שמואל א׳‏ 14‏:1‏-52

  • מבצעו הנועז של יהונתן במכמש ‏(‏1–14‏)‏

  • אלוהים מביס את אויבי ישראל ‏(‏15–23‏)‏

  • שבועתו הנמהרת של שאול ‏(‏24–46‏)‏

    • העם אוכלים בשר עם הדם ‏(‏32–34‏)‏

  • מלחמותיו של שאול;‏ משפחתו ‏(‏47–52‏)‏

יד  יוֹם אֶחָד אָמַר יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַמְּשָׁרֵת נוֹשֵׂא כֵּלָיו:‏ ”‏בּוֹא וְנַעֲבֹר אֶל מֻצַּב הַחוּץ שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בַּצַּד הַשֵּׁנִי”‏.‏ אַךְ הוּא לֹא סִפֵּר זֹאת לְאָבִיו.‏  וְשָׁאוּל הָיָה בְּפַאֲתֵי גִּבְעָה תַּחַת עֵץ הָרִמּוֹן שֶׁבְּמִגְרוֹן,‏ וְהָיוּ אִתּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ.‏  ‏(‏וַאֲחִיָּה בֶּן אֲחִטוּב,‏ אֲחִי אִיכָבוֹד,‏ בֶּן פִּינְחָס,‏ בֶּן עֵלִי,‏ כֹּהֵן יְהֹוָה בְּשִׁילֹה,‏ נָשָׂא אֶת הָאֵפוֹד.‏)‏ וְהָעָם לֹא יָדַע שֶׁיְּהוֹנָתָן הָלַךְ.‏  וּבֵין הַמַּעֲבָרִים שֶׁרָצָה יְהוֹנָתָן לַעֲבֹר כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מֻצַּב הַפְּלִשְׁתִּים הָיָה צוּק דְּמוּי שֵׁן בְּצַד אֶחָד וְצוּק דְּמוּי שֵׁן בַּצַּד הַשֵּׁנִי;‏ שֵׁם הָאֶחָד הָיָה בּוֹצֵץ,‏ וְשֵׁם הַשֵּׁנִי הָיָה סֶנֶּה.‏  הַצּוּק הָאֶחָד הָיָה עַמּוּד בַּצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ,‏ וְהָאַחֵר הָיָה בַּדָּרוֹם מוּל גֶּבַע.‏  אָמַר יְהוֹנָתָן אֶל נוֹשֵׂא כֵּלָיו:‏ ”‏בּוֹא וְנַעֲבֹר אֶל מֻצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה.‏ אוּלַי יִפְעַל יְהֹוָה לְמַעֲנֵנוּ,‏ כִּי דָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִבַּעַד יְהֹוָה מִלְּהוֹשִׁיעַ בֵּין שֶׁעַל־יְדֵי רַבִּים וּבֵין שֶׁעַל־יְדֵי מְעַטִּים”‏.‏  אָמַר לוֹ נוֹשֵׂא כֵּלָיו:‏ ”‏עֲשֵׂה כְּכָל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ.‏ פְּנֵה לְאָן שֶׁתִּרְצֶה,‏ וַאֲנִי אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ לְאָן שֶׁיָּנִיעַ אוֹתְךָ לְבָבְךָ”‏.‏  אָמַר יְהוֹנָתָן:‏ ”‏נַעֲבֹר אֶל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְנִתְגַּלֶּה בִּפְנֵיהֶם.‏  אִם יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ,‏ ’‏עִמְדוּ בִּמְקוֹמְכֶם עַד שֶׁנָּבוֹא אֲלֵיכֶם!‏’‏ נַעֲמֹד בִּמְקוֹמֵנוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם.‏ 10  אַךְ אִם יֹאמְרוּ,‏ ’‏עֲלוּ נֶגְדֵּנוּ!‏’‏ אֲזַי נַעֲלֶה,‏ כִּי יְהֹוָה יִתֵּן אוֹתָם בְּיָדֵנוּ.‏ זֶה יִהְיֶה הָאוֹת שֶׁלָּנוּ”‏.‏ 11  אָז הִתְגַּלּוּ שְׁנֵיהֶם אֶל מֻצַּב הַפְּלִשְׁתִּים,‏ וְהַפְּלִשְׁתִּים אָמְרוּ:‏ ”‏הִנֵּה הָעִבְרִים יוֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר בָּהֶם הִתְחַבְּאוּ”‏.‏ 12  אָמְרוּ אַנְשֵׁי הַמֻּצָּב לִיהוֹנָתָן וּלְנוֹשֵׂא כֵּלָיו:‏ ”‏עֲלוּ אֵלֵינוּ,‏ וּנְלַמֵּד אֶתְכֶם לֶקַח!‏”‏ מִיָּד אָמַר יְהוֹנָתָן לְנוֹשֵׂא כֵּלָיו:‏ ”‏עֲלֵה אַחֲרַי,‏ כִּי יְהֹוָה יִתֵּן אוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל”‏.‏ 13  וִיהוֹנָתָן טִפֵּס לְמַעְלָה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו,‏ וְנוֹשֵׂא כֵּלָיו מֵאֲחוֹרָיו;‏ וְהַפְּלִשְׁתִּים הֵחֵלּוּ לִפֹּל לִפְנֵי יְהוֹנָתָן,‏ וְנוֹשֵׂא כֵּלָיו מֵמִית אוֹתָם מֵאֲחוֹרָיו.‏ 14  בַּמִּתְקָפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל יְהוֹנָתָן וְנוֹשֵׂא כֵּלָיו הֵם הָרְגוּ כְּעֶשְׂרִים אִישׁ בְּשֶׁטַח קָטָן.‏* 15  לְאַחַר מִכֵּן פָּשְׁטָה בֶּהָלָה בְּמַחֲנֵה הַשָּׂדֶה וּבְקֶרֶב כָּל הָעָם אֲשֶׁר בְּמֻצַּב הַחוּץ,‏ וַאֲפִלּוּ הַכּוֹחוֹת הַפּוֹשְׁטִים נִתְקְפוּ בֶּהָלָה.‏ הָאָרֶץ הֵחֵלָּה לִרְעֹד,‏ וְהִתְפַּשְּׁטָה חֲרָדָה מֵאֵת אֱלֹהִים.‏ 16  וְצוֹפָיו שֶׁל שָׁאוּל בְּגִבְעָה,‏ הַשַּׁיֶּכֶת לְבִנְיָמִין,‏ רָאוּ שֶׁהַמְּהוּמָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל עֵבֶר.‏ 17  אָמַר שָׁאוּל לָעָם שֶׁאִתּוֹ:‏ ”‏הִתְפַּקְּדוּ נָא וּרְאוּ מִי עָזַב אוֹתָנוּ”‏.‏ כַּאֲשֶׁר הִתְפַּקְּדוּ רָאוּ שֶׁיְּהוֹנָתָן וְנוֹשֵׂא כֵּלָיו לֹא הָיוּ שָׁם.‏ 18  אָמַר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה:‏ ”‏קָרֵב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים!‏”‏ (‏כִּי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָיָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא.‏*‏)‏ 19  וּבְשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר שָׁאוּל עִם הַכֹּהֵן,‏ הָלְכָה וְגָבְרָה הַמְּהוּמָה בְּמַחֲנֵה הַפְּלִשְׁתִּים.‏ וְשָׁאוּל אָמַר לַכֹּהֵן:‏ ”‏חֲדַל מִמַּעֲשֶׂיךָ”‏.‏* 20  עַל כֵּן שָׁאוּל וְכָל הָעָם שֶׁאִתּוֹ הִתְאַסְּפוּ וְהָלְכוּ אֶל הַקְּרָב,‏ וְשָׁם רָאוּ שֶׁחַרְבָּם שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים פָּנְתָה אִישׁ נֶגֶד רֵעֵהוּ,‏ וְהַמְּהוּמָה הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאוֹד.‏ 21  וְהָעִבְרִים שֶׁחָבְרוּ קֹדֶם לָכֵן לַפְּלִשְׁתִּים וְשֶׁעָלוּ אִתָּם אֶל הַמַּחֲנֶה עָבְרוּ אֶל יִשְׂרָאֵל תַּחַת הַנְהָגַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן.‏ 22  וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְחַבְּאוּ בָּאֵזוֹר הַהֲרָרִי שֶׁל אֶפְרַיִם שָׁמְעוּ שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים נָסוּ,‏ וְגַם הֵם הִצְטָרְפוּ לַמִּרְדָּף אַחֲרֵיהֶם בַּקְּרָב.‏ 23  וִיהֹוָה הוֹשִׁיעַ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל,‏ וְהַקְּרָב הִגִּיעַ עַד בֵּית אָוֶן.‏ 24  אַךְ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בִּמְצוּקָה בַּיּוֹם הַהוּא,‏ כִּי שָׁאוּל הִשְׁבִּיעַ אֶת הָעָם וְאָמַר:‏ ”‏אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל מָזוֹן* עַד הָעֶרֶב וְעַד אֲשֶׁר אֶנְקֹם בְּאוֹיְבַי!‏”‏ לָכֵן אִישׁ מִן הָעָם לֹא אָכַל דָּבָר.‏ 25  וְכָל הָעָם* נִכְנְסוּ אֶל הַיַּעַר,‏ וְהָיָה דְּבַשׁ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.‏ 26  כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ הָעָם אֶל הַיַּעַר,‏ רָאוּ אֶת הַדְּבַשׁ נוֹטֵף אַךְ אִישׁ לֹא הוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל פִּיו,‏ כִּי פָּחֲדוּ מִן הַשְּׁבוּעָה.‏ 27  אֲבָל יְהוֹנָתָן לֹא שָׁמַע אֶת אָבִיו מַשְׁבִּיעַ אֶת הָעָם,‏ וְלָכֵן הוֹשִׁיט אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה שֶׁבְּיָדוֹ וְטָבַל אוֹתוֹ בְּיַעֲרַת הַדְּבַשׁ.‏ כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת יָדוֹ אֶל פִּיו,‏ הֵאִירוּ עֵינָיו.‏ 28  אָמַר אִישׁ אֶחָד מִן הָעָם:‏ ”‏אָבִיךָ הִשְׁבִּיעַ מְפֹרָשׁוֹת אֶת הָעָם וְאָמַר,‏ ’‏אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל מָזוֹן הַיּוֹם!‏’‏ מִשּׁוּם כָּךְ הָעָם כָּל כָּךְ עָיֵף”‏.‏ 29  אוּלָם יְהוֹנָתָן אָמַר:‏ ”‏אָבִי הֵמִיט צָרָה גְּדוֹלָה* עַל הָאָרֶץ.‏ רְאוּ כֵּיצַד הֵאִירוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט מִן הַדְּבַשׁ הַזֶּה.‏ 30  מָה טוֹב הָיָה לוּ אָכַל הַיּוֹם הָעָם בְּחָפְשִׁיּוּת מִשְּׁלַל אוֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא!‏ כָּךְ הָיְתָה הַמַּכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים גְּדוֹלָה אַף יוֹתֵר”‏.‏ 31  בַּיּוֹם הַהוּא הֵם הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹת בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ עַד אַיָּלוֹן,‏ וְהָעָם הִתְעַיֵּף מְאוֹד.‏ 32  לָכֵן הָעָם הֵחֵל לָעוּט בְּחַמְדָנוּת עַל הַשָּׁלָל,‏ וְלָקְחוּ צֹאן וּבָקָר וַעֲגָלִים וְשָׁחֲטוּ אוֹתָם עַל הָאָרֶץ,‏ וְהֵם אָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר יַחַד עִם הַדָּם.‏ 33  לְפִיכָךְ דֻּוַּח לְשָׁאוּל:‏ ”‏הִנֵּה הָעָם חוֹטְאִים לִיהֹוָה בְּאָכְלָם בָּשָׂר עִם הַדָּם”‏.‏ וְהוּא אָמַר:‏ ”‏בְּגַדְתֶּם.‏ גִּלְלוּ אֵלַי מִיָּד אֶבֶן גְּדוֹלָה”‏.‏ 34  וְשָׁאוּל אָמַר:‏ ”‏עִבְרוּ בְּקֶרֶב הָעָם וְאִמְרוּ לָהֶם,‏ ’‏יָבִיא כָּל אֶחָד מִכֶּם אֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת הַשֶּׂה שֶׁלּוֹ וְיִשְׁחַט אוֹתָם כָּאן וְיֹאכַל אוֹתָם.‏ אַל תֶּחְטְאוּ לִיהֹוָה בְּאָכְלְכֶם בָּשָׂר עִם הַדָּם’‏”‏.‏ עַל כֵּן הֵבִיא עִמּוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת שׁוֹרוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא וְשָׁחַט אוֹתוֹ שָׁם.‏ 35  וְשָׁאוּל בָּנָה מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה.‏ הָיָה זֶה הַמִּזְבֵּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּנָה לִיהֹוָה.‏ 36  מְאֻחָר יוֹתֵר אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏הָבָה נֵרֵד אַחֲרֵי הַפְּלִשְׁתִּים בַּלַּיְלָה וְנִבְזֹז אוֹתָם עַד אוֹר הַבֹּקֶר.‏ לֹא נַשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד”‏.‏ אָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏עֲשֵׂה כָּל מָה שֶׁטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”‏.‏ אָמַר הַכֹּהֵן:‏ ”‏הָבָה נִקְרַב כָּאן אֶל הָאֱלֹהִים”‏.‏ 37  וְשָׁאוּל שָׁאַל אֶת פִּי אֱלֹהִים וְאָמַר:‏ ”‏הַאִם עָלַי לָרֶדֶת אַחֲרֵי הַפְּלִשְׁתִּים?‏ הַאִם תִּתֵּן אוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל?‏”‏ אַךְ אֱלֹהִים לֹא עָנָה לוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.‏ 38  אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏גְּשׁוּ לְכָאן,‏ כָּל רָאשֵׁי הָעָם,‏ וּבָרְרוּ אֵיזֶה חֵטְא נַעֲשָׂה הַיּוֹם.‏ 39  כִּי חַי יְהֹוָה,‏* אֲשֶׁר הוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל — גַּם אִם יִתְבָּרֵר שֶׁזֶּהוּ יְהוֹנָתָן בְּנִי,‏ מוֹת יָמוּת”‏.‏ אַךְ אִישׁ מִן הָעָם לֹא עָנָה לוֹ.‏ 40  אָז אָמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:‏ ”‏אַתֶּם תִּהְיוּ בְּצַד אֶחָד,‏ וַאֲנִי וִיהוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה בַּצַּד הַשֵּׁנִי”‏.‏ וְהָעָם אָמְרוּ לְשָׁאוּל:‏ ”‏עֲשֵׂה אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”‏.‏ 41  וְשָׁאוּל אָמַר אֶל יְהֹוָה:‏ ”‏אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,‏ עֲנֵה בַּתֻּמִּים!‏”‏ וְאָז נִבְחֲרוּ יְהוֹנָתָן וְשָׁאוּל,‏ וְהָעָם הִשְׁתַּחְרְרוּ.‏ 42  וְשָׁאוּל אָמַר:‏ ”‏הַפִּילוּ גּוֹרָלוֹת כְּדֵי לְהַחְלִיט בֵּינִי וּבֵין יְהוֹנָתָן בְּנִי”‏.‏ וִיהוֹנָתָן נִבְחַר.‏ 43  אָמַר שָׁאוּל לִיהוֹנָתָן:‏ ”‏סַפֵּר לִי,‏ מָה עָשִׂיתָ?‏”‏ וִיהוֹנָתָן אָמַר לוֹ:‏ ”‏רַק טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ בִּקְצֵה הַמַּטֶּה שֶׁבְּיָדִי.‏ הִנְנִי!‏ אֲנִי מוּכָן לָמוּת!‏”‏ 44  אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏אֶת זֹאת יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְלָזֹאת יוֹסִיף אִם לֹא תָּמוּת,‏ יְהוֹנָתָן”‏.‏ 45  אַךְ הָעָם אָמַר לְשָׁאוּל:‏ ”‏הַאִם יָמוּת יְהוֹנָתָן — זֶה אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הַנִּצָּחוֹן* הַגָּדוֹל הַזֶּה לְיִשְׂרָאֵל?‏ חָלִילָה!‏ חַי יְהֹוָה אִם תִּפֹּל אַרְצָה אֲפִלּוּ שַׂעֲרָה אַחַת מֵרֹאשׁוֹ,‏ כִּי עִם אֱלֹהִים הוּא פָּעַל הַיּוֹם הַזֶּה”‏.‏ כָּךְ הִצִּילוּ* הָעָם אֶת יְהוֹנָתָן,‏ וְהוּא לֹא מֵת.‏ 46  וְשָׁאוּל חָדַל לִרְדֹּף אַחַר הַפְּלִשְׁתִּים,‏ וְהַפְּלִשְׁתִּים הָלְכוּ לְשִׁטְחָם.‏ 47  שָׁאוּל בִּסֵּס אֶת הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וְנִלְחַם בְּכָל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב — בַּמּוֹאָבִים,‏ בִּבְנֵי עַמּוֹן,‏ בָּאֱדוֹמִים,‏ בְּמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים;‏ וְהוּא הֵבִיס אוֹתָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו הָלַךְ.‏ 48  וְהוּא לָחַם בִּגְבוּרָה וְכָבַשׁ אֶת הָעֲמָלֵקִים וְהִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שׁוֹדְדָיו.‏ 49  בְּנֵי שָׁאוּל הָיוּ יְהוֹנָתָן,‏ יִשְׁוִי וּמַלְכִּי־שׁוּעַ.‏ וְהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת;‏ שֵׁם הַבְּכוֹרָה מֵרַב,‏ וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל.‏ 50  וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל הָיָה אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימַעַץ.‏ שֵׁם שַׂר צְבָאוֹ הָיָה אַבְנֵר בֶּן נֵר,‏ דּוֹדוֹ שֶׁל שָׁאוּל.‏ 51  קִישׁ הָיָה אָבִיו שֶׁל שָׁאוּל,‏ וְנֵר אָבִיו שֶׁל אַבְנֵר הָיָה בְּנוֹ שֶׁל אֲבִיאֵל.‏ 52  מִלְחָמָה חֲזָקָה הָיְתָה עִם הַפְּלִשְׁתִּים כָּל יְמֵי שָׁאוּל.‏ וְכַאֲשֶׁר רָאָה שָׁאוּל אִישׁ חָזָק אוֹ אַמִּיץ,‏ גִּיֵּס אוֹתוֹ לְשֵׁרוּתוֹ.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”‏כבחצי מענה צמד שדה”‏,‏ כלומר בכמחצית אורכו של תלם בתוך שדה שצמד שוורים יכול לחרוש ביום אחד (‏שדה ששטחו כ־4 דונמים)‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ביום ההוא”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏אסוף ידך”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏לחם”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏הארץ”‏.‏
או ”‏נידוי;‏ חרם”‏.‏
בקרב בני ישראל,‏ שבועה בחייו של יהוה (‏או של מישהו אחר)‏ הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.‏
או ”‏הישועה”‏.‏
נה״מ,‏ ”‏ויפדו”‏.‏