנִי, אַךְ יֵשׁ גּוֹאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי.
13 הִשָּׁאֲרִי כָּאן הַלַּיְלָה, וְאִם הוּא יִגְאָלֵךְ בַּבֹּקֶר — טוֹב; שֶׁיִּגְאָלֵךְ. אַךְ אִם לֹא יִרְצֶה לִגְאֹל אוֹתָךְ, אֶגְאַל אוֹתָךְ אֲנִי — חַי יְהֹוָה.* שִׁכְבִי כָּאן עַד הַבֹּקֶר”.
14 לְפִיכָךְ הִיא שָׁכְבָה לְרַגְלָיו עַד הַבֹּקֶר וְקָמָה בְּטֶרֶם הָיָה מַסְפִּיק אוֹר שֶׁבּוֹ יָכוֹל אִישׁ לְזַהוֹת אֶת רֵעֵהוּ. אָז אָמַר: ”אַל יִוָּדַע שֶׁבָּאָה אִשָּׁה אֶל הַגֹּרֶן”.
15 עוֹד אָמַר: ”הָבִיאִי אֶת הַגְּלִימָה שֶׁעָלַיִךְ וְהוֹשִׁיטִי אוֹתָהּ”. וְהִיא הוֹשִׁיטָה אוֹתָהּ וְהוּא שָׂם בְּתוֹכָהּ שֵׁשׁ מִדּוֹת* שְׂעוֹרִים וְשָׂם אוֹתָהּ עָלֶיהָ, וְאַחֲרֵי כֵן נִכְנַס הָעִירָה.
16 הִיא הָלְכָה לָהּ אֶל חֲמוֹתָהּ, וְזוֹ אָמְרָה לָהּ: ”וּבְכֵן, מָה קָרָה,* בִּתִּי?” וְהִיא סִפְּרָה לָהּ אֶת כָּל מָה שֶׁעָשָׂה לְמַעֲנָהּ הָאִישׁ.
17 וְהִיא הוֹסִיפָה: ”אֶת שֵׁשׁ מִדּוֹת הַשְּׂעוֹרִים הָאֵלֶּה הוּא נָתַן לִי וְאָמַר אֵלַי, ’אַל תָּבוֹאִי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל חֲמוֹתֵךְ’”.
18 בִּתְגוּבָה אָמְרָה לָהּ: ”שְׁבִי כָּאן, בִּתִּי, עַד שֶׁתֵּדְעִי אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אֲשֶׁר יַסְדִּיר אֶת הָעִנְיָן הַיּוֹם”.