שופטים 2‏:1‏-23

  • אזהרה ממלאך יהוה ‏(‏1–5‏)‏

  • מות יהושע ‏(‏6–10‏)‏

  • אלוהים מקים שופטים להושיע את ישראל ‏(‏11–23‏)‏

ב  אַחֲרֵי כֵן עָלָה מַלְאַךְ יְהֹוָה מִגִּלְגָּל אֶל בֹּכִים וְאָמַר:‏ ”‏הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָלֶיהָ נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם.‏ וְאָמַרְתִּי,‏ ’‏לְעוֹלָם לֹא אָפֵר אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם.‏  וְאַתֶּם,‏ לֹא תִּכְרְתוּ בְּרִית עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת,‏ וְהִרְסוּ אֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם’‏.‏ אַךְ לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי.‏ מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶם זֹאת?‏  מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אָמַרְתִּי,‏ ’‏לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם,‏ וְהֵם יִלְכְּדוּ אֶתְכֶם וֶאֱלֹהֵיהֶם יְפַתּוּ אֶתְכֶם’‏”‏.‏  כַּאֲשֶׁר אָמַר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,‏ נָשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וּבָכוּ.‏  לָכֵן הֵם קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וְזָבְחוּ שָׁם לִיהֹוָה.‏  כַּאֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם,‏ הָלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ.‏  הָעָם הִמְשִׁיכוּ לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר רָאוּ אֶת כָּל מַעֲשָׂיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל יְהֹוָה לְמַעַן יִשְׂרָאֵל.‏  אָז מֵת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן,‏ עֶבֶד יְהֹוָה,‏ בְּגִיל מֵאָה וְעֶשֶׂר.‏  וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּשֶׁטַח נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס,‏ בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם,‏ צְפוֹנִית לְהַר גָּעַשׁ.‏ 10  כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו,‏* וְקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא הִכִּיר אֶת יְהֹוָה וְאֶת מָה שֶׁעָשָׂה לְמַעַן יִשְׂרָאֵל.‏ 11  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְעָבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים,‏ 12  וְכָךְ עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה,‏ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם,‏ שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.‏ וְהֵם הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים,‏ אֱלֹהֵי הָעַמִּים שֶׁבְּכָל סְבִיבוֹתֵיהֶם,‏ וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְהִכְעִיסוּ אֶת יְהֹוָה.‏ 13  הֵם עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה וְעָבְדוּ אֶת הַבַּעַל וְאֶת פִּסְלֵי הָעַשְׁתֹּרֶת.‏ 14  עַל כֵּן בָּעַר כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל,‏ וְהוּא מָסַר אוֹתָם לִידֵי שׁוֹדְדִים אֲשֶׁר שָׁדְדוּ אוֹתָם.‏ הוּא מָכַר אוֹתָם לִידֵי אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב,‏ וְהֵם לֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד בִּפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם.‏ 15  בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו הָלְכוּ הָיְתָה נֶגְדָּם יַד יְהֹוָה וְהֵמִיטָה עֲלֵיהֶם אָסוֹן,‏ כְּפִי שֶׁאָמַר יְהֹוָה וּכְפִי שֶׁנִּשְׁבַּע לָהֶם יְהֹוָה,‏ וְהֵם הָיוּ בִּמְצוּקָה קָשָׁה.‏ 16  לָכֵן יְהֹוָה הֵקִים לָהֶם שׁוֹפְטִים שֶׁהוֹשִׁיעוּ אוֹתָם מִיַּד שׁוֹדְדֵיהֶם.‏ 17  אַךְ הֵם סֵרְבוּ לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ לַשּׁוֹפְטִים וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.‏ הֵם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הָלְכוּ אֲבוֹתֵיהֶם,‏ אֵלֶּה אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ לְמִצְווֹת יְהֹוָה.‏ הֵם לֹא עָשׂוּ כֵּן.‏ 18  בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵקִים לָהֶם יְהֹוָה שׁוֹפְטִים,‏ הָיָה יְהֹוָה עִם הַשּׁוֹפֵט וְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם מִיַּד אוֹיְבֵיהֶם לְאֹרֶךְ כָּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט;‏ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל יְהֹוָה* לְנֹכַח אַנְחָתָם בִּגְלַל מִי שֶׁדִּכְּאוּ אוֹתָם וְהִתְעַלְּלוּ בָּהֶם.‏ 19  אֲבָל בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט,‏ שׁוּב הִשְׁחִיתוּ הֵם אֶת דַּרְכָּם יוֹתֵר מֵאֲבוֹתֵיהֶם וְהָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים,‏ עָבְדוּ אוֹתָם וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.‏ הֵם לֹא זָנְחוּ אֶת מַעַלְלֵיהֶם וְאֶת דַּרְכָּם הָעַקְשָׁנִית.‏ 20  לְבַסּוֹף בָּעַר כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל,‏ וְהוּא אָמַר:‏ ”‏הוֹאִיל וְאֻמָּה זוֹ הֵפֵרָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עַל אֲבוֹתֵיהֶם וְהֵם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי,‏ 21  גַּם אֲנִי לֹא אֲגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם אֲפִלּוּ אַחַת מִן הָאֻמּוֹת שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר מֵת,‏ 22  וְזֹאת כְּדֵי לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וְלִרְאוֹת אִם יִשְׁמְרוּ אֶת דֶּרֶךְ יְהֹוָה וְיֵלְכוּ בָּהּ כְּפִי שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵיהֶם”‏.‏ 23  לְפִיכָךְ יְהֹוָה הֵנִיחַ לָאֻמּוֹת הַלָּלוּ לְהִשָּׁאֵר.‏ הוּא לֹא גֵּרֵשׁ אוֹתָן מַהֵר,‏ וְלֹא נָתַן אוֹתָן בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ.‏

הערות שוליים

זהו ביטוי מליצי לתיאור מוות.‏
או ”‏יהוה חש צער;‏ חרטה”‏.‏