שופטים 10:1-18
י אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קָם תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה, בֶּן דּוֹדוֹ, אִישׁ יִשָּׂשׂכָר, לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. הוּא הִתְגּוֹרֵר בְּשָׁמִיר בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם.
2 הוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה; וְהוּא מֵת וְנִקְבַּר בְּשָׁמִיר.
3 אַחֲרָיו קָם יָאִיר הַגִּלְעָדִי וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.
4 הָיוּ לוֹ שְׁלוֹשִׁים בָּנִים אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל שְׁלוֹשִׁים עֲיָרִים, וְהָיוּ לָהֶם שְׁלוֹשִׁים עָרִים אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם הַזֶּה נִקְרָאוֹת חַוּוֹת יָאִיר, וְהֵן בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד.
5 לְאַחַר מִכֵּן מֵת יָאִיר וְנִקְבַּר בְּקָמוֹן.
6 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְהֵחֵלּוּ לַעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים, אֶת פִּסְלֵי הָעַשְׁתֹּרֶת, אֶת אֱלֹהֵי אֲרָם, אֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן, אֶת אֱלֹהֵי מוֹאָב, אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶת אֱלֹהֵי הַפְּלִשְׁתִּים. הֵם עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה וְלֹא עָבְדוּ אוֹתוֹ.
7 אָז בָּעַר כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְהוּא מָכַר אוֹתָם לִידֵי הַפְּלִשְׁתִּים וְלִידֵי בְּנֵי עַמּוֹן.
8 וְהֵם רוֹצְצוּ וְדִכְּאוּ קָשׁוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא — בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה דִּכְּאוּ אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁהָיָה אֶרֶץ הָאֱמוֹרִים בַּגִּלְעָד.
9 וּבְנֵי עַמּוֹן גַּם עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרַיִם; וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ בִּמְצוּקָה קָשָׁה.
10 אָז זָעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת יְהֹוָה וְאָמְרוּ: ”חָטָאנוּ לְךָ, כִּי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וְעָבַדְנוּ אֶת הַבְּעָלִים”.
11 אַךְ יְהֹוָה אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ”הַאִם לֹא הוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמוֹרִים, מִבְּנֵי עַמּוֹן, מִן הַפְּלִשְׁתִּים,
12 מִן הַצִּידוֹנִים, מֵעֲמָלֵק וּמִמִּדְיָן כְּשֶׁהֵם דִּכְּאוּ אֶתְכֶם? כַּאֲשֶׁר זְעַקְתֶּם אֵלַי הוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִיָּדָם.
13 אֲבָל אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.
14 לְכוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּהֶם וְזַעֲקוּ אֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה. שֶׁהֵם יוֹשִׁיעוּ אֶתְכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם”.
15 אוּלָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לִיהֹוָה: ”חָטָאנוּ. עֲשֵׂה לָנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. רַק הַצֵּל נָא אוֹתָנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה”.
16 וְהֵם הֵסִירוּ אֶת הָאֱלֹהִים הַזָּרִים מִקִּרְבָּם וְעָבְדוּ אֶת יְהֹוָה, וְעַל כֵּן הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל עוֹד לָשֵׂאת אֶת סִבְלָם* שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
17 כַּעֲבֹר זְמַן מָה הֻזְעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וְהֵקִימוּ מַחֲנֶה בַּגִּלְעָד, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וְהֵקִימוּ מַחֲנֶה בְּמִצְפָּה.
18 אָמְרוּ הָעָם וְשָׂרֵי גִּלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: ”מִי יוֹבִיל אֶת הַמִּלְחָמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן? יִהְיֶה הוּא לְרֹאשׁ עַל כָּל תּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד”.
הערות שוליים
^ או ”קצרה נפשו בשל סבלם”.
