שמואל א׳ 18:1-30
יח כַּאֲשֶׁר סִיֵּם דָּוִד לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, נִקְשְׁרָה נֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן בְּנֶפֶשׁ דָּוִד,* וִיהוֹנָתָן הֵחֵל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.*
2 מִן הַיּוֹם הַהוּא הִשְׁאִיר שָׁאוּל אֶת דָּוִד עִמּוֹ וְלֹא הִרְשָׁה לוֹ לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיו.
3 וִיהוֹנָתָן וְדָוִד כָּרְתוּ בְּרִית, כִּי הוּא אָהַב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.*
4 יְהוֹנָתָן פָּשַׁט אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וְנָתַן אוֹתוֹ לְדָוִד, יַחַד עִם בִּגְדֵי מִלְחַמְתּוֹ, חַרְבּוֹ, קַשְׁתּוֹ וַחֲגוֹרָתוֹ.
5 וְדָוִד יָצָא וְנָחַל הַצְלָחָה* בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו שָׁלַח אוֹתוֹ שָׁאוּל. וְשָׁאוּל הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְהַדָּבָר הָיָה טוֹב בְּעֵינֵי כָּל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל.
6 כַּאֲשֶׁר הָיוּ דָּוִד וְהָאֲחֵרִים חוֹזְרִים לְאַחַר שֶׁהִכּוּ בַּפְּלִשְׁתִּים, נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לָצֵאת מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל בְּשִׁירָה וּבִמְחוֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים,* בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִישִׁים.*
7 הַנָּשִׁים הַחוֹגְגוֹת שָׁרוּ:
”הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו,וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו”.
8 וְשָׁאוּל הִתְמַלֵּא כַּעַס וְהַשִּׁיר הָיָה רַע בְּעֵינָיו, כִּי אָמַר: ”לִזְכוּת דָּוִד זָקְפוּ רְבָבוֹת, וְלִזְכוּתִי זָקְפוּ אֲלָפִים. כָּל מָה שֶׁנּוֹתַר הוּא לָתֵת לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה!”
9 מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה שָׁאוּל תָּמִיד הִתְבּוֹנֵן בְּדָוִד בְּחַשְׁדָנוּת.
10 לְמָחֳרָת אָחֲזָה בְּשָׁאוּל רוּחַ רָעָה מֵאֵת אֱלֹהִים, וְהוּא הֵחֵל לְהִתְנַהֵג מוּזָר* בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד נִגֵּן בַּנֵּבֶל כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לְשָׁאוּל הָיְתָה חֲנִית בְּיָדוֹ,
11 וְהוּא הֵטִיל אֶת הַחֲנִית בְּאָמְרוֹ לְעַצְמוֹ: ’אֶנְעַץ אֶת דָּוִד בַּקִּיר!’ אַךְ דָּוִד נִמְלַט מִפָּנָיו פַּעֲמַיִם.
12 וְשָׁאוּל פָּחַד מִפְּנֵי דָּוִד כִּי יְהֹוָה הָיָה אִתּוֹ, אַךְ מִשָּׁאוּל הוּא סָר.
13 לָכֵן שָׁאוּל הִרְחִיק אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו וּמִנָּה אוֹתוֹ לְשַׂר אֶלֶף, וְדָוִד הֵחֵל לְהוֹבִיל אֶת הַצָּבָא בַּקְּרָבוֹת.*
14 דָּוִד הִמְשִׁיךְ לִנְחֹל הַצְלָחָה* בְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וִיהֹוָה הָיָה עִמּוֹ.
15 וְכַאֲשֶׁר רָאָה שָׁאוּל שֶׁהוּא מַצְלִיחַ מְאוֹד, הֵחֵל לְפַחֵד מִפָּנָיו.
16 אַךְ כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָהֲבוּ אֶת דָּוִד, כִּי הוּא הוֹבִיל אוֹתָם בְּמַעַרְכוֹתֵיהֶם.
17 מְאֻחָר יוֹתֵר אָמַר שָׁאוּל לְדָוִד: ”הִנֵּה בִּתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב. אֶתֵּן אוֹתָהּ לְךָ לְאִשָּׁה. אַךְ עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לְגַלּוֹת אֹמֶץ לֵב לְמַעֲנִי וּלְהִלָּחֵם אֶת מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה”. כִּי שָׁאוּל אָמַר לְעַצְמוֹ: ’לֹא תִּפְגַּע יָדִי בּוֹ; יַד הַפְּלִשְׁתִּים תַּכֶּה בּוֹ’.
18 אָמַר דָּוִד לְשָׁאוּל: ”מִי אֲנִי וּמִי קְרוֹבַי, מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ?”
19 אוּלָם בְּבוֹא הָעֵת לָתֵת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, הִיא כְּבָר נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה.
20 וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל הָיְתָה מְאֹהֶבֶת בְּדָוִד, וּלְשָׁאוּל סִפְּרוּ עַל כָּךְ וְהַדָּבָר הָיָה טוֹב בְּעֵינָיו.
21 לָכֵן שָׁאוּל אָמַר: ”אֶתֵּן אוֹתָהּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַדָּבָר לְמַלְכֹּדֶת, וְכָךְ תָּבוֹא עָלָיו יַד הַפְּלִשְׁתִּים”. וְשָׁאוּל אָמַר אָז לְדָוִד בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה: ”אַתָּה תִּכְרֹת עִמִּי בְּרִית נִשּׂוּאִין* הַיּוֹם”.
22 וְשָׁאוּל צִוָּה עַל עֲבָדָיו: ”דַּבְּרוּ עִם דָּוִד בַּחֲשַׁאי וְאִמְרוּ לוֹ, ’הִנֵּה אַתָּה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְכָל עֲבָדָיו אוֹהֲבִים אוֹתְךָ. לָכֵן כְּרֹת כָּעֵת בְּרִית נִשּׂוּאִין עִם הַמֶּלֶךְ’”.
23 כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְדָוִד, אָמַר דָּוִד: ”הַאִם זֶהוּ דָּבָר קַל עֵרֶךְ בְּעֵינֵיכֶם לִכְרֹת בְּרִית נִשּׂוּאִין עִם הַמֶּלֶךְ? וַהֲרֵי אֲנִי אִישׁ עָנִי וְנִקְלֶה!”
24 וְעַבְדֵי שָׁאוּל דִּוְּחוּ לוֹ: ”אֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר דָּוִד”.
25 אָמַר שָׁאוּל: ”כָּךְ תֹּאמְרוּ לְדָוִד, ’הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חָפֵץ בְּמֹהַר, כִּי אִם בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים כְּדֵי לִנְקֹם בְּאוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ’”. כִּי שָׁאוּל זָמַם לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד הַפְּלִשְׁתִּים.
26 וַעֲבָדָיו מָסְרוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְדָוִד, וּבְעֵינֵי דָּוִד מָצָא חֵן הָרַעְיוֹן לִכְרֹת בְּרִית נִשּׂוּאִין עִם הַמֶּלֶךְ. בְּטֶרֶם הִגִּיעַ הַמּוֹעֵד שֶׁנִּקְבַּע,
27 הָלַךְ דָּוִד עִם אֲנָשָׁיו וְהִכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וְדָוִד הֵבִיא לַמֶּלֶךְ אֶת מְלוֹא מִסְפַּר עָרְלוֹתֵיהֶם כְּדֵי לִכְרֹת בְּרִית נִשּׂוּאִין עִם הַמֶּלֶךְ. לְפִיכָךְ שָׁאוּל נָתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ מִיכַל לְאִשָּׁה.
28 שָׁאוּל הֵבִין שֶׁיְּהֹוָה עִם דָּוִד וְשֶׁבִּתּוֹ מִיכַל אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ.
29 בְּעִקְבוֹת זֹאת הֵחֵל שָׁאוּל לְפַחֵד אַף יוֹתֵר מִפְּנֵי דָּוִד, וְשָׁאוּל נַעֲשָׂה אוֹיְבוֹ שֶׁל דָּוִד כָּל יְמֵי חַיָּיו.
30 שָׂרֵי הַפְּלִשְׁתִּים יָצְאוּ לְהִלָּחֵם, אַךְ בְּכָל עֵת שֶׁיָּצְאוּ נָחַל דָּוִד הַצְלָחָה* יוֹתֵר מִכָּל עַבְדֵי שָׁאוּל; וּשְׁמוֹ זָכָה לְכָבוֹד רַב.
הערות שוליים
^ או ”דוד ויהונתן נקשרו זה לזה ונעשו ידידים קרובים”.
^ או ”כמו את עצמו”.
^ או ”כמו את עצמו”.
^ או ”פעל בחוכמה”.
^ כלומר, בתופי מרים.
^ כְּלֵי מיתר בעלי שלושה מיתרים.
^ או ”להתנהג כנביא”.
^ נה״מ, ”ויצא ויבוא לפני העם”.
^ או ”לפעול בחוכמה”.
^ או ”תהיה חתני”.
^ או ”פעל בחוכמה רבה”.
