שופטים 16:1-31
טז יוֹם אֶחָד הָלַךְ שִׁמְשׁוֹן לְעַזָּה וְרָאָה שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וּבָא אֵלֶיהָ.
2 וְלָעַזָּתִים נֶאֱמַר: ”שִׁמְשׁוֹן בָּא הֵנָּה”. לָכֵן הֵם כִּתְּרוּ אוֹתוֹ וְאָרְבוּ לוֹ כָּל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר. הֵם הָיוּ בְּשֶׁקֶט כָּל הַלַּיְלָה וְאָמְרוּ לְעַצְמָם: ”עִם אוֹר הַבֹּקֶר נַהֲרֹג אוֹתוֹ”.
3 אוּלָם שִׁמְשׁוֹן שָׁכַב שָׁם עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה. הוּא קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאָחַז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְעָקַר אוֹתָן עִם הַבְּרִיחַ. וְהוּא שָׂם אוֹתָן עַל כְּתֵפָיו וְהֶעֱלָה אוֹתָן אֶל רֹאשׁ הָהָר הַמַּשְׁקִיף אֶל חֶבְרוֹן.
4 אַחֲרֵי כֵן הִתְאַהֵב בְּאִשָּׁה בְּעֵמֶק* שׂוֹרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה.
5 לָכֵן סַרְנֵי* הַפְּלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ אֵלֶיהָ וְאָמְרוּ לָהּ: ”פַּתִּי* אוֹתוֹ וְגַלִּי מָה מְקוֹר כּוֹחוֹ הַגָּדוֹל וְכֵיצַד נוּכַל לִגְבֹּר עָלָיו וְלִקְשֹׁר אוֹתוֹ וּלְהַכְנִיעוֹ. בִּתְמוּרָה יִתֵּן לָךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶלֶף וּמֵאָה יְחִידוֹת כֶּסֶף”.
6 מְאֻחָר יוֹתֵר אָמְרָה דְּלִילָה לְשִׁמְשׁוֹן: ”אָנָּא סַפֵּר לִי מָה מְקוֹר כּוֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְמָה אֶפְשָׁר לִקְשֹׁר אוֹתְךָ וּלְהַכְנִיעֲךָ”.
7 אָמַר לָהּ שִׁמְשׁוֹן: ”אִם יִקְשְׁרוּ אוֹתִי בְּשִׁבְעָה מֵיתְרֵי קֶשֶׁת* לַחִים אֲשֶׁר לֹא יֻבְּשׁוּ, אֵחָלֵשׁ וְאֶהְיֶה כְּאַחַד הָאָדָם”.
8 לְפִיכָךְ סַרְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים הֶעֱלוּ אֵלֶיהָ שִׁבְעָה מֵיתְרֵי קֶשֶׁת לַחִים אֲשֶׁר לֹא יֻבְּשׁוּ, וְהִיא קָשְׁרָה אוֹתוֹ בָּהֶם.
9 הֵם הִצִּיבוּ מַאֲרָב בַּחֶדֶר הַפְּנִימִי, וְהִיא קָרְאָה אֵלָיו וְאָמְרָה: ”פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן!” וְהוּא קָרַע אֶת הַמֵּיתָרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּקְרָע חוּט פִּשְׁתָּה* בְּנָגְעוֹ בָּאֵשׁ. וְסוֹד כּוֹחוֹ לֹא הִתְגַּלָּה.
10 אָמְרָה דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: ”הִנֵּה הִתַּלְתָּ בִּי וְסִפַּרְתָּ לִי שְׁקָרִים. כָּעֵת סַפֵּר נָא לִי בְּמָה אֶפְשָׁר לִקְשֹׁר אוֹתְךָ”.
11 אָמַר לָהּ: ”אִם יִקְשְׁרוּ אוֹתִי בַּחֲבָלִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לִמְלָאכָה, אֵחָלֵשׁ וְאֶהְיֶה כְּאַחַד הָאָדָם”.
12 עַל כֵּן דְּלִילָה לָקְחָה חֲבָלִים חֲדָשִׁים וְקָשְׁרָה אוֹתוֹ בָּהֶם וְקָרְאָה אֵלָיו: ”פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן!” (כָּל אוֹתָהּ עֵת הִמְתִּין הָאוֹרֵב בַּחֶדֶר הַפְּנִימִי.) וְהוּא קָרַע אוֹתָם מֵעַל זְרוֹעוֹתָיו כְּחוּטִים.
13 אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: ”עַד עַתָּה הִתַּלְתָּ בִּי וְסִפַּרְתָּ לִי שְׁקָרִים. סַפֵּר לִי בְּמָה אֶפְשָׁר לִקְשֹׁר אוֹתְךָ”. אָמַר לָהּ: ”אִם תֶּאֶרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת* רֹאשִׁי בְּחוּטֵי הַשְּׁתִי”.
14 לְפִיכָךְ הִיא הִדְּקָה אוֹתָן בְּיָתֵד וְקָרְאָה אֵלָיו: ”פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן!” וְהוּא הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְעָקַר מִמְּקוֹמָם אֶת יְתַד הַנּוּל וְאֶת חוּטֵי הַשְּׁתִי.
15 אָמְרָה לוֹ: ”אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר, ’אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ’, כְּשֶׁלִּבְּךָ אֵינוֹ אִתִּי? זֶה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים הִתַּלְתָּ בִּי וְלֹא גִּלִּיתָ לִי אֶת מְקוֹר כּוֹחֲךָ הַגָּדוֹל”.
16 יוֹם אַחַר יוֹם הֵצִיקָה לוֹ וְלָחֲצָה עָלָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת.*
17 לָכֵן הוּא לְבַסּוֹף גִּלָּה אֶת לִבּוֹ בְּפָנֶיהָ וְאָמַר: ”מֵעוֹלָם לֹא נָגַע תַּעַר בְּרֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִלֵּדָה.* אִם אֲגֻלַּח, יָסוּר מִמֶּנִּי כּוֹחִי וְאֵחָלֵשׁ וְאֶהְיֶה כְּכָל הָאָדָם”.
18 כְּשֶׁרָאֲתָה דְּלִילָה שֶׁגִּלָּה אֶת לִבּוֹ בְּפָנֶיהָ, קָרְאָה אֵלֶיהָ מִיָּד אֶת סַרְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים בְּאָמְרָהּ: ”עֲלוּ הַפַּעַם, כִּי הוּא גִּלָּה אֶת לִבּוֹ בְּפָנַי”. לָכֵן סַרְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים עָלוּ אֵלֶיהָ וְהֵבִיאוּ אִתָּם אֶת הַכֶּסֶף.
19 הִיא הִרְדִּימָה אוֹתוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְאָז קָרְאָה לָאִישׁ וְהוֹרְתָה לוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת* רֹאשׁוֹ. אַחֲרֵי כֵן הֵחֵלָּה לִשְׁלֹט בּוֹ, כִּי כּוֹחוֹ סָר מִמֶּנּוּ.
20 אָז קָרְאָה וְאָמְרָה: ”פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן!” וְהוּא הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְאָמַר: ”אֵצֵא כְּמוֹ בַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת וְאֶתְנַעֵר וְאֶשְׁתַּחְרֵר”. אַךְ הוּא לֹא יָדַע שֶׁיְּהֹוָה כְּבָר סָר מֵעָלָיו.
21 וְהַפְּלִשְׁתִּים אָחֲזוּ בּוֹ וְעָקְרוּ אֶת עֵינָיו. הֵם הוֹרִידוּ אוֹתוֹ אֶל עַזָּה וְכָבְלוּ אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי כַּבְלֵי נְחֹשֶׁת, וְהוּא הָיָה לְטוֹחֵן תְּבוּאָה בְּבֵית הַסֹּהַר.
22 אַךְ שְׂעַר רֹאשׁוֹ הֵחֵל שׁוּב לִצְמֹחַ לְאַחַר שֶׁגֻּלַּח.
23 וְסַרְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וְלַחְגֹּג, כִּי אָמְרוּ: ”נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֶת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ!”
24 כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָעָם, הֵם הִלְּלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאָמְרוּ: ”נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ, אֶת מַחְרִיב אַרְצֵנוּ אֲשֶׁר הָרַג כֹּה רַבִּים מֵאִתָּנוּ”.
25 כַּאֲשֶׁר הָיָה לִבָּם טוֹב עֲלֵיהֶם, אָמְרוּ: ”קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן לְשַׁעְשֵׁעַ אוֹתָנוּ”. לָכֵן קָרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הַסֹּהַר לְשַׁעְשֵׁעַ אוֹתָם וְהֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים.
26 אָמַר שִׁמְשׁוֹן לַנַּעַר שֶׁהֶחְזִיק בְּיָדוֹ: ”תֵּן לִי לְמַשֵּׁשׁ אֶת הָעַמּוּדִים הַתּוֹמְכִים בַּבַּיִת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם”.
27 (וְהַבַּיִת הָיָה מָלֵא בִּגְבָרִים וְנָשִׁים. כָּל סַרְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים הָיוּ שָׁם, וְעַל הַגַּג הָיוּ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים גְּבָרִים וְנָשִׁים שֶׁהִתְבּוֹנְנוּ בְּעֵת שֶׁשִּׁמְשׁוֹן שִׁעְשֵׁעַ אוֹתָם.)
28 וְשִׁמְשׁוֹן קָרָא אֶל יְהֹוָה וְאָמַר: ”אֲדֹנָי יְהֹוָה, זְכֹר נָא אוֹתִי וְחַזֵּק נָא אוֹתִי רַק הַפַּעַם, אֱלֹהִים, וְאֶנְקֹם בַּפְּלִשְׁתִּים עַל אַחַת מִשְּׁתֵּי עֵינַי”.
29 אָז לָפַת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִתְמָךְ הַבַּיִת, וְנִשְׁעַן עֲלֵיהֶם בְּיַד יְמִינוֹ עַל הָאֶחָד וּבְיַד שְׂמֹאלוֹ עַל הַשֵּׁנִי.
30 וְשִׁמְשׁוֹן קָרָא וְאָמַר: ”תָּמוּת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים!” וְדָחַף בְּכָל כּוֹחוֹ, וְהַבַּיִת נָפַל עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ. וּבְמוֹתוֹ הֵמִית רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו.
31 לְאַחַר מִכֵּן יָרְדוּ אֶחָיו וְכָל מִשְׁפַּחַת אָבִיו לְהַחֲזִירוֹ. הֵם הֶעֱלוּ אוֹתוֹ וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאוֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו. וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה.
