שופטים 15:1-20
-
נקמתו של שמשון בפלשתים (1–20)
טו כַּעֲבֹר זְמַן מָה, בִּימֵי קְצִיר הַחִטִּים, הָלַךְ שִׁמְשׁוֹן לְבַקֵּר אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֵבִיא עִמּוֹ גְּדִי עִזִּים. הוּא אָמַר: ”בִּרְצוֹנִי לְהִכָּנֵס אֶל אִשְׁתִּי לַחֲדַר הַשֵּׁנָה”.* אַךְ אָבִיהָ לֹא הֵנִיחַ לוֹ לְהִכָּנֵס.
2 אָמַר לוֹ אָבִיהָ: ”חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, ’אַתָּה וַדַּאי שׂוֹנֵא אוֹתָהּ’. עַל כֵּן נָתַתִּי אוֹתָהּ לְשׁוֹשְׁבִינְךָ. הַאֵין אֲחוֹתָהּ הַצְּעִירָה יָפָה מִמֶּנָּה? קַח נָא אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ”.
3 אוּלָם שִׁמְשׁוֹן אָמַר לָהֶם: ”הַפַּעַם לֹא יוּכְלוּ הַפְּלִשְׁתִּים לְהַאֲשִׁים אוֹתִי עַל שֶׁאֶפְגַּע בָּהֶם”.
4 לְפִיכָךְ שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ וְלָכַד שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים. אָז לָקַח לַפִּידִים, סוֹבֵב אֶת הַשּׁוּעָלִים זָנָב אֶל זָנָב וְשָׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין כָּל זוּג זְנָבוֹת.
5 אַחֲרֵי כֵן הִבְעִיר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וְשִׁלֵּחַ אֶת הַשּׁוּעָלִים אֶל שְׂדוֹת הַקָּמָה שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים. הוּא הִבְעִיר הַכֹּל, מֵאֲלֻמָּה וְעַד קָמָה, וְגַם אֶת הַכְּרָמִים וְאֶת מַטָּעֵי הַזֵּיתִים.
6 שָׁאֲלוּ הַפְּלִשְׁתִּים: ”מִי עָשָׂה זֹאת?” וְנֶאֱמַר לָהֶם: ”הָיָה זֶה שִׁמְשׁוֹן, חֲתָנוֹ שֶׁל הַתִּמְנִי, כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ לְשׁוֹשְׁבִינוֹ”. בִּתְגוּבָה עָלוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְשָׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ.
7 אָמַר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: ”אִם אֵלֶּה מַעֲשֵׂיכֶם, לֹא אֶחְדַּל עַד שֶׁאֶתְנַקֵּם בָּכֶם”.
8 אָז הִכָּה בָּהֶם בָּזֶה אַחַר זֶה* מַכָּה גְּדוֹלָה, וּלְאַחַר מִכֵּן יָרַד וְנִשְׁאַר בִּמְעָרָה* בְּצוּק עֵיטָם.
9 מְאֻחָר יוֹתֵר עָלוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְחָנוּ בִּיהוּדָה וְשׁוֹטְטוּ לָהֶם בְּלֶחִי.
10 אָמְרוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה: ”לָמָּה עֲלִיתֶם נֶגְדֵּנוּ?” וְהֵם הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ: ”עָלִינוּ לִלְכֹּד* אֶת שִׁמְשׁוֹן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּפִי שֶׁעָשָׂה לָנוּ”.
11 לָכֵן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיְּהוּדָה יָרְדוּ אֶל הַמְּעָרָה* שֶׁבְּצוּק עֵיטָם וְאָמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן: ”הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים מוֹשְׁלִים בָּנוּ? אִם כֵּן, מַדּוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת לָנוּ?” אָמַר לָהֶם: ”כְּפִי שֶׁעָשׂוּ לִי, כָּךְ עָשִׂיתִי לָהֶם”.
12 אַךְ הֵם אָמְרוּ לוֹ: ”בָּאנוּ לִלְכֹּד* אוֹתְךָ וְלִמְסֹר אוֹתְךָ לִידֵי הַפְּלִשְׁתִּים”. וְשִׁמְשׁוֹן אָמַר: ”הִשָּׁבְעוּ לִי שֶׁאַתֶּם לֹא תִּתְקְפוּ אוֹתִי”.
13 אָמְרוּ לוֹ: ”לֹא, רַק נִקְשֹׁר אוֹתְךָ וְנִמְסֹר אוֹתְךָ לְיָדָם; לֹא נָמִית אוֹתְךָ”.
וְהֵם כָּבְלוּ אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי חֲבָלִים חֲדָשִׁים וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ מִן הַצּוּק.
14 בְּהַגִּיעוֹ אֶל לֶחִי הֵרִיעוּ הַפְּלִשְׁתִּים לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחַת נִצָּחוֹן. אָז צָלְחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה, וְהַחֲבָלִים שֶׁעַל זְרוֹעוֹתָיו נִהְיוּ כְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן שֶׁנֶּחְרְכוּ בָּאֵשׁ, וּכְבָלָיו נָמַסּוּ מֵעַל יָדָיו.
15 לְאַחַר מִכֵּן מָצָא לְחִי* חֲמוֹר טְרִיָּה; הוּא שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז בָּהּ וְהָרַג בְּעֶזְרָתָהּ אֶלֶף אִישׁ.
16 אָמַר שִׁמְשׁוֹן:
”בִּלְחִי הַחֲמוֹר — עֲרֵמָה אַחַת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת!
בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ”.
17 כַּאֲשֶׁר סִיֵּם לְדַבֵּר, הִשְׁלִיךְ אֶת הַלֶּחִי מִיָּדוֹ וְקָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי.
18 אָז נַעֲשָׂה צָמֵא מְאוֹד, וְקָרָא לִיהֹוָה וְאָמַר: ”אַתָּה נָתַתָּ בְּיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. אַךְ כָּעֵת הַאִם עָלַי לָמוּת בַּצָּמָא וְלִפֹּל בְּיַד הָעֲרֵלִים?”
19 עַל כֵּן בִּקֵּעַ אֱלֹהִים שֶׁקַע שֶׁהָיָה בְּלֶחִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם. כַּאֲשֶׁר שָׁתָה, שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ* וְהוּא הִתְאוֹשֵׁשׁ. מִשּׁוּם כָּךְ קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא עֵין הַקּוֹרֵא,* אֲשֶׁר נִמְצָא בְּלֶחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
20 וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי הַפְּלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה.
